"איך לא רואים שאנחנו צודקים?" המשפט הזה מהדהד מן הסתם לא רק בראשיהם של מעצבי המדיניות הישראלים, אלא גם באלה של אזרחים רבים. הם מביטים מדי ערב על המסך הישראלי הקטן ומתפלצים: עוד הרוג, עוד מטען, עוד מרגמה. והעולם? אוהב את הפלסטינים. מת עליהם. אז מה לא בסדר איתנו?
זה אולי המקום לסיפור אינטרנטי קטן, כדי להבהיר מה לא בסדר איתנו. ברשת מופץ זה מספר ימים מאמר הטוען כי "עלינו לעשות למתאבדים הפלסטינים מה שעשו הבריטים והרוסים". כלומר, מציע כותב המאמר, לקבור את המתאבדים הפלסטינים של החמאס והג'יהאד יחד עם חלקי חזיר. הקבורה עם חלקי חזיר נחשבת לבזויה באיסלאם, ומונעת את כניסתו של המאמין לגן העדן. הבריטים, עם יצירתי, (השבת השחורה, מעפילים לקפריסין, זוכרים?) עשו זאת למוסלמים בהודו. הרוסים נקטו באותו אמצעי נגד המתאבדים המוסלמים באפגניסטן. וראה זה פלא, טוען כותב המאמר – תיכף ומייד ירד מספר פיגועי ההתאבדות. אז למה לא אנחנו? ישראלים רבים באינטרנט שקראו את המאמר הזה שואלים את אותה שאלה.
על כך ניתן להשיב: הכל טוב ויפה, וניתן בהחלט להשתמש בדוגמאות ההיסטוריות הנאות האלה, אבל צריך לזכור עוד פרט קטן: שני הצדדים שעשו זאת, נוצחו לבסוף.
גם הבריטים וגם הרוסים גורשו בתום מלחמת עצמאות עיקשת. הודו ופקיסטן זכו בעצמאות, ואילו אפגניסטן הפכה למדינת הטרור האיסלאמית הקיצונית בעולם, שלעומתה אפילו אירן נראית חיוורת. אז הידד לדוגמה ההיסטורית.
אבל להצעה הזו יש השלכות נוספות, שנוגעות לדרך שבה העולם רואה אותנו. אם יש כאן רבים שסבורים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני ייפתר באמצעות כמה פיסות בייקון, הרי שמצבם קשה יותר מזה של ממציא הפל-קל. ואולי זה בעצם אופייני: מדברים על רעיונות טקטיים "מבריקים", במקום לדבר על פתרונות מעמיקים, שבבסיסם הידיעה שהפלסטינים לא הולכים לשום מקום. שהם לא ייעלמו.
אבל הדוברים ומעצבי המדיניות שלנו מופיעים על מסכי CNN, ומתחילים לדבר על המטען ההוא והמתאבד הזה. וכל מה שנשמע לנו הגיוני לחלוטין – נתפס כקשקוש ילדותי על-ידי שאר העולם.
אז בכל פעם שאנחנו לא מבינים "איך לא רואים שאנחנו צודקים?", צריך לזכור את הרעיון המטופש עם החזיר. זה לא הרעיון הראשון מן הסוג הזה, וגם לא האחרון, ואל תתפלאו אם יתברר לכם שחלק ניכר מרעיונות ההבל האלה מגיע דווקא מתוך מערכת הביטחון ("כן, למה לא. בואו נפציץ אותם גם עם אף 16").
חלק ניכר מההסברה הכושלת שלנו הוא גם תוצר של תסכול. נכון, המלחמה הזו מעייפת. נכון, העורף הישראלי רך כמו גוש חמאה שחומם במיקרוגל דקה וחצי. אבל דווקא בשל כך, ההסברה הישראלית צריכה להישען על רעיונות מדיניים מוצקים, על תוכנית, ועל דרך. נכון לעכשיו, לאריאל שרון ולשמעון פרס אין אף אחד מהשלושה.
גיא בניוביץ' הוא עורך החדשות ב-ynet. דעתו אינה משקפת את דעת המערכת