"הלהקה" זה לא

"דקות של תהילה" בערוץ 2 עוקבת אחר צוות הוויי בבית מלון אילתי בדייקנות מפתיעה. מרב יודילוביץ', בעלת עבר פלילי בתחום, מצאה שהסידרה אמינה באופן כמעט תיעודי

"דקות של תהילה", סדרת הטלוויזיה החדשה שעולה החל מערב (שני, 18:55) בערוץ 2, מספרת את הסיפור הלכאורה טריוויאלי מאחורי הדמויות שמרכיבות את צוות הבידור של מלון באילת. אלה שמקפיצים אתכם לצלילי אגדו מסביב לבריכה, מסתובבים עם תלבושות מצחיקות, שלא לומר מגוחכות, ברחבי הלובי, מציעים לכם פירות אקזוטיים ומופיעים למענכם על במת המלון בערב. בשביל אורחי המלון, צוות הבידור יכול לעשות את ההבדל מסתם נופש לחוויה בעלת ערך מוסף, ו"דקות של תהילה" מנסה לשפוך אור על הצדדים הפחות מוכרים של הווי הצוות.

הצפיה בפרקי הסדרה החזירה אותי לשש השנים המופלאות בחיי, בהן עבדתי ככוריאוגרפית במועדון הים התיכון ברחבי העולם. איציק כהן (בנות פסיה), שמגלם את תפקיד דדי הבימאי, לא יכול היה להיות מדויק יותר בביצוע התפקיד; לצד העבודה הטכנית של העלאת מופעים בזמן קצר תחת עינה הקפדנית של מנהלת המלון (דלית קאהן), הוא משמש פסיכולוג, תחליף הורים וחבר. כהן, כמו שרק הוא יודע, מסוגל להצחיק אותך כל הדרך לריצפה, ומאידך מגלה כאן צדדים אבהיים מפתיעים.

 

לא סרט קאלט

 

הצוות מורכב מאורי בנאי בתפקיד לאון בוצ'צ'ו, אגו מניאק לא קטן עם נטיות מצ'ואיסטיות נרחבות; שיר אידלסון בתפקיד מיקה, בת-דודתו של הבימאי שבורחת מהבית ומצטרפת ללהקה; פיני טבגר בתפקיד ג'ון-ג'ון צחור, בחור עם לב זהב והרבה רוחניות; אפרת כהן בתפקיד נעה, הזמרת הכסחיסטית והשורדת; איה שטיינוביץ בתפקיד תמר הצפונית; ויהודה לוי בתפקיד סער היפיוף, שמאוהב נואשות בנעה.

למרות שההשוואה בין הסרט "הלהקה" לבין סדרת הטלוויזיה החדשה מתבקשת, מדובר בשני מוצרים שונים לגמרי. נכון שבשניהם יש רומנים בין חברי הלהקה והצוות, נכון שהגילאים לא מאוד רחוקים, אבל ההווי שונה לחלוטין. סדר היום של החברים בצוות ההווי האילתי מאפשר פוטנציאל חיכוכים גבוה בהרבה. גם שמה של הסדרה, שנולדה כ"הלהקה" והפכה ל"דקות של תהילה", מנסה להפריד בין הסרט שהפך לקאלט למוצר החדש.

 

תיזהרו על הילדים

 

התחלתי לעבוד בקלאב-מד בגיל 19 ובמהלך שש השנים בהן טיילתי באמצעותו בכל רחבי העולם הבנתי בבהירות שהחיפוש אחר אותן "דקות של תהילה" הוא בעצם ניסיון אמיתי של כל אחד מהעובדים במועדון לברוח ממשהו שהשאיר בבית, מאחור. מהבחינה הזו, מצליחה "דקות של תהילה" להעביר את המסר. בחירת הדמויות והאינטריגות הפנימיות ביניהן מזכירה בבירור את מה שקורה בדרך כלל כשמקבץ של צעירים רוויי הורמונים ותסבוכים מעבירים עונה במקום כמו הקלאב, שנתפש כתחליף גן-עדן וכחופש הטוטאלי. לפחות בפרקים הראשונים אין התייחסות משמעותית לעיר אילת, בה ממוקם בית המלון. גם זה מדויק; כל מי שעבר אי פעם בצוות בידור יודע, שלרוב אין בכלל זמן לצאת מחוץ לתחומי בית המלון. התמודדות החבורה עם קשיי הסתגלות שנובעים מהמקומות השונים מהם הגיעו והצורך להלביש חיוך - גם אם כפוי - על הפנים, הוא חלק מחיי היומיום של צוותי בתי מלון בכל רחבי העולם.

תגידו על "דקות של תהילה" מה שתרצו, אחרי הצפיה לא תשובו להסתכל על החבורה שמרקידה את החופשה השנתית שלכם באותו אופן. לא פחות טורד-מנוחה; כמה שעות יותר מדי מול "דקות של תהילה", והילדים שלכם יחליטו כי נולדו לשמש בצוות בידור בבית מלון. תיזהרו.

 

דקות של תהילה, ערוץ 2 יום ב' 18:55