מר עמוס סהר, מדוע להעניש אותנו? במה חטאנו? החלטת למכור דירה - הלוואי עליי - ועוד מול הים, עם אשה וצאצא, וכל החבר 'ה צריכים לשמוע? נעלבת מפני שראש הממשלה ושריו אינם מגינים עליך. אולי היו עסוקים השבוע? ואת מי זה צריך לעניין? יש לי בעיות גב ולחץ דם גבוה, האם זה צריך לעניין אותך?
פעם ראיתי את בן-גוריון בצילינדר ונסעתי לעשר שנים, האם כתבתי על כך מאמר? אתה טיפוסי לילידים הצודקים. הישראלים ידהרו מאה קמ"ש זה מול זה ברחוב צר ויתנגשו כדי להיות צודקים. אין פה בן אדם שאינו צודק. אין מי שלא מלמד אחרים איך לצדוק. אין מי שלא הודיע שהוא עוזב את הארץ מפני שבמסעדה רימו אותו, מפני שמישהו חתך אותו בנהיגה.
"אני יורד מהארץ" ו-"איזו ארץ זאת?" הן האמרות הכי נפוצות כאן אחרי "אני יהרוג אותו!". אז אתה אורז משפחה ונוסע. סע לשלום. תמצא שם אלפים שעשו זאת קודם. הם לא חשבו ששר הביטחון חייב להם. הם נסעו וחלקם חזר וחלקם לא יחזור. מגיע שלא תחזור כי אתה מאיים, ואנחנו, אם אתה זוכר את "הפנקס פתוח והיד רושמת", לא אוהבים איומים.
איש לא מחייב אותך לחיות כאן. אתה מודיע שאתה אפילו אזרח כבוד המשלם את המשכנתה. מה שאתה שוכח זה את מה שהיינו שרים פעם: "להיות האחרון, זאת תוציא ממוחך, זה שלא ראשון היית, כבר קיבלת הוכחה". עם המנגינה זה נשמע יותר טוב. כולם פה מאיימים שיעזבו והעולם הגדול עומד ומחכה. הוא פשוט משתגע שאתה ורעייתך וילדך, בלי או עם המשכנתה, תבואו בשעריו כי חסרים לו קוטרים משלו. בסוף עוד תכתוב את המכתב הזה באנגלית ותאשים את בוש ופאוול ותיסע לקנדה ומשם לזנזיבר . למי זה איכפת?
מדוע כה הרבה אנשים הגיבו למאמרך? אני מגיב כי התבקשתי. לולא כן לא הייתי מגיב, כי העובדה שמדריך לידיעת הארץ ול-אי ידיעת ההיסטוריה שלה ושל שני עמיה, מתחכם ומספר לעם ישראל סודות מחדר המיטות של מוחו, אינה צריכה לעניין או להדאיג איש.
תמיד היו אנשים שעזבו, היו מבוהלים, שברחו. אין אדם שאינו חושש. מאות אלפי הורים חוששים לילדיהם. יש ביניהם כאלה שעתה אורזים ואולי יעזבו. יש לעומת זאת כאלה שיבואו. יש בדרך תינוקות שיוולדו וימלאו את מקומך בשמחה כי בגיל מינוס חודש הם חכמים ממך כי הם לא מספרים לחבר'ה לפני שהם מזיינים אלא רצים לספר אחרי. מדוע אתה חושב שאנשים שאוימו על-ידי גדולי הצוררים בהיסטוריה יבהלו ממך? יש מקום לנשארים ויש מקום להולכים, יהי שם החוששים מבורך.
ישנה פוביה שבה אנשים חוששים לאכול חמאת בוטנים כי היא תדבק לחיכם. לא שמעתי אחד מהם כותב על זה מאמר. אני זוכר איך אלוהים עזב אותנו ולא כתב על זה מאמר. אני זוכר איך אנשים חיו ומתו ולא כתבו צוואות קודם לכן.
בעצם מה שאני מנסה לומר לך זה שאם אתה רוצה ללכת קיבינימט או מקיבינימט אל תתקשט בסבל. אל תתהלל בחרדותיך. סע ועשה חיים ותלִמֶד ידיעת הארץ את הישראלים שעזבו לפניך ללא הודעה מוקדמת. כיוון שלא יהיה לך עוד יורה ולא יהיה לך מלקוש ולא תשמע תמיד "יאללה ביי" והחצב יפרח בלעדיך ויבוא הנחליאלי בלעדיך ושכרון פרחי ההדר יאבד לך.
אני חייב לשאול אותך שאלה קטנה. במוניות אני שומע שיר שאיני יודע מי כתבו ואיני יודע מה שם מי ששר אותו, שיש בו שורה תמוהה שאני שואל אודותיה כל אימת שאני פוגש מישהו, והשורה היא: "אהבה היא נדר, נדר שהופר". מכיוון שעוד מעט לא תשמע עברית ואם אתה מבין את השורה שלי אין תשובה לה, שכן כאשר תעזוב אותנו לאנחות מי יוכל להאיר את עיניי העייפות, אז אם כן - אנא ענה. עד שתשיב ותיסע ותמכור, עשה טובה ועוף מפה בשקט.
יורם קניוק, סופר