גולשים וצרכני "אמאזון" קיבלו בתדהמה, שלא לומר בחלחלה פרנואידית, את הידיעה כי אגף המכס הגיע להסדר עם חנות הספרים-דיסקים-וכל מיני דברים הגדולה ברשת. במסגרת ההסדר יועברו לידיעת רשויות המס המקומיות רשימות ובהן רכישות של ישראלים, כדי שאפשר יהיה לגבות מהם מע"מ כחוק. מרגיז? לא יותר מאשר הידיעה, כי אגף המכס והמע"מ גובה מאתנו 17% ממחירו של כל ספר שאנחנו קונים בחנות, עם או בלי שבוע הספר, וכך מחירי הספרים בישראל הם מן המחירים הלא-מוצדקים בעולם המערבי.
קצת עובדות: תמורת ספרים מיובאים אנחנו לא נדרשים לשלם מכס. השבח לאל. מע"מ זה כבר עניין אחר: המס הזה חל על כל מוצר ושירות שאנחנו קונים או משתמשים בו, החל בנייר טואלט וכלה בכרטיסי קולנוע, החל ממנוחה בצימר בגליל וכלה בקתרזיס במגרש כדורגל. התרגלנו: 17% הפכו לחלק מן המחירים המופרזים שאנחנו משלמים עבור חופשותינו, מקררינו, מכוניותינו וספרינו. רק ירקות ופירות לא נגועים במע"מ. למה? כי כך החליט המחוקק, ומותר לו להחליט מה שמתחשק לו, ככל שזה נוגע לכיס שלנו.
ואנחנו משלמים גם אם מדובר בייבוא אישי, פעולה המתבצעת בכל פעם שמאשרים עסקה עם "אמאזון" או כל עסק אחר שמעבר לים. תשכחו מהווירטואליות: מאחוריה יש מחסנים וכתובת, וחבילות שמגיעות מאמריקה ובהן ספרים ודיסקים ומה לא, ועל פי החוק בישראל אנחנו חייבים לשלם ולשתוק.
אמאזון, נזעקו הגולשים, חודרת לפרטיות שלנו. נורא, באמת נורא. מה שפחות ידוע הוא כי במדינות מסוימות בארצות הברית חלים היטלי מכירה בשיעורים שונים, ואמאזון מחויבת לגבייה או לדיווח גם שם. בהיותנו חלק מן העולם המשלם מסים, ובהיות "אמאזון" עסק שמשתדל לשמור חוק, ובהיות אגף המכס והמע"מ צד אינטרסנטי שיש לו גם זכות חוקית, אפילו על-פי אמנות בינלאומיות שמסדירות מיסוי בין מדינות, כולם פעלו כשורה. וכן – שוב אנחנו נדפקנו.
אנחנו כבר מזמן לא עם הספר. בפינלנד, ביפן ובאירלנד קוראים יותר מאשר אצלנו. במדינות רבות באירופה כדאי לקנות ספרים כי הם פשוט זולים יותר. ובמדינתו של עם הספר, כשמספר הקוראים מוגבל ליודעי הלשון ואוהבי המלים הכתובות, המחירים יקרים יותר בשל מספרם המצומצם של העותקים המודפסים מכל כותר. אפשר לשנות את זה, אם רק יואיל המחוקק.
מדי שנה, בפתח שבוע הספר ולפני הנהירה לדוכנים, נוהגים קברניטי תעשיית הספרות לבוא אצל נשיא המדינה ולחגוג את האירוע במליצות וביין. בין לבין, מעולם לא הזדמן לי לחוש בפעילות מחתרתית של מוכרי ספרים או רוכשיהם נגד המע"מ.
אם באמת אכפת למדינה מחיי הקריאה של אזרחיה, היא יכולה להחליט, בהבל פה אחד של תיקון חוק, כי ספרים בעברית הם נכס לאומי. הם הפירות והירקות של הנפש. משום כך מגיע לעם הספר בדימוס שהם יהיו זולים יותר. כשזה יקרה, נקנה יותר. כשנקנה יותר, ההוצאות יוכלו להיטיב עם סופרים ומתרגמים, ובשוק יהיו יותר ספרים ראויים.
גולשים החפצים להתחמק מעיניהן הפקוחות של "אמזאון" והרשויות יכולים לעשות כן אם יחפשו חנויות ספרים קטנות יותר ברשת. התחמנות ודאי תשתלם.
קוראים שאכפת להם, שלא יכולים להרשות לעצמם את חיי הקריאה שהם מתאווים להם בגלל מחירם השערורייתי של ספרים עבריים בישראל, מוזמנים להגיב כאן במחאה אזרחית לא-מזועזעת וחוקית לגמרי.
אריאנה מלמד היא עורכת ב-ynet. דעתה אינה משקפת בהכרח את דעת המערכת