קזינו לכל פועל

בסאן סיטי יש חוף ים מלאכותי עם מציל, שקובע בעזרת כפתור את גובה הגלים, אבל רוב בתי הקזינו בעולם ממוקמים בערים נורמליות, שיש להן עוד דברים בראש. המדריך להימורים (לא למכורים)

בסיור מאורגן בקזינו של מונטה קרלו ברביירה הצרפתית הסביר לפני כמה שנים מנהל המקום שהכל שאלה של יחס: "בכל עסק אחר, אם בילית ערב שלם בחברה אלגנטית, אנשים שנראים טוב, שילמת מאה דולר וקיבלת קצת ריגושים, קצת אלכוהול וקצת חיוכים מנשים יפות אתה יוצא מאושר. בקזינו, יש לקוחות שגם אם השקיעו מאה דולר ויצאו עם רווח לא רע, נאמר של עשרה אחוז, הם הולכים למלון ואומרים 'איזה ערב דפוק. הרווחתי רק עשרה דולר עלובים'. כאן שורש הבעיה. בעסק שהם מנהלים במשך היום רווח של עשרה אחוז נחשב לעסקה טובה. כאן, נוסף לבילוי, רווח של עשרה אחוז נחשב לכישלון. הם רוצים להשקיע מאה דולר ולהרוויח אלף. אפילו בקזינו לא קורים דברים כאלה לעיתים קרובות."

 

אחד המקומות היותר מטורללים

 

עד שיקום במהרה בימינו קזינו בישראל נהנים מקומות רבים בעולם מן החיבה הלא מוסתרת של תיירים ישראלים להימורים ליד שולחן ירוק. כדאי לעשות כאן אבחנה בין שני סוגי מקומות. יש כאלה, מעטים מאוד, כמו לאס וגאס ואטלנטיק סיטי בארצות הברית, או סאן סיטי בדרום אפריקה, שמי שמגיע אליהם בא בעיקר כדי להמר. המקומות האלה בנויים סביב בתי הקזינו. כל שאר האטרקציות הן תוספות מענגות. הכסף העצום שמתרוצץ במקומות כאלה הופך אותם למטורפים במובן הכי מענג של המילה.

בסאן סיטי, אחד המקומות היותר מטורללים שראיתי, יש חוף ים מלאכותי, עם מציל שקובע בעזרת כפתור את גובה הגלים שיגיעו אל החוף שלו. יש שם אתר ארכיאולוגי שהוא המצאה גמורה. מין אתר אינקה בדיוני כזה, בלי שום קשר לעבר מפואר או לתגליות ארכיאולוגיות. סתם כי אבנים גדולות שמסודרות באופן מסתורי, כזה שעשה למעצב האתר רטטים נעימים בגוף.

במשך כל היום מבלות משפחות שלמות בבריכות, בחוף המלאכותי, בלונה פארק, על הגשר שעליו אפשר לחוות רעידת אדמה לא מסוכנת (עוד קצת רטטים נעימים לחלקים אחרים בגוף) או מול הר הגעש שמתפרץ בדיוק כל שעה עגולה, עם אורות, עשן ואפילו קצת ריח לא מעיק במיוחד של גופרית. המקומות האלה הם מיעוט קטן. רוב בתי הקזינו בעולם ממוקמים באזורי שעשועים של ערים נורמליות, שיש להן עוד דברים בראש.

 

בני אדם סבירים לא מתמכרים

 

אם ניקח לדוגמא עיר צרפתית כמו לה סאבל ד'אולון בצרפת. זו עיר נופש ממוצעת, עם עשרים אלף תושבים על חוף האוקיינוס האטלנטי. מזכירה קצת את נתניה או אשקלון. היא מציעה את כל מגוון הבילויים שערים כאלה יכולות להציע. יש בה המון מסעדות מצוינות, מאות ברים קטנים וגדולים. כמה בתי קולנוע, חנויות ספרים יפות, מדרחוב נוח עם חנויות בשלל צבעים ובית קזינו אחד גדול ומפואר למדי. הוא נקרא הקזינו האטלנטי ובאותו בניין, קרוב מאוד לחוף הים, שוכנים גם מרכז הקונגרסים של העיר עם אולם של אלפיים מושבים, בו מתקיימות הצגות התיאטרון שמגיעות מדי פעם לעיר.

בחלק אחר של הבניין שוכנת לשכת התיירות של האזור. מבקרים באים לכאן כדי לקחת מפות או לקנות כרטיסים למוזיאון העירוני. הקזינו פתוח מחמש אחרי הצוהריים עד שתיים בלילה. יש בו מסעדה אינטימית, קצת אפלולית, בר לא זול במיוחד עם ברמנית יפהפייה מדהימה צהובת שיער, שלושה שולחנות רולטה, שלושה שולחנות של בלק ג'ק, שולחן פוקר וכמה עשרות מכונות מזל שמביאות הרבה יותר רעש מתועלת.

הייתי שם פעמיים, בהפרש של שלושה חודשים. בשני הביקורים המקום נראה שקט, נעים ואלגנטי. לא מלא ולא ריק. "בני אדם סבירים לא מתמכרים להימורים בגלל ביקור אקראי בקזינו", הסביר לי בקול קצת תמה אנדרה בליסון, מנהל המשמרת. "הם מבלים את הזמן תמורת תשלום. כך זה בקולנוע, בתיאטרון, במסעדה ובקזינו. אם אתה יודע מראש כמה מתחשק לך לבזבז הערב על בילוי לא עומד לקרות לך שום דבר נורא. שום כישוף לא יופעל עליך".

סקירה מהירה של הערים בהן פועלים היום בתי קזינו פופולריים מגלה נטייה ברורה למזרח אירופה. מדובר בערים שלכולן המון אטרקציות אחרות מלבד בתי הקזינו. יחד עם זאת, הבילוי ליד שולחנות הרולטה בערב מוסיף לפראג, בוקרשט או בודפשט עוד מימד והתרגשות. אנחנו כאן בשביל הכיף וכיף יכול להיות מוזיאון טוב או ארמון מעניין בבוקר ובלק ג'ק אחרי ארוחה טובה בערב.