במה אני משחק?

אין הרבה פעילות חדשותית, אז החלטתי לחלוק את רשמי לגבי שני המשחקים שאני עסוק בהם

האחד הוא Desperados, משחק אסטרטגיה טקטי שבו מובילים צוות של הרפתקני המערב הפרוע כנגד כנופיות מקסיקניות ושריף מושחת. כמו שיודעים אלו ששמעו על המשחק, הוא מאוד דומה ל"קומנדוס": לכל איש בצוות יש סט יכולות מאוד ספציפי - רק אחד מהם יכול לזרוק בקבוקי גז מרדים, רק אחד יכול לקשור אויבים שהתעלפו, רק אחת יכולה לפזר שביל של קלפים שמפתה אויבים לעזוב את העמדה או מסלול התנועה שלהם, וכו'.

לפני Desperados שיחקתי במשחק אסטרטגיה טקטי אחר, Fallout Tactics, שעזבתי אותו (זמנית) במשימה העשירית. לא בגלל שהוא לא טוב, אהבתי אותו מאוד, אלא בגלל שעשיתי טעות והתחלתי בו משחק במצב Hard Core. ב- Hard Core, אי אפשר לשמור באמצע משימה (דבר שאני נהנה ממנו בסה"כ), ובתמורה החיילים שלכם מקבלים פי 2 נקודות ניסיון (שזה נשמע הרבה אבל מיתרגם בסופו של דבר למשהו כמו שתי דרגות כוח). אם הייתי יודע כמה המשימות ב- Fallout Tactics ארוכות, הייתי חושב פעמיים. אורך המשימות, בשילוב עם רמת הסכנה הגבוהה (חייל יכול למות בשתי שניות אם אתם לא מאוד זהירים, ולפעמים גם אז), הופכת את המשחק ב- Hard Core לקשה מאוד (יש משימות שחזרתי עליהן יותר מ- 10 פעמים כדי לגמור אותן בלי יותר מדי אבידות). במשימה העשירית התעייפתי ועברתי ל- Desperados, שתפס אותי מייד.

הגרפיקה והמוזיקה של Desperados, ובמיוחד הדיבורים (המרובים) של דמויות המשחק - של האנשים שלכם, של האזרחים המסכנים שמסתובבים בערי הספר שנהפכות לשדות קרב, ושל האויבים - נותנים ל- Desperados אווירה חיה ומשעשעת. בניגוד לרוב המשחקים, האויבים מאוד פעילים ב- Desperados - לא שלא תופסים אותם הרבה בשטויות, אבל הם לפחות טיפשים בתנועה, ולא בעמידה, דבר שהופך אותם לרוב למסוכנים יותר. יש לאויבי המשחק הזה כמה טריקים יפים בשרוול - הם טובים מהממוצע בניווט, הם שומעים מצוין ויודעים להגיע למקום שממנו נשמע הרעש, והם מתוכנתים יפה לרוץ ולקרוא לתגבורת ולהבחין בתופעות חשודות - גופות (אלמנטרי, אבל הרבה משחקים מתעלמים מזה), אנשים שנעלמו מהמקום בו עמדו או פיטרלו וכו'.

אני בשלב 21 (מתוך 24, אם כי רק 18 מהם מהווים משימות ממש ויש עוד 6 משימות אימון, אחת לכל דמות) שהוא מאוד מעניין. יש אלמנט מסוים של חזרה על עצמך במשחק (כמו בכל המשחקים), אבל משימה 21 מקורית יחסית: היא דורשת מהשחקן לעבור דרך עיר ששרויה במלחמה בין יחידה של צבא ארה"ב לבין כנופיה של אל-דיאבלו, הרשע הראשי של המשחק. מספר קרבות עומדים במצב תיקו ברחובות העיר ובתחנת הרכבת אליה צריך להגיע, וחיסול של צד אחד בקרב מאפשר לצד השני להתקדם, שימושי מאוד כשאתם צריכים בשר תותחים או לפנות אזור.

המשחק השני שאני משחק הוא Summoner, שרק התחלתי לפני יומיים. מדובר במשחק תפקידים בעולם פנטזיה, פשוט לשליטה ומוצג במנוע תלת-ממד מגוף שלישי. הגרפיקה טובה, לפעמים אפילו מרשימה. התלונות היחידות שלי לגביה הן הערפל, שבמפות הענק של המשחק הוא לא מספיק רחוק ויוצר את סינדרום "העצמים שמופיעים לפתע מתוך הריק", והפורטרטים התלת-ממדיים של חברי הקבוצה במסך הדמות, שנראים חולים באיזושהי מחלת שרירים שגורמת לפרצוף שלהם להשתרג כמו גזע של עץ. מצד שני, המשחק מחקה משחקי תפקידים של הפליסטיישן וזורק המון אפקטים גרפיים מספקים במהלך הקרבות.

דברים שאני אוהב במיוחד ב- Summoner עד עכשיו הם הדיאלוג, שכתוב ברמה גבוהה מהממוצע, והמון הקווסטים הצדדיים שאפשר לאסוף בדרך ולהשלים בשביל נקודות ניסיון (מעט) וחפצים (לא רעים). דברים שאני פחות אוהב הם הפאסיביות של המפלצות, שפשוט עומדות במקום או נעות מצד לצד, וחוסר האפשרות לכתוב על המפה האוטומטית, דבר שמכריח את השחקן לזכור לבד מיקום של עצמים ודמויות, לא קל לפעמים בהתחשב בגודל המפות.

שני המשחקים מומלצים לאוהבי הז'אנרים, ועוד המלצה: אם אתם אוהבים את Summoner, או חושבים שתאהבו אותו ואין לכם כסף להשקיע בו 200 ש"ח, אתרו את SoulBringer. זה משחק תפקידים מלפני שנה שדומה ל- Summoner בהרבה מובנים, לא כל-כך מוכר אבל מהנה מאוד, וכבר ראיתי אותו במחיר המצחיק של 50 ש"ח.