פסיכיאטרים: לשפר את הטיפול בנפגעי חרדה בפיגועים

בכנס פסיכאטרים שנערך בבית החולים מאיר בכפר סבא דנו המשתתפים בטיפול בנפגעי החרדה שהיו עדים לפיגוע ולא נפצעו פיזית. לרוב משולחים הנפגעים לביתם עם כדורי הרגעה. ללא טיפול חלק מהם יסבלו עד סוף חייהם מתגובה פוסט טראומטית

בבית החולים מאיר בכפר סבא התקיים אתמול (א') כנס שדן בשיפור הטיפול בנפגעים ששהו באזור בו התרחש פיגוע טרור ולקו בחרדה. ד"ר אילן קוץ, ראש היחידה הפסיכיאטרית בבית החולים מאיר בכפר סבא, דיבר על המצב הקיים. "כל בית חולים עובד בנפרד", אומר ד"ר קוץ. "לא ברור מה רמת האנשים המטפלים, מה הלקחים שמופקים וכיצד משפרים את הטיפול בנפגעי הלם ודחק".

בזמן פיגוע טרור נותר אי סדר מכיוון שעשרות ולעתים מאות אנשים, נקלטים בחדר המיון בזמן קצר. הרופאים והאחיות מתמקדים בפצועים. נפגעי החרדה, שלא נפצעו בגופם, משוחררים כעבור זמן קצר לביתם, לאחר שיחה עם עובד סוציאלי. לעתים, גם זה לא.

"הבעיה בפיגוע היא שיש הרבה בלגן", אומר ד"ר קוץ. "יש דרך להתארגן כדי לטפל בנפגעים עם תגובת דחק וצריך ללמוד את הארגון הזה. יש כל מיני שיטות טיפוליות, החל מטיפול קבוצתי מיידי, דרך תרגילים של שיטות טיפוליות אחרות, שיכולים להקל על אנשים. הנחת העבודה שלנו היא שאם אנחנו מתארגנים מספיק מהר - אנחנו מונעים מחלק מהנפגעים מלפתח את התגובה הכרונית. אם נותנים לנפגעי הלם ואליום ושולחים אותם הביתה – זה לא עוזר. זה מונע תהליכי אדפטציה. בבית החולים שלנו אנחנו עושים טכניקה טיפולית קבוצתית מיד לאחר האירוע עם כל מי שמגיע. עושים תרגילי עיניים שעובדים כנראה ברמה הנוירולוגית ומשחררים אנשים מהמועקה הטראומטית. אנו משתמשים לפעמים גם בשיטות היפנוטיות ובעיקר מזמינים אנשים שוב ושוב ונלחמים על אלה שאנחנו חוששים שייגררו למסלול הכרוני".

הפגיעה הנפשית עליה דיבר ד"ר קוץ, תגובה פוסט טראומטית, עלולה ללוות אדם שהיה עד לפיגוע, במשך כל חייו, אם לא יטופל נכון ובזמן. "אישיותו של הנפגע משתנה והזיכרון שלו עסוק רוב הזמן באירוע הטראומטי והוא אינו מתפנה לחוויות בתחומים אחרים. תחום הרגשות שלו מצטמצם. הוא נהיה הרבה פחות חברתי והרבה יותר דכאוני. הוא סובל מהפרעות שינה וחייו סובבים סביב עינוי, אפשר לומר, מהחשש ששוב יתפרץ האירוע הטראומטי ויכבוש את מרכז הווייתו. הוא לא פנוי רגשית או קוגניטיבית ללכת הלאה".

בכנס נכחו עשרות פסיכיאטרים מבתי חולים ברחבי הארץ. לדבריהם, ישנם נפגעי טראומה שאינם פונים לטיפול בשל חוסר ההבנה לגבי חומרת פגיעתם. "אנחנו מעודדים אנשים לפנות", מדגיש ד"ר קוץ, "כדי לשנות את המסלול אצל אותם מי שמועד לכך, כעשרה אחוז מהאוכלוסיה. השאר פחות או יותר מסתדרים. יש לנו חלון הזדמנויות לטיפול של בין כמה ימים לכמה שבועות מזמן הפגיעה, ואם הטיפול לא ניתן - חלק מהאנשים יסבלו".