ויאמר ג'ה: יהי אור!

אלבום הבכורה של מוש בן ארי מתגלה כאחד התקליטים הישראלים הטובים שיצאו השנה

לוקח קצת זמן להתרגל ל"עד אלי", האלבום החדש של מוש בן ארי. אבל אחרי כמה סבבי שמיעה, האוזן נרגעת משלל הסגנונות שמאכלסים אותו, ואו אז מתברר, כי מדובר באחד התקליטים הישראלים הטובים שיצאו באחרונה.

בן ארי אינו נרתע מניסיונות וניסוח סאונדים שונה מהמקובל נכון, לפעמים הוא משלם על זה מחיר מסוים, אבל לעתים ערימות הצלילים מתחברות, ויוצאים לו שירים נפלאים. זה קורה בעיקר כאשר הוא אינו מנסה ליצור שירים מורכבים מדי, ומסתפק בנוסחה הבסיסית של לחן טוב, מילים יפות ושירה מהלב.

התקליט כולל לפחות ארבעה שירים שעשויים להפוך ללהיטים שיככבו הקיץ. "בואי נעוף" הוא שיר רוק דינמי וסוחף; "Jah is one" בו מצטרפים לבן ארי גם שוטי הנבואה הוא רגאי מדבק; "הנה זה בא" שבו מפליא אהוד בנאי על הגיטרה, נשמע כמו אייל גולן למתקדמים; ומעל כולם נוצצת הבלדה המקסימה, אחת היפות ששמעתי בשנים האחרונות: "כמה שירים".

חלק מהשירים האחרים בתקליט לא מצליחים לשמור על הרמה, והקול של בן ארי, מתגלה בהם ככזה שיכול גם לעצבן קצת. אבל בסך הכל, זה מחיר נסבל לשלם, בעבור הקטעים הטובים בתקליט.

ההפקה בתקליט שייכת לעמית כרמלי, שעושה בסך הכל עבודה לא רעה. התקליט מתכתב כאמור עם סגנונות רבים מאוד, אבל מצליח לשמור על סאונד ייחודי. יוסי פיין שמתארח פה ושם על הבס, והשימוש בכלים כמו חלילים וויולה, ובזמרי רקע רבים - נותנים לבן ארי תמיכה שעוזרת לו להתרומם. בהתחשב בעובדה שמדובר בתקליט הבכורה הראשון של בן ארי כסולן, מדובר בהישג ראוי לציון, שמבטיח לא מעט לקראת העתיד.