ראובן, קיסר, פבלובה

אנה וגנר תגלה לכם עם שם מי נקרא סלט קיסר, סנדביץ' רובן ופבלובה, ולמה היא אוהבת את ערוץ הספורט האתגרי. הסברים ומתכונים

חם לו והוא רעב. הוא שפוך על הספה ונרגע בחסות המזגן וערוץ הספורט האתגרי. גם לי יש אתגר. במרחק ארבעה מטרים ממנו, במטבח שמחובר לסלון בלי דלת ובלי קיר, אני רותחת. בחום הזה, אפילו חמש דקות ליד הכיריים הורסות לי את המצב רוח. לאפות משהו? אולי בספטמבר. לבקש ממנו לקום ולבשל? ישמרנו השם. בפעם האחרונה שזה קרה, הוא שרף תשע ביצים ("חשבתי שככה עושים חביתה") ביחד עם המחבת שלהן. תשומת ליבו הוסטה למסלול מירוצים מורכב במיוחד במונקו, ועד שזה נגמר, ענני פחם מילאו את הבית ונדבקו לתקרה. הוא לא יבשל. אני אוהבת אותו וחם לי. ברירת המחדל המשפחתית בימים כאלה היא "אוכל עם שמות פרטיים". סנדביץ' רובן, סלט קיסר והבטחה ל"פבלובה" בעוד שעה, אחרי שמרוב אהבה הוא מסכים להוריד את הזבל וחוזר מיוזע וגיבור.

 

סנדביץ' רובן

 

הרוזן מסנדביץ', על פי האגדה, היה מכור למשחקי קלפים עד כדי כך שלא היה לו זמן לקום מן השולחן הירוק הקטן ולאכול ארוחה מסודרת, וכך נצטוו המשרתים לכרוך לו פרוסת בשר יפה בין שתי פרוסות לחם, וכך, במאה השמונה עשרה, זכינו להולדת המזון המהיר. "רובן" זה "ראובן" בעברית. המציא אותו אחד מבני עמנו בגולת ניו יורק. ארתור רובן, זכר צדיק לברכה, ניהל מעדנייה מוצלחת בעיר הגדולה ולימד את האמריקנים לאכול כמו בפולין, והם אהבו את זה. במיוחד השחקנית אנט סילוס, שכיכבה יחד עם צ'רלי צ'פלין בסרט שהיה להיט בשנת 1914. האגדה אומרת שארתור ראובן התאהב בה ומרוב אהבה המציא לה סנדביץ'.

אגדה מודרנית יותר מקשרת את ההמצאה לאחד, רובן קיי, סיטונאי של ירקות מאומהה וחובב פוקר. חבר שלו שלח את הסנדביץ' לתחרות מתכוני כריכים כלל-אמריקנית וקרא לו "רובן" וגם זה במקום הראשון. אני מעדיפה את האגדה הנושנה יותר.

 

חומרים לשני רעבים:

 

6 פרוסות לחם עינן, או לחם שיפון רוסי כהה ורבוע

100 גרם גבינת "טל העמק”, חתוכה לפרוסות דקות

200 גרם קורנביף פרוס דק מאיכות טובה, או פסטרמה טובה שמקובלת עליכם

חמאה מרוככת למריחה

כף חרדל דיז'ון עם גרגרים

1/2 כוס כרוב כבוש, לא משומר מקופסה, קצוץ דק דק וסחוט מנוזליו

פלפל שחור גרוס טרי

 

כלים:

 

סכין למריחה, סכין חדה לחיתוך, טס הגשה נאה, קיסמים, מפיות נייר

 

הרכבה:

 

מורחים את פרוסות הלחם בשכבה דקיקה של חמאה.

מחלקים את הקורנביף לשלושה חלקים שווים. מניחים פרוסה על פרוסת לחם, מורחים עליה מעט חרדל, מניחים מעליה פרוסת גבינה, מעליה פרוסת קורנביף, מעליה מפזרים שכבה דקיקה של כרוב כבוש וגומרים בגבינה. מכסים בפרוסת לחם. ככה עושים עד שמתקבלים שלושה סנדביצ'ים. מניחים מעליהם טס שטוח ומהדקים מעט במשך דקה. מסירים את הטס, חותכים למשולשים ונועצים קיסם במרכז כל משולש. מעבירים לצלחת הגשה ומגישים עם צ'יפס משקית, מאיכות טובה. אם יש לך בן זוג אמריקני הוא ידרוש קטשופ ליד זה. למה להתווכח איתו? חם מדי.

שומרי הכשרות מוזמנים להחליף את החמאה במיונז טוב ואת הגבינה – בשום דבר.

 

סלט קיסר

 

בעצם, היו צריכים לקרוא לו "סלט סזאר", על שם סזאר קארדיני, שף איטלקי ממסעדה משגשגת בטיחואנה, מקסיקו. הוא המציא את הרוטב הגאוני בשנת 1924, ועד למזרח התיכון הנידח הגיעה ההמצאה. כדרכם של ישראלים, נוספו לו כאן אלתורים מיותרים לגמרי. מתוך כבוד לסזאר המנוח, ניצמד למתכון המקורי עד כמה שניתן.

 

חומרים:

 

שתי חסות ערביות גדולות, יפות, מוצקות וטריות

50 גרם פילה אנשובי משומרים בשמן

4 כפות מיונז מאיכות טובה

1 כף יוגורט (סזאר, אל תתהפך בקבר, בבקשה)

2 כפות גבינת פרמזן מגורדת דק

2 שיני שום גדולות ומקולפות

3 כפות מיץ לימון טרי

פלפל שחור גרוס טרי

כפית חרדל

1 בגט בן יום, חתוך לפרוסות בעובי סנטימטר

3 כפות שמן זית

מעט מלח

 

כלים:

 

מגש עץ לחיתוך, קערה גדולה ויפה ולא עמוקה מדי, סכין חדה, שתי קערות קטנות ומברשת

 

הכנה:

 

מסירים מן החסות את העלים החיצוניים, אפילו אם הם לגמרי בסדר, ונותנים לארנב. אנחנו רוצים עלים פריכים, בהירים, כאלה שיש בליבת החסה. שוטפים ומייבשים היטב. מסירים כל עלה מן הגבעול ומבלי לחתוך אותם, מסדרים יפה בקערה גדולה. מכניסים למקרר עד שנגמור להכין את הרוטב, עניין של חמש דקות.

קוצצים את האנשובים דק-דק על משטח העבודה עד שהם נהיים עיסה.

קוצצים את שיני השום על קרש החיתוך, וזה בסדר גמור שידבק בהם טעם של אנשובי.

מחממים את הגריל בתנור ל – 200 מעלות צלזיוס.

מעבירים את עיסת האנשובי לקערה, מוסיפים את השמן מקופסת האנשובי או הצנצנת, מערבבים עם מחצית השום הקצוץ.

יתרת השום הולכת לקערה השניה. מזליפים לתוכה 3 כפות שמן ומעט מלח.

מוסיפים לקערה עם האנשובי את יתר חומרי הרוטב ומערבבים היטב. מוצק מדי? הוסיפו עוד כף יוגורט. אנחנו רוצים רוטב סמיך שיצפה את עלי החסה ויידבק אליהם, אבל לא יגיע למרקם של חומוס. טועמים ומוסיפים לימון או פלפל שחור אם צריך. מאשפזים במקרר.

מסדרים פרוסות בגט על תבנית אפיה. טובלים מברשת בקערה עם השמן ומברישים את הפרוסות בשמן ושום קצוץ. שולחים לגריל ל – 5 דקות לכל היותר. מכבים, מוציאים, יוצקים רוטב מעל לחסה ומסדרים פרוסות בגט קלויות בשולי הקערה. מקפיצים את העלים כדי שהרוטב יתפזר באחידות. מגישים.

נהוג לאכול את הסלט הזה בידיים. הצטיידו במפיות. ובבקשה, אל תוסיפו לו עגבניות, גזר, ריחן, קולרבי או כל אילתור יצירתי אחר.

 

פבלובה

 

היא היתה פרימה-בלרינה רוסיה מהוללת בראשית המאה שעברה, הפרטנרית של ניז'ינסקי האגדי. הם נסעו להופיע באוסטרליה, ואיכשהו – אף אחד לא יודע בדיוק איך – נולד מזה קינוח אלוהי. בחודשי הקיץ אני נוהגת לרמות ומזמינה בקונדיטוריה אמינה שני עלי מרנג עשויים כך שהמרכז שלהם לא נוקשה. לטובת בשלנים ואופים ישרים ממני, יש מתכון מצורף, וכל היתר (כמעט) הוא מלאכת הרכבה.

 

חומרים:

 

2 עלי מרנג

250 גרם פירות יער קפואים – יש במרכולים

3-4 כפות סוכר

כף ליקר הדרים, לא חשוב איזה

1 שקית שמנת מתוקה לקצפת

2 שקיות סוכר וניל

 

כלים:

 

מחבת טפלון קטנה, מיקסר להקצפה, קערה להקצפה, קערה קטנה ,שקית זילוף עם פייה, טס הגשה נאה

 

הכנה:

 

משליכים את פירות היער הקפואים למחבת, ביחד עם הסוכר, מערבבים, מפשירים על אש קטנה ומחממים עד שהפירות קצת מעוכים ולצידם מתקבל רוטב אדום ומתוק. מסירים מן האש ומצננים מעט בקערה קטנה. מוסיפים את הליקר.

בינתיים מקציפים את השמנת המתוקה, וכשהיא כבר מוצקה מוסיפים את סוכר הוניל ומקציפים עוד דקה. מעבירים לשקית זילוף.

מניחים עלה מרנג על טס הגשה. מעליו מכוונים את פיית שקית הזילוף ולוחצים בעדינות. מצפים את העלה בשכבת קצפת בגובה 2-3 סנטמטרים.

מניחים את העלה השני ממעל, בעדינות ובלי להדק.

מקשטים בתלתלי קצפת.

שופכים מעל זה את רוטב פירות היער.

מגישים ואוכלים מיד. הכמות מתאימה לשני טורפים שמיודדים זה עם זה מספיק כדי לאכול מאותה צלחת. ממילא אי אפשר לחתוך פבלובה מבלי לקבל קווץ'. ותודה לערוץ הספורט האתגרי, שבגללו אהובי לא יודע שרימיתי וקניתי מרנג במקום להזיע ליד התנור.