רומניה עבור רוב האנשים היא המיתוס של בראן סטוקר על הרוזן דרקולה. התייר הישראלי כבר מכיר אותה כמרכז למרחצאות מרפא, או כמקום נופש בקרפטים. אבל רומניה היא הרבה יותר מכך. אמנם בשנים האחרונות, מאז נפילת צ'אוסשקו ב-1989, הדיווחים עליה וממנה די עגומים: ילדים נושאי איידס שנרקבים בבתי יתומים מוזנחים, בני נוער עזובים החיים בתחנות רכבת מתחת לבוקרשט ונסחפים לפשע, זנות פורחת בעיירות נופש לחופי הים השחור.
כל זה נכון. אבל דיווחים אלה מעוותים את התמונה האמיתית והמלאה של המדינה, ההיסטוריה והתרבות שלה. יותר מכך, הם מתעלמים מן היופי הטבעי שלה ומצעדי הגישוש הראשונים של ההתאוששות והפריחה, לאחר תום תקופת הרודן העריץ.
יופי ראשוני
כשמסתובבים ברומניה צריך לזכור היטב את דבריו של צ'רלס בונר, נוסע אנגלי שבקר בה ב-1858: "אנחנו באנגליה רגילים לשפוט ולדון מדינות אחרות ומוסדותיהן על פי הסטנדרטיים האנגליים, ולדון לכף חובה סידורים שאינם כמו שלנו, מבלי לחשוב על המקור שלהם, או ההתאמה שלהם לתנאים מסוימים של אדמה ואנשים." מתאים תמיד, אבל בפרט לרומניה.
שכן, אין כמעט עוד מקום באירופה, שבו רוח המאה ה-19 (טרום עידן המהפכה התעשייתית) נשמרה בצורה כל כך ברורה. רומניה היא החלום הפסטורלי של כפרים ומשקים אוטרקיים, היא המקום בו יכול להתגשם החלום המערבי של נטישת התעשייה המשחיתה והצמדות לחיים הטבעיים נטולי הצריכה.
ברומניה זה קורה, מפני שהיא עדיין לא אימצה את תרבות הקוקה קולה והמקדונלד התובעני, אם בשל נסיבות היסטוריות או מפני שהתשתיות התעשייתיות שלה כה ישנות, שהן פשוט קורסות, לשמחת כל מי שחרד למראה ולאופי של המדינה.
השאלה הגדולה היא - מה יבוא במקום? האם יעוטו עליה המשקיעים המערביים וימצצו את לשדה הפורה, או שמה יקרה נס, ורומניה תהפוך למודל של העידן האקולוגי החדש. לצערי, אני מניח, שהאופציה הראשונה תנצח. שכן, לשניה צריך תבונה עולמית מקיפה וסדרת החלטות אמיצות, ולבסוף השקעות אדירות.
טבע ופסטורליה
מכל האמור, זה הזמן לתור את המדינה היפהפיה הזאת. רומניה היא קודם כל יופי טבעי. זה לא רק יערות המחטניים של הקרפטים עם פלגי מים שוצפים ופסגות משליגות, ושבילים אין קץ לחובבי ההליכה. אלו גם כפרים מגולפים מעץ באזור מאראמורש הצפון–מערבי בו כל חומת עץ, דלת וחלון מגולפים בתבונת כפיים מדהימה. אלו הן הכנסיות המצוירות והמבוצרות של סוצ'ביטה, וורונט ומולדוביטה בצפון מזרח בוקובניה, שנשמרו בצורה יוצאת דופן, ומעידות על תקופה מבריקה של נצרות בימי הביניים.
אלו הן המצודות הסקסוניות המחמירות בלב הקרפטים של מיעוט לוחם גרמני. אלו הן עדיין שיירות הצוענים בקרונותיהם, הנראים כמו שריוני צב, שמתוכן פורצים כרוח תזזית צבעונית נשים בשמלות של אדום וכחול, עיניים מצועפות ותכשיטי זהב וצדפים, ולצדן גברים בעלי שפמים שחורים מטופחים וכובעי עור רחבי טיטורה.
אלו הן הגבעות המשתפלות ללא סוף ועליהן חיטה ותירס, ולכל מלוא העין כמעט לא נראה טרקטור, אלא עגלות רתומות לצמדי סוסים ושוורים, ולעיתים חמורים ופרדות.
ובשדות קבוצות של כפריים עודרים בטוריה וקוצרים בחרמש, משעה מוקדמת בבוקר ועד שקיעת החמה, שכן התקופה החקלאית הנעימה היא קצרה ואחר כך בא החורף הארוך והקשה, שבו יש לדאוג לא רק לאנשים אל גם לפרה, ולחזירים ולעופות.
וזוהי דלתת הדנובה המרשימה - גן עדן למיליוני ציפורים - המשתרעת על שטח ענק ואתה שט בה מתעלה לתעלה, מאבד את דרכך בשמחה כדי לגלות עוד קינן של קורמורנים או שקנאים. ולא צריך לשכוח את המסורת היהודית העשירה שהותירה אחריה בתי כנסת מרשימים כדוגמת בראשוב, או זה של הבעל שם טוב בפייטרה נימט, וגם בתי קברות מרתקים כמו זה של סירט הרחוקה.
בתוך כל היופי הזה מופיעים הניצנים של תיירות נבונה. אלה הם בתי אירוח, פנסיונים קטנים, מה שידוע במקומותינו כ"צימרים". ברומניה הכפרית אין שום טעם בהילטון או שרתון חדש. אלה יאים לערים כמו בוקרשט, או באזורי התיירות הנוצצת של נופש וקזינו, כמו בקרפטים, או לשפת הים השחור.
מקומות לינה מומלצים
רוב מה שמוצע כיום לתייר אלה הם בתי מלון מוזנחים, או משמימים, ששרדו את העידן הקומוניסטי. לכן אין ספק שהבחירה הטובה ביותר היא בתיירות כפרית. כמה דוגמאות:
1. כפר בוטיזה, הנמצא בעמק מבודד יחסית בחבל מאראמורש. מגיעים אליו מכביש מקביל לכביש מספר 18. הכביש מפסיק היכן שהוא במרכז הכפר ליד הכנסייה המרשימה, והנחל הקטן העובר במרכזו.
חדרי האירוח נוצרו כאן באופן טבעי מן העובדה, שכפריים ברומניה בונים בתים גדולים ורחבי ידיים. אבל בעיקר בזכות אישה אחת בשם הלנה, מורה לשעבר, שלאחר מות בעלה, מקדישה את מלוא זמנה לטיפוח תיירות בכפר.
אינני יודע אם פרוות השועלים שבכניסה לכל חדר הם לטעמו של כל אחד, אבל אין ספק שמראות הכפר כן. בתי העץ הישנים, הפרות שמגיעות מדי ערב מן המרעה ופעמוניהן מצלצלים, הנשים והגברים הזקנים שפותחים את פשפש השער לפרה השבה ובעיקר החמימות, האוכל הביתי העשיר וכמובן הפלינקה - המשקה האלכוהולי הידוע של רומניה, תוצרת בית.
הדבר המפתיע בביתה היה המחשב עם האינטרנט, שעובד כמובן כשיש חשמל וכשקו הטלפון פועל – שני תנאים הכרחיים. צריך גם לציין שאם אין לכם רכב שידדה במעלה השביל, הדרך הנוחה להגיע היא על גבי עגלה מרופדת בקש.
2. ה"בית הלבן", פנסיון הררי יפהפה שנמצא בכפר בשם פראסין, על כביש 105 בחבל בוקובינה. זהו רק אחד מכמה שנמצאים באזור. הגענו לשם בדרך העפר משובשת במעלה ההר. הבית הסתתר בין העצים, לא היה רמז לקיומו.
הנערה בכניסה שאלה אם אנחנו רוצים לראות את החדרים, רק אז הבנו, שכל אחד מהם הוא יצירה אחרת.
אני הסתפקתי בעליית הגג הקטנה, שמיטתה הרחבה השקיפה דרך חלון ענק הישר אל לב היער. נכון, זרם המים היה תלוי במתח הגנרטור, אבל את הפיצוי המלא קיבלנו מהבר בקומה התחתונה, שהשרה תחושה כאילו אנשים שתו כאן בירה מאז ומעולם.
3. בראשוב, פויאנה בראשוב, בראן והכפרים הסמוכים הוא האזור בעל התשתית הרחבה ביותר של תיירות כפרית, לצד בתי מלון. אחד היפים ביותר, בעיקר בגלל מיקומו המרהיב, נמצא בקצהו של כפר מוסאיי דה ג'וס, על דרך עפר ארוכה (יציאה מכביש 73), שמתפתלת בתוך קניון צר ומרהיב.
4. מלון אחד שראוי לציון הוא מלון קורמורן, שנמצא בדלתא של הדנובה. עוברים את העיר טולצ'ה, ממשיכים אל הכפר מוריגיול ושם נוטשים את הרכב למספר ימים. סירה קטנה תוביל אתכם באחת מתעלות הנהר אל המלון. אין כל דרך אחרת מלבד נתיבי המים. המיקום של המלון על שפת התעלה, נוף הביצות והתעלות העשיר עושים את השהות בו לחוויה אחרת.
אפשרות אחרת של לינה היא בקמפינג, מה שנקרא "קאז'וטה". בדרך כלל אלו בקתות פשוטות שנמצאות בשמורות טבע. בלי כלום, רק קורת גג. יש מפה של אזורי קמפינג בכל רחבי רומניה. ניתן לקנות אותה אבל כמו כל דבר ברומניה, זה לא משהו שתמצאו בכל קיוסק. בעיקר עניין של מזל. באזורי ההרים יש גם מה שידוע כ"קבנות". לרוב יש בהן דורמיטורי, כלומר לינה משותפת, ומסעדה.
איך מוצאים מקום? בתים ופנסיונים מעוטרים במדבקה "אגרו – טוריזם", סמל של משרד התיירות הרומני . אין עדיין מדריך שלם לתיירות כפרית ברומניה, לכן פשוט מגיעים, רואים שלטים, מציצים ושואלים. המחיר ללילה, כולל ארוחת ערב ובוקר עשירות: כ- 10 – 12 דולר ללילה.