.
גל צעיר פגש שחף באמצע הים. `אני מפחד` אמר הגל הצעיר לציפור. `עוד מעט אתרסק על החוף לאלפי רסיסים. לא יישאר ממני כלום`. `שטויות תינוק` לחש לו השחף לפני שנסק. `עוד מעט תבין שאתה בכלל לא איזה גל. אתה בכלל חלק מהאוקינוס`.
יש לי זוג חברים טובים מאילת. כל החיים שלהם גדלו על החוף. מאלה שצללו 30 מטר עוד לפני הבר מצווה, מחזיקים גלשני רוח ואופנוע ים ואיכשהו תמיד שומרים על שיער שרוף וגוף שזוף גם באמצע ינואר. בגלל כל זה, באופן טבעי החזקתי מהם תמיד מבינים גדולים בים. רק אחרי שנים של חברות הבנתי שהם אולי מבינים בים, אבל רק בזה של מפרץ אילת. בים התיכון, אין להם מושג.
האמת, קלטתי את זה ממש לא מזמן. זה קרה כשישבנו לנו ככה, אני והאילתים, בחוף שלי ביפו. הילדים שיחקו עירומים על קו המים, סגרנו סיגריות בחול, הצצנו בשמש הדועכת, נתנו לרוח ללטף. איך אומרים? היה מושלם, לא פחות.
ופתאום, ככה בלי כל סיבה נראית לעין, פתח אחד האילתים את הפה ואמר: "מה שמפריע לי כאן זה הרעש של הים. לנו, באילת, אין את זה", אמר בלי למצמץ והצביע על הגלים שהתנפצו לרגלי הילדים. גלים? רעש? מפריע? בדיוק אז הבנתי שעם כל הכבוד לאום-רשרש, כמו שאני לא יודע להבדיל בין מלפפון ים לסתם פלסטיק שחור, ככה לאילתים אין מושג במה הופך חוף לחוף ברמה.
חוץ מזה, אני מודה, אני ממש לא פתוח לקבל ביקורת על החוף שלי ביפו.