ענייני ניסוח

אם מיניסטר כה מופתי מבחינה מוסרית כעוזי לנדאו תולה את אי הליכתו לחתונה של עבריין בלו"ז צפוף – לפנינו מפולת כללית של אתיקה ושל ערכים

 

 

1. תירוצים

 

 

השבוע אמר השר עוזי לנדאו שהוא לא יגיע לחתונת בתו של אריה דרעי, כי יש לו "בעיה של לוחות זמנים".

נקדים ונאמר, שהשר לנדאו אינו היחיד שמצא תירוצים ביומן. שר החוץ אמר שממש באותו זמן יש לו פגישות עם עמיתו האמריקני. שר המשפטים אמר ש"הדבר כפוף ללו"ז במשרד". דני נווה גם הוא מלמל משהו, מרוב רהיטות שכחתי מה. ופרט לכמה שרים, שלרווחתם הגלויה לא קיבלו הזמנה, כל השאר נזכרו שברגע החופה ממש סבתא שלהם תהיה חולה, שהדודה מגיעה מאוסטרליה ליישור שיניים, שבאותו ערב הם לוקחים את האוטו לטיפול במוסך שפתוח רק בלילה, ואם השר הוא שרה, אז ממש ביום החופה לבעלה יש ביוץ.

אפילו נשיא המדינה אמר שלא יבוא לחתונה, כי זה "עניין אישי". ואני תוהה, עם כל הכבוד, איך זה שאף אחד, ובייחוד שר המשפטים ושר המשטרה, לא הבין שאין זה עניין אישי, אלא ציבורי וערכי. ואיש מהם, בייחוד שר המשטרה ושר המשפטים, לא אמר את הדבר הנכון והפשוט: "אינני הולך לחתונתו של מר דרעי, כי הוא עבריין". חד וחלק. נקודה.

במדינה אין חוק שאוסר על שר ללכת לחתונות של עבריינים. במקביל, בממשלה אין הרבה אישים שמעוררים תקוות מוסריות. אבל משרי המשפטים והמשטרה אפשר היה לצפות לטון קצת יותר עקרוני. השר מאיר שטרית, כידוע, אוהב להיות נחמד. אבל השר עוזי לנדאו אינו רק הממונה על אכיפת החוק בישראל. הוא גם מתייחד בפוזה ערכית-מטיפנית, ובניגוד לכמה מעמיתיו, ששביעות רצון אינסופית מרוחה להם תמיד על פרצופיהם המדושנים, יש לו גם הבעת וועלט-שמערץ מסוגפת, של מי שניזון מקב-לימונים מערב שבת לערב שבת. וגם ניסוחים יש לו, שגורמים לסתם בני תמותה הרגשת אשם וקלקול המידות, והאחדות נורא חשובה לו, ובל נשכח שהוא גם עבר לגור בשכונת גילה המותקפת, או שלא. ובקיצור, אם מיניסטר כה מופתי מבחינה מוסרית תולה את אי הליכתו לחתונה של עבריין בלו"ז צפוף – לפנינו מפולת כללית של אתיקה ושל ערכים. איך אמר ההוא שתפס את בתו בת ה-12 במיטה של השכן? "עוד מעט תתחילי גם לעשן".

 

2. גרוגרות

 

כל אחד נתקל אי פעם בחייו במישהו שתיקן את העברית שלו. לפעמים זה מורה, לפעמים הורה, לפעמים סתם נודניק. ולפעמים אתה נתקל באחד מקנאי השפה המקצועיים – ואז כדאי להיזהר.

את כל זאת אני אומר, כי בשבוע שעבר הופיע בטור הזה ביטוי מסובך במקצת: "קשר ענקים לגרוגרותיהם". פירוש הביטוי הוא: "ענד מחרוזות לתאנים היבשות שלהם". אם זה נראה לכם מוזר, הנה ההסבר: "במקור כתבתי "קשר ענקים לגרגרותיהם", לאמור – עדיים לצוואריהם. אבל מישהו חרוץ במיוחד במערכת החליט להוסיף את האות וו לגרגרת. אותה הפך לגרוגרת ואותי עשה לפטישיסט של דבלים ולעם הארץ.

רגע של עברית: גרוגרת עם וו היא תאנה מיובשת, כמו הגרוגרת המפורסמת של רבי צדוק. גרגרת בלי וו היא גרון או צוואר או קנה הנשימה, ככתוב בספר "משלי": "ענקים לגרגרותיך", ובתרגום הישן של "מוט'ל בן פייסי החזן":

"יהודי קר בפרוטה

כל כוס וכוס רפואה.

משקה יהיה ללבבכם

וקישוי לגרגרותיכם".

לא הייתי מטריד אתכם בזוטות האלה, אלמלא הקפיצה עלי הגרוגרת הזאת את רוגזו של גדוד קנאי העברית. הם שיגרו אלי איגרות קנטרניות, השאירו הודעות משפילות, וניהלו איתי בירורים, שהנמיכו אותי בעשרה ס"מ לפחות.

קנאי העברית, כידוע לכל כותב, אנשים קשים הם כספחת. לא אחת הם נטולי הומור, ולא אחת חסרה להם ההבחנה בין עיקר לטפל. (אגב, במקרה שהמישהו החרוץ במיוחד מן המערכת תיקן וכתב את המילה "טפל" בתיו, אל ייחשב לי הדבר לעוון, במקור כתבתיה בטית). על אף כל זאת, חביבים עלי הקנאים האלה, וטרונייתם על הגרוגרת מילאה אותי שמחה. והסיבה פשוטה: בדרך כלל אני זוכה לקבל איגרות זעם מאנשים שחושבים שהרבי מלובאביץ' חי באלון מורה ומנשים שמחזיקות תמונה של יגאל עמיר בארנק. הפעם התלונות הן בנושאי תרבות, ולשמחתי הן היו רבות, לוהטות ומנומקות מאלה שאני מקבל בעסקי המאחזים, המפלגות הדתיות, הר הבית ומערת המכפלה גם יחד.

אמנם, התאכזבתי מכך שמגיני העברית נמנעו מן האיומים ומן הקללות ומן הגסויות שאנשי הימין וש"ס נוהגים להשמיע. אבל קנאתם, אהבתם, אכפתיותם – מעידות שבמסתרים, כמאמר המשורר, עוד יעשן נרנו הישן. ובכלל, נעים לראות גרוגרות שמשפיעות על אוכליהן כבכורה בטרם קיץ. חיזקו ואימצו, טרחני עברית חביבים, ואני מצדי, אמשיך לספק לכם שגיאות, הן בעזרת המערכת והן בכוחות עצמי.