שירי האינתיפאדה ולילות הקיץ הפלסטיני

בעקבות האינתיפאדה חזרו לתחנות הרדיו ולחיי הלילה הפלסטיניים שירי שנות ה-70, המדברים על כיבוש . ברמאללה מעלות להקות מופעים של שירים ישנים שמספרים על הילדים במחנות הפליטים, שלא משחקים, שנולדים עם שיער שיבה

המוסיקה המושמעת בתחנות הרדיו הפלסטיניות, הרשמיות והעצמאיות, חזרה שלושה עשורים אחורה, לשירים הלאומניים שהיו פופולריים בשנות ה-70.

חודשים של אלימות ועשרות שנים של חיים תחת כיבוש הורידו את הרצון הפלסטיני לשיר ולרקוד, אבל חלק מהמוסיקאים הפלסטינים רוצים להעלות שוב מופעי קיץ, כמו אלה שהתקיימו בימי תהליך השלום. "כל פלסטיני משתתף באינתיפאדה בדרכו", אמרה אתמול (יום ו') הזמרת סוזאן סעאד. "אני לא יכולה להשליך אבנים על חיילים ישראלים אבל אני יכולה 'להשליך' את קולי ולדבר על אי צדק".

בעוד תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים נמשך בשבע השנים האחרונות, נהגו מאות אלפי פלסטינים להתקהל במופעים בשטחים לפסטיבלי "לילות קיץ", אליהם הגיעו זמרים ולהקות מכל רחבי העולם הערבי. אבל התמוטטות התהליך ותשעת חודשי האלימות ברצועת עזה ובגדה המערבית, גורמים לרבים לחשוב שקיום הפסטיבלים ואפילו קיום אירועים משפחתיים כמו חתונות, מהווים זלזול בדמם של למעלה מ-500 השהידים. "האווירה לא מאפשרת את זה", אומר תושב השטחים. "אפילו אם אני מרגיש שאני לא מושפע, אני כן, בגלל ששכני מושפע".

כמעט מדי יום באים לידי ביטוי האבל והזעם בהלוויות של תושבים פלסטינים שנהרגו בקרבות עם חיילי צה"ל. בנוסף, בשל מחסומי צה"ל, רבים מהתושבים אינם יכולים לצאת לעבודה ואינם יכולים לנסוע לערים שכנות לבקר בני משפחה וחברים.

כתוצאה מכך, תיאטראות ובתי קולנוע במזרח ירושלים וברמאללה, שני מרכזי התרבות העיקריים, החלו להציע מופעים באוריינטציה לאומנית. להקת "מרים", שהוקמה לפני כחודשיים, הפיקה מופע הבנוי על שירה לאומנית שנכתבה על ידי משוררים פלסטינים וערבים, ויחד עם להקות אחרות היא מופיעה בפני קהלים קטנים ברמאללה. על פי הזמרת סעאד, סטודנטית באוניברסיטת ביר זית, הדרישה מהקהל לשירים הירואיים רק הולכת וגדלה. ראמי בתיש, מתופף הלהקה, אומר כי השירים במופע מנוגדים לאמונתם של רוב הפלסטינים, לפיה הסכסוך עם ישראל עומד בפני סיום. "המצב עכשיו הוא כמו שהיה בשנות ה-70. השירים הישנים מדברים על כיבוש, וזה המצב כרגע, אם לא גרוע מזה".

אחד משירי הלהקה מספר על ילדה פלסטינית: "מרים הוא שמה של ילדה פלסטינית המתגוררת במחנה פליטים. הלילות דומים זה לזה - ארוכים וקרים. השאלה מנקרת בה ללא הרף: 'איפה מולדתי?'. ילדים קטנים לא מחייכים, לא משחקים. הם נולדים עם שיער שיבה".