העובדה שמרבית הנוהגים בכלי השטח הגדולים ממצים רק חלק זעיר מיכולתם, אינה מפתיעה. ברור לכולם הרי כי הפוזה משחקת כאן תפקיד חשוב מכל, ורבים מבעלי הטויוטה פראדו - שיתעקשו לשלב את הקידומת לנד-קרוזר המיתולוגית - לנד-רובר דיסקברי או מיצובישי פאג'רו לא יראו לעולם יותר משביל קל, אותו גם סובארו הייתה צולחת בקלות.
אבל שלא יהיה לכם ספק, אנחנו כאן עדיין צדיקים בסדום. בעולם מגמה זו הרבה יותר קיצונית וכלי השטח הגדולים, שהפכו פופולאריים באופן מוגזם לחלוטין בארצות הברית, מכירים עוד פחות את חיק הטבע והרבה יותר את מרכזי הקניות.
בדיוק מסיבה זו הגיעו לעולם כלים עירונים המכונים גם כביש-שטח. מאחורי הגדרות אלה מסתתרים כלים שנראים כמו שטח אבל בנויים כמו מכונית - אין שלדה נפרדת, המתלים נפרדים ואין הילוך כוח. בדרך כלל, בהתאם, הם גם מתנהגים על הכביש כמו מכונית פרטית. ההיגיון ברור, אם הלקוחות צריכים מכונית, אך רוצים פוזה, ניתן להם כלי בתחפושת.
מסע לא שגרתי
באיחור של כמה שנים, כאשר טויוטה למשל כבר מוכרת דור שני לראב4, מצטרפת מאזדה לחגיגה עם הטריביוט. ובניגוד לטעויות שעשו אחרים, יבואן מאזדה הוא הראשון להצהיר שהטריביוט אינו מיועד לשטח אלא נמצא במיטבו על הכביש. הוא אפילו מקצין וטוען שזהו ה-SUV הספורטיבי ביותר.
בכל זאת, זכה הרכב החדש להצגה מאד לא שגרתית, דווקא תוך מעבר שבילים לא קלים אליהם מרבית נהגי הטרופר-פראדו-פאג'רו אפילו לא יגיעו. למען הסר ספק, כל כלי שטח אמיתי היה מסתדר אתם בקלות, אך בכל זאת, עבור מכונית בתחפושת הם היו הימור לא קטן.
המסלול שהחל ביער יתיר ונע על גבול הקו הירוק, אל תוך מדבר יהודה דרך נחל צאלים ומצדה, מצא את הטריביוט מצליב מדי פעם צירים, מניף גלגלים באוויר, לעתים אפילו מגרד גחון או זרוע. איך אומרים, לא הייתי ממליץ לעשות זאת בכל שבת אם מתכננים על בעלות ארוכת שנים ולא מעונינים במערכת יחסים יוצאת דופן עם המוסכניק.
הכסף של פורד
מאזדה מגיעה לשטח ללא הילה או ניסיון אבל עם סיוע פיננסי של פורד המהווה את סיבת הקיום: הטריביוט חולק פלטפורמה ופס ייצור עם האסקייפ של פורד, שני כלים זהים למעט שינויים קוסמטיים. המפעל המשותף עבורנו הוא בקנזס, אם כי הוא מיוצר גם ביפן, עם הגה ימני בלבד.
למרות הניסיון של פורד בשטח, עמדה מאחורי הפרויקט דווקא מאזדה. הטריביוט עושה שימוש בפיתוח של פלטפורמת ה-626 המשפחתית ובסיס הגלגלים שלו למשל גדול בסנטימטר אחד בלבד. פורד לעומת זאת מציעה מנוע V6 ליטר גדול בנפח 3.0 ליטר עם הספק מרבי מכובד של 200 כ"ס. כך מוצא עצמו הטריביוט בנקודת מוצא ייחודית - הוא חזק מכל המתחרים הישירים בארץ.
מבטא אמריקני
הטריביוט דובר אנגלית במבטא אמריקני בולט, מה שבולט במראה המגודל, המזכיר בצללית המסיבית את האקספלורר. אישית אני מעדיף את החזית והאחוריים, הנראים אלגנטיים ומודרניים מאלה של האסקייפ.
החלק המאכזב, בהצצה ראשונה, הוא תא הנוסעים דווקא. מפתיע היה לגלות כי המראה פשוט כל כך ורמת ההידור נמוכה, עד כדי פער גדול ולחלוטין לא מוצדק מול מכוניות נוסעים כמו המונדיאו הזולה ב-65,000 שקלים. מצד שני, זו בעיה משותפת למרבית הכלים מסוג זה.
הנדסת האנוש סבירה למדי, למעט בורר ההילוכים הכל-כך אמריקני שמשתרבב מן ההגה. הפעלתו של זה אינה נוחה ומתג הילוך היתר (אוברדרייב) מוסתר. לעומת זאת, מרחב הפנים מצוין ליושבים מאחור אשר יכולים אגב לכוון גם את זווית המושב.
הרבה כוח
המנוע האמריקני נעים כצפוי. הוא שקט בסל"ד נמוך ומשדר גרגור נעים תחת עומס. הוא חזק, ונראה שנתוני הביצועים של מאזדה - מהירות מרבית של 180 קמ"ש וזינוק מ-0 ל-100 קמ"ש ב-11.8 ש' בלבד - מעט שמרנים. אגב, פורד מציינת לפורד אסקייפ 190 קמ"ש ו-10.5 ש'.
אולם מאמריקה באו גם יחסי העברה ארוכים באופן מוגזם. ראשון למשל מושך עד שמונים וב-110 קמ"ש סובב המנוע ב-2000 סל"ד. יש מי שיאהב את התחושה העצלה, אך אין ספק שזה מסרס את ביצועי המנוע. זו גם הסיבה לחוסר בבלימת מנוע ממשית בשטח.
התנהגות הכביש טובה - בעיקר ריסון תנודות הגוף - אם מתחשבים בייעודו של הרכב, גם אם היא אינה ברמה של מכונית ספורט, כפי שהיבואן רוצה שנחשוב. בסעיף זה בולטים לרעה הבלמים הנרפים, ירושה אמריקנית נוספת. הייתם מאמינים שברכב כבד שכזה מורכבים תופים מאחור?
בקרוב מבחן
אנו נבצע בקרוב מבחן גדול ומקיף יותר לכלי השטח החדש של מאזדה, אבל מה שברור מטעימה ראשונה הוא כי יש לו כלים להדאיג את המתחרים. תג-מחיר של 189,900 הופך אותו לאחד היקרים בקבוצה, אך הוא מתהדר במנוע גדול וחזק יותר וגם במידות נדיבות מרוב המתחרים. נראה שהמתחרה הישיר הוא דווקא הסנטה-פה של יונדאי המציע תפריט דומה: מידות ומראה מגודלים ומנוע V6. נראה…