ישראלים רבים פוסלים מוקדם מדי את האופציה של טיול באירלנד. שנים של מלחמות פנימיות וטירור הדביקו למדינה המקסימה הזו תדמית של ארץ מסוכסכת ורדופת בעיות. ואת זה, כידוע, יש לנו פה בשפע, אז איזו סיבה יש לטרוח לעלות על מטוס ולהרחיק עד שם.
מתברר שיש יותר מסיבה אחת. צריך להבהיר שבעוד בצפון אירלנד יש עדיין מדי פעם אירועי אלימות וטירור, שוכנת לה בשלווה בדרום האי הרפובליקה האירית הקתולית, המונה 3.7 מיליון תושבים חביבים ורגועים.
אלמנט אחד משותף יש לנו ולהם בהיסטוריה: המלחמה באנגלים. האירים קיבלו את הנצרות במאה החמישית, צאצאי הקלטים התמזגו עם הפולשים הוויקינגים שהגיעו לאירלנד במאה השמינית והתשיעית, וניסו להתנגד במשותף לאנגלים הנורמנים, שהגיעו ככובשים במאה ה-11. כבר אז החל המאבק עקוב הדמים עם השכנים האנגלים, שחשקו באי הירוק הזה. האנגלים התבצרו בארמונות מוקפי חומה וניהלו מאבק ארוך ימים, עד שפרצה מלחמת השחרור האירית, שהחלה ב-1916 והסתיימה בקבלת עצמאות מדינית לדרום-אירלנד.
האירים הם אנשים לבביים, בעיקר אחרי שהם שותים כמה כוסות בירה גינס בפאב, ואוהבי מוסיקה. אם תגיעו לפאב הנכון, יש סיכוי סביר שתראו את כל תושביו פוצחים בשורה ארוכה ומלודית של בלדות ושירי עם אירים. גם אורחים מזדמנים מתקבלים למקהלה הספונטנית.
הזמן המועדף לביקור באי הצפוני הוא בין יוני למחצית ספטמבר. הטמפרטורות אז נעות סביב ה-20 מעלות, אם כי בהחלט ניתן לצפות לגשם מדי פעם גם בעיצומו של אוגוסט. המטבע הוא לירה אירלנדית, שערכה נופל באחוזים בודדים מהלירה שטרלינג. עדיף להחליף קצת כסף בסניף בנק מקומי, אבל לרוב יקבלו האירים בשמחה גם לירות אנגליות ודולרים אמריקאים.