התגעגנו, אז באנו

מוניקה סקס, מי שהביאו לנו את הלהיטי הניינטיז "מכה אפורה ו"על הרצפה", מתאחדים באלבום חדש. למולי רביץ הם הסבירו למה זה פארש לערב שיקולים מסחריים במוזיקה? מה זה יחסים פתוחים בלהקה? ואיך זה שיש להם קהל צעיר בהופעות?

בסוף שנת 95', מוניקה סקס היו הדבר הכי חם בסביבה. לא היית יכול לפתוח רדיו, טלוויזיה, או טוסטר אובן בלי לשמוע שיר שלהם. בתקופה ההיא, שבה לערוץ 2 היו 150 אחוזי רייטינג בכל ערב, כל שיר שליווה פתיח של סדרה זכה מיד להצלחה מטאורית. זה קרה עם "כבר עכשיו" שיר הפתיחה של הסדרה "הפוך" של ירמי קפלן, ו"זה קרה בסתיו של השנה שעברה", עם "מכה אפורה" של מוניקה סקס, השיר שפתח כל פרק של "פלורנטין" ונשאר בתודעה הרבה אחרי שהלהקה התפרקה.

מוניקה סקס הם יהלי סובול, הסולן וזה שכותב את מרבית החומר, פיטר רוט, גיטריסט, ושחר אבן צור, המתופף. ב-95', הם הצליחו למכור 20 אלף עותקים מאלבום הבכורה שלהם, "פצעים ונשיקות" ושיגעו את כל המדינה עם שירים שעמדו במבחן הזמן כמו "פצעים ונשיקות", "כל החבר'ה" וכמובן "על הריצפה", השיר שאף מסיבה לא שלמה בלעדיו.

בשיא ההצלחה, כשהאלבום השני שלהם כבר היה כתוב לגמרי, החליטו השלושה לשנות כיוון, לעלות על מטוס לניו יורק ולהתחיל פרק חדש בחיים שלהם כלהקה. שנה וחצי הם חיו שם יחד, בדירה משותפת וגדושה בחלומות. "השיא היה כשיצא לנו לחמם את להקת בוש בהופעה בפני 400 איש", נזכר שחר. "כעבור שנה וחצי, פיטר חזר לארץ והצטרף לסופר-גרופ "הזבובים", יהלי נסע קצת ללונדון ושחר נשאר בניו יורק, הקים אולפן הקלטות ולהקה חדשה, 527 שמה. מוניקה סקס התפרקה.

מאז הספיק יהלי לחזור לארץ, להוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "סוס", שזכה לביקורות טובות וגם להצלחה מסוימת בחנויות. לפני פחות משנה, חזר גם שחר לארץ ואז חודש הקשר המוזיקלי בין השלושה, שצירפו אליהם את אלדד גואטה החליטו לחזור וליצור ביחד.

לשמחת המעריצים, שחיכו יותר מחמש שנים לרגע הזה, בשבוע שעבר נחת בחנויות "יחסים פתוחים", האלבום השני של מוניקה סקס. יש בו 12 שירים חדשים, עשרה מהם נכתבו והולחנו על ידי סובול (עם קצת עזרה מרוט) ושניים נכתבו ומושרים על ידי אבן צור.

 

הרבה יצירתיות, בלי מסחריות

 

למה קראתם לאלבום "יחסים פתוחים"?

יהלי: "זה גם השיר שסוגר את האלבום וגם מגדיר את היחסים שלנו בתוך הלהקה. אנחנו יכולים לנסוע לחו"ל, לחזור, להתפרק ואז להתאחד מחדש".

פיטר: "זה לקח לנו זמן, אבל בסוף הבנו שאנחנו כשלישייה יוצרים טוב ביחד וגם אם ניפרד לעוד כמה שנים, בסוף תמיד נחזור למוניקה סקס".

שחר: "האיחוד שלנו הוא לא לאיזו הופעה חד פעמית ב"סינרמה", כדי לעשות כסף. זה פשוט רצון ליצור ביחד שוב".

 

במה שונה האלבום הזה מהקודם?

שחר: "אני חושב שהאלבום הזה נעשה באווירה הרבה יותר טובה ויצירתית מהאלבום הקודם. מה שחשוב לי בלהקה זו האווירה". זה לא ממש אלבום של להיטים. בהאזנה ראשונה, השירים לא תמיד נקלטים.

יהלי: "נכון. עבדנו על הדיסק הזה המון זמן באולפן. היינו בהקלטות יותר מתשעה חודשים, כי רצינו להגיע לעומק ולמורכבות, שלא מגיעים אליה בשמיעה ראשונה. אנחנו מאוד אוהבים את התוצאה. אנחנו שלמים אבל בכל זאת, למה לא לעשות שיר אחד לפי הנוסחה הגלגל"צית, ושהוא כבר ימכור את כל האלבום?"

יהלי: "לדעתי, מי שעושה כזה דבר הוא פארש. אני לא מאמין, שמותר לערב שיקולים מסחריים, או שיקולים של השמעות ברדיו בתוך היצירה שלך".

שחר: "מישהו חכם לימד אותי פעם, שכשאתה מתחשב בקהל שלך, אתה בעצם רק פוגע בו, כי אתה לא נותן לו את הדבר האמיתי".

פיטר: "לא מעניין אותנו להצליח עם מוזיקה, שאנחנו לא עומדים מאחוריה במאה אחוז. היינו עושים את אותו התקליט בדיוק גם אם היו בישראל עשרה אנשים ורק שניים היו קונים את התקליט".

יהלי: "ברור שחשוב לנו להצליח, אבל זה לא מהווה שיקול במוזיקה שלנו".

 

עצמאות כלכלית לא מעניינת אתכם? לא הייתם רוצים אולפן משלכם למשל?

יהלי: "עצמאות כלכלית זה דבר שמאוד מעניין אותנו וקוסם לנו, אבל לא בכל מחיר. יש כל מיני דרכים להשיג אותה.

 

לא להקת מעריצות

 

איזה שירים מהאלבום יהפכו לדעתכם ללהיטים?

פיטר: "אנחנו אף פעם לא ממש יודעים. באלבום הקודם היינו בטוחים ש'הר של בייגלך' יהפוך ללהיט, אבל בסוף הוא היחיד שלא תפס".

שחר: "אני חושב ש'מלכת היופי' יתפוס בהופעות, יש לו כוח על הבמה".

יהלי: "ואני דווקא חושב ש'גשם חזק' יתפוס את האוזן של הקהל".

 

מי הקהל שלכם היום?

פיטר: "אני רואה בקהל גם אנשים שהגיעו להופעות שלנו לפני שש שנים, אבל גם את האחים והאחיות הצעירים שלהם, שהיו בני 10 בתקופה של 'פצעים ונשיקות'. יכול להיות, שהם לקחו מהאחים הגדולים שלהם את הדיסק, הקשיבו לו ואהבו אותו ועכשיו, הם כבר יכולים להגיע להופעות בעצמם".

שחר: "הקהל בישראל פשוט מחכה שיתנו לו משהו טוב".

 

קורה שמעריצות באו אל מאחורי הקלעים אחרי ההופעה?

שחר: "זה קורה, אבל אנחנו ממש לא בקטע. אם מעריצה תבקש חתימה, אני לא רואה בזה שום בעיה, אבל התנפלויות עוד לא קרו".

יהלי: "אנחנו לא מסוג הלהקות שיש סביבן תופעות של הערצה היסטרית. יש כמה מעריצים שלנו מהאלבום הראשון, שפשוט התידדנו איתם במשך השנים והיום הם יותר חברים שלנו מאשר 'מעריצים'.

 

יש סיכוי שבעוד חצי שנה שוב תברחו לנו לחו"ל, או שהפעם אתם נשארים בארץ? יהלי: "אנחנו זורמים עם הכל ולא מתכננים או מבטיחים שום דבר. עכשיו זה נראה כאילו אנחנו נשארים כאן, אבל אי אפשר לדעת".