האולימפיאדה הגאלית

Asterix: Mega Madness - משחק ספורט משועשגע עם דמויות הקומיקס אסטריקס ואובליקס

אני מקווה שאמא שלי לא קוראת את זה, אבל ימים רבים בהם הייתי אמור לקבל מנת חינוך אחת אפיים בכיתה ו' של ביה"ס היסודי ע"ש סמילנסקי, רחובות, העברתי במקום זה בקריאת חוברות "אסטריקס" נפלאות בישיבה מאחורי ארון הספרים האחורי בחנות "סטימצקי" (אז עוד הייתה רק אחת בעיר). לא החשש שיגלו שערקתי משורות מערכת החינוך ולא המבטים הנזעמים של המוכרת, שלא חיבבה משום מה את נוכחותי השקטה מלבד רשרוש הדפים, לא הפחיתו את ההנאה שבקריאה וצפיה בעלילותיהם של אסטריקס הקטן והנבון, אובליקס הענק (הוא לא שמן, רק החזה שלו קצת ירד) שנפל בינקותו לתוך קדרת שיקוי קסמים, כל אנשי הכפר שלהם (הכפר הגאלי היחיד שלא נפל תחת קלגסיו של יוליוס קיסר הצנום והמרושע), וכמובן הרומאים, שלא יכולתי שלא לרחם עליהם בפעם המאה שהתוכניות שלהם התנפצו מול פני הגאלים העקשנים, ובנוסף הם שוב חטפו מכות רצח.

 

האולימפיאדה היא בכלל המצאה גאלית

 

הפתיחה הזאת נועדה להסביר למה משחק מחשב שמבוסס על חוברות "אסטריקס" מקבל אצלי יחס מיוחד מהפתיחה. משחק "אסטריקס" האחרון שנחת בארצנו הוא Asterix: Mega Madness, שהוא מין אולימפיאדה של גאלים (שהם שבטים קדומים שחיו באזור של צרפת המודרנית, ואחרי זה נדחקו ברובם ע"י שבטים גרמאנים, כך שהגאלים הם בעצם לא אבותיהם של הצרפתים כמו שהמיתוס אומר, או לפחות ככה הרצו לי בשיעור "תרבות צרפת").

אם אתם חושבים לכם שאולימפיאדה של גאלים צריכה להיות די שונה מאולימפיאדה מודרנית (בהיותם כמובן ברברים שלא הפנימו את התרבות היוונית הקלאסית כמונו), אז הצדק איתכם. ארבעת המתחרים, שמונים את אסטריקס, אובליקס, קקפוניקס (המוזיקאי הגרוע ביותר של העולם העתיק) וגברת גריאטריקס (הגרסה המקורית של האשה הצעירה שמתחתנת עם ישיש בשביל הכסף), מתחרים בסוגי משחקים שיראו מוזרים לאלו שלא מכירים את מנהגיו החביבים של העם הגאלי. רק כמה תחרויות לדוגמא מתוך ה- 14 שהמשחק כולל: ציד חזירי בר, איסוף קסדות של חיילים רומאים (ישר מהראשים שלהם כמובן), מרוץ מגינים ו"אכול ככל יכולתך". לא זיהיתי את המקור של כל המשחקים בחומר המקורי, ומשום מה המנהירים (אבני פולחן מסותתות) הכה אינטגרליים לתרבות הגאלית נעדרים מהתחרויות, אבל יש ב- Mega Madness מספיק הווי גאלי אותנטי בשביל לקחת דמי כניסה מהתיירים. מה שמעניין זה אם אפקט הנאמנות לחומר בכלל עובד על בני התשע-עשר להם מיועד המשחק, בהתחשב בזה שגיבורי התרבות של ימינו באים יותר מיפן מאשר מצרפת.

 

קומיקס בתלת-ממד

 

הגרפיקה והסאונד, בכל מקרה, מוצלחים. הדמויות והסביבות התלת-ממדיות מזכירות את האיורים המקוריים, והמוזיקה תואמת אותם גם היא. הכל זז חלק ויפה על מערכת בינונית, זירות תחרות כוללות את היער, מחנה רומאי, חוף הים ועוד, הרומאים וחזירי הבר נראים אומללים וחסרי עשתונות כשרודפים אחריהם גאלים מלאי רוח תחרות, ואתם צריכים לראות את האנימציה של גדוד רומאי שלם במבנה הצב הידוע מתעופף באוויר כתוצאה מפגיעת חבית ישירה בתחרות הצליפה למטרה.

 

להלן לוח התחרויות

 

כאמור, המשחק מורכב מ- 14 תחרויות. התחרויות מחולקות על פני 4 ימי תחרות, ורק ניצחון (ז"א להגיע הראשון מתוך ארבעת המתחרים בניקוד הכולל) ביום הראשון פותח לפני השחקן את התחרויות של היום השני, וכן הלאה. ברגע שפתחתם יום תחרויות, אתם יכולים להתחרות בכולן (במטרה לפתוח את היום הבא) או להתאמן בנפרד בכל אחת מהן. אחת האטרקציות העיקריות במשחק היא היכולת לשחק שניים, במצב תחרות או, בחלק מהתחרויות, בשיתוף פעולה. מרוץ מגינים למשל הוא תחרות שבה צריך לנווט במהירות מסלול מכשולים תוך כדי נשיאת אדם נוסף על מגן שמוחזק מעל הראש, ובמצב שיתופי שחקן אחד שולט ברץ והשני שומר על האיזון של זה שעומד על המגן. המצב השיתופי משעשע, אבל רוב אורך הנשימה של המשחק, נראה לי, נמצא במצב תחרות, ואני מיד אסביר למה.

למרות שמוצעות 14 תחרויות, ניתן לחלק את רובן לשלושה סוגים: ירי למטרה, איסוף ומרוץ. המרוצים כוללים את התחרויות המעניינות ביותר לטעמי. בירי למטרה, צליפה פראית לכל הכיוונים, מלבד מעת לעת כשחייבים לפגוע בחפץ מסוים, היא הדרך הכי יעילה שמצאתי להשיג מקסימום נקודות. תחרויות איסוף, מלבד אחת מעניינת שדורשת איתור 3 מפתחות שדוגמטיקס (הכלבלב החמוד של אובליקס) קבר ברחבי הכפר, הן קצת משעממות. חבל שהמפתחים לא כללו יותר מסלולי מרוץ על חשבון התחרויות הפחות מוצלחות. תחרות האכילה, למשל, לא דורשת יותר ממיומנויות מקלדת בסיסיות, ונראית כאילו היא תוכננה לילדים בחצי מהגיל אליו תוכננו התחרויות האחרות.

 

על מרוצי בליסטראות ורמות קושי

 

המרוצים כוללים דברים כמו מרוץ המגן שהוזכר, מרוץ סירות ומרוץ שבו המתחרים צריכים לסחוב איתם בליסטראה על גלגלים, שבעזרתה הם יכולים להפציץ מתחרים שעוקפים אותם (אחת מהתחרויות היותר קשות, דרך אגב). חוסר אחידות ברמת הקושי היא בעיה שהמשחק סובל ממנה. תחרות אחת תנצחו כבר במשחק הראשון, ובמשחקים הבאים רק לעיתים רחוקות יצא לכם להגיע בה מקום שני או שלישי. לעומת זאת, בתחרות אחרת תצטרכו להיאבק כל פעם על המקומות השני והשלישי. הייתי מבין אם כל התחרויות היו נוטות לקלות יתר בהתחשב בקהל היעד של המשחק, אבל שתיים-שלוש חורגות מדרגת הקושי של האחרות באופן בולט. הבעיה הייתה מתגמדת ואורך החיים של המשחק היה גדל פלאים אם Mega Madness לא היה סובל מחסרון אחד רציני ובלתי מובן: אין רמות קושי. תחרות קשה מדי? אכלתם אותה. עוד יותר גרוע, התאמנתם במשחק ורוב התחרויות כבר קלות בשבילכם (דבר שלא צריך לקחת כל כך הרבה זמן)? אין לכם יותר מה לעשות איתו, מלבד לשחק במצב תחרות נגד בן אדם אחר. נשגב ממני למה המפתחים לא יכלו להכניס רמות קושי, אפילו כאלה שנפתחות רק אחרי שמסיימים את המשחק ברמה הבסיסית. ואם כבר מדברים על לספק אתגר לשחקן, אז כל עניין התגמול, כמו מדליות ופרסים, מאוד חסר. זאת הרי אולימפיאדה! היא אולי גאלית, אז תנו לנו מנהיר זהב במקום מדליית זהב על ביצועים, אבל תנו משהו! ההישגים היחידים במשחק הם טבלאות ניקוד, שזה בסדר גמור, אבל טיפה יבש. עוד ליקוי שאתם צריכים לקחת בחשבון: כדי לשחק שניים, המשחק דורש שהשחקן השני ישתמש בג'ויסטיק. שטות כזאת יכולה רק לנבוע מחוסר היכרות עם שוק הפי.סי. (המשחק יצא קודם לפליסטיישן). למחשב יש מקלדת, מפתחי אינפוגרם נכבדים! ושני אנשים יכולים בקלות לחלוק אותה.

לסיכום, יש לנו משחק נאה למראה וחלק למשחק, עם אווירת "אסטריקס" טובה, 14 תחרויות שחציין מעניין וחציין פחות, ומחסור ברמות קושי ובאתגר לטווח ארוך. כל אחד יעשה את החישוב שלו.

 

נתונים נוספים

 

Asterix: Mega Madness פותח ע"י UDS ומשווק ע"י אינפוגרם

המשחק מופץ בארץ ע"י אינפוגרם ישראל

דרישות מערכת: פנטיום 200, 32 מגה זיכרון, מאיץ תלת-ממד עם 8 מגה לפחות