בית-המשפט המחוזי בת"א קבע באחרונה, כי עירייה רשאית לקבוע תשלום אגרת ביוב לפי כל קנה מידה סביר, ולא רק בהתאם לכמות המים המוזרמת למערכת הביוב.
החלטת בית-המשפט ניתנה בהמשך לתביעה שהגישו דיירי בבתים משותפים בתחומי העיריות תל-אביב, חולון, רמת-גן וראשל"צ, ובקשה לאשר אותה כייצוגית, כנגד העיריות בגין סכומי אגרת ביוב ששולמו, לטענתם, ביתר.
התובעים חויבו על-ידי העיריות הנתבעות באגרות ביוב הכוללות הן את צריכת המים הביתית של כל תושב, והן מים לצריכה משותפת בבית המשותף כולו. זאת, למרות שמים המשמשים לצריכה משותפת נועדו ברובם המכריע להשקיה, ואינם מוזרמים לרשת הביוב של העיריות. לכן, כך נטען בתביעה, אין להכלילם בחישוב אגרת ביוב.
לצורך אישור התביעה כייצוגית, קבע בית-המשפט, יש לבחון האם הוכיחו התובעים עילת תביעה לכאורה.סעיף 39 לחוק הרשויות המקומיות )ביוב( 1962, מסמיך כל רשות מקומית לקבוע אגרת ביוב מדורגת, אשר תוטל לפי קנה מידה שתקבע הרשות בחוק עזר.
בית-המשפט קבע, כי אגרה היא תשלום כפוי, המשולם לרשות ציבורית בזיקה לשירות מסוים. אולם, סכום האגרה אינו חייב להיות שווה ערך למחיר של אותו שירות. לכן, החליט ביהמ"ש, יש לדחות את הטענה לפיה אגרת ביוב צריכה להיקבע אך ורק על-פי כמות המים שמזרים התושב למערכת הביוב, ואין לכלול בחיוב מים שאינם מוזרמים לביוב אלא מתועלים להשקיה. אגרת ביוב אינה צריכה להיות מצומצמת למים המוזרמים לרשת הביוב בלבד.
בית-המשפט קבע, כי עיריות מוסמכות לקבוע כי החיוב באגרת ביוב ייעשה על-פי צריכת המים המשותפת. בנוסף קבע בית-המשפט, כי אין לאשר את התביעה כייצוגית שכן לא מדובר בסעד זהה לכל המעוניינים בתובענה.
עו"ד יחיאל שמיר ממשרד עוה"ד רענן הר-זהב מסביר, כי במקרה הנדון הסעד המבוקש בתביעה ייצוגית הוא השבת סכומי אגרת הביוב שנגבו ביתר - השונים מתובע לתובע - ולצורך חישוב סכום ההשבה לכל תובע יש לבצע חישוב פרטני.
לפיכך דחה בית-המשפט את התביעה וכן את הבקשה לאשרה כייצוגית.