הקרקס הנודד עוזב את גנואה

תנועת המחאה הגלובלית נגד הגלובליזציה עולה מדרגה בחסות הרשת העולמית

יותר ממאה אלף מפגינים עזבו אתמול (א') את העיר גנואה שבאיטליה, עם תום ועידת ראשי המדינות המתועשות, הג'י 8.

מנהיגי המדינות העשירות לא הצליחו להגיע להסכמה בנושאים מרכזיים כמו ההתחממות הגלובלית ואמנת קיוטו אך דומה שהכינוס שננעל היום ייזכר לרע בעיקר בגלל ההתנגשויות האלימות בין פעילי תנועות המחאה לכוחות הביטחון, בהן נהרג אחד המפגינים.

כ-16,000 שוטרים ואנשי ביטחון התעמתו עם המפגינים, עם חלקם באופן פיזי וחלקם מילולית בלבד אך כבר עכשיו ברור כי המדינות המתועשות הפסידו בקרב התקשורתי. האינטרנט הוא כלי התקשורת שתרם יותר מכל לכך שמעל מרקעי הטלוויזיה בכל העולם נראים מפגינים מוכים ושוטרים שרודפים אחריהם.

"אחרי שעות של אלימות משטרתית, גז מדמיע עדיין שורף את העיניים והגרון, אנחנו

מצליחים להגיע בתום שעות של שוטטות מבוהלת ברחובות העיר למקום בטוח, בינתיים", דיווחו אורי גורדון, רועי אנג'ל ונועה, שליחי הסניף הישראלי של ארגון התקשורת העצמאי "אינדימדיה" לאירועי המחאה בגנואה.

אתר "אינדימדיה" ואתרי מחאה נוספים מפרסמים דיווחים שוטפים בטקסט, אודיו ווידאו מהאירועים בגנואה. תוך כמה שעות הופצו התצלומים המתעדים את הרג המפגין האיטלקי ביום ו' ושפכו שמן נוסף על גלגלי תנועת המחאה הגלובלית.

 

השוטרים ניתקו מחשבים

 

ככל הנראה, האפקטיביות של פעילות המחאה המאורגנת דרך הרשת היא שהובילה לפשיטת המשטרה על מרכז התקשורת של "אינדימדיה" הלילה.

על פי דיווחים של "אינדימדיה איטליה" וסוכנויות הידיעות, השוטרים שפשטו על מרכז התקשורת ניתקו את המחשבים שמשמשים לדיווח לאינטרנט והחרימו ציוד, תוך שהם פוצעים 40 פעילים ושוברים חלונות וריהוט.

"זו לא הפעם הראשונה שמנסים להשתיק אתרי תקשורת אלטרנטיבית", טוענת מירה אסאו, פעילה ב"אינדימדיה ישראל", "כוחות הביטחון ניסו לשבש את פעילות "אינדימדיה" בעבר והאינטרס שלהם לעשות זאת גבר בימים אלה, כאשר כמות הגולשים המבקרים ברשת שלנו גדלה מאוד".

"אינדימדיה" מאפשר לכל גולש לפרסם את דעותיו החברתיות והכלכליות. "אל תשנא את התקשורת, הפוך לתקשורת", זו הסיסמה שמתנוססת בראש האתר. למעשה מדובר ברשת של יותר מ-50 אתרים בכל העולם. הסניף הישראלי מדווח על עשרות אלפי כניסות בחודש.

 

האויב המשותף - התאגידים

 

"אינדימדיה" ו-800 ארגונים נוספים התאגדו עוד בשנה שעברה לקראת הכנס בגנואה, תחת השם "הפורום הסוציאלי של גנואה" (Genoa Social Forum), קואליציה רופפת שארגונים מרחבי העולם הפועלים למען מטרות שונות, החל מהקבוצה הצרפתית ATTAC, שתובעת למסות את התחבורה הציבורית בצרפת ובמדינות נוספות במערב ולהשתמש בכסף לפיתוח מדינות העולם השלישי, "ליליפוט", רשת של קבוצות אנטי גלובליות ששואפת להגביל את כוחם של תאגידים גלובליים ועד ארגוני מתנדבים המקושרים לכנסיה הקתולית הרומית.

חברי "אינדימדיה" הישראלים אינם היחידים "שמייצגים" את מדינת ישראל בגנואה (ראו הקישור "עדות מגנואה" מצד ימין לראיון עם חבר ישראלי בארגון "הגוש השחור" בגנואה).

חלק מהמפגינים קוראים לסבסד את מחירי קוקטייל התרופות נגד איידס כדי לסייע לתושבי אפריקה החולים ולהפחית את חובן החיצוני של מדינות העולם השלישי. אחרים תוקפים את תרומתה של הגלובליזציה להרחבת הפערים החברתיים וקוראים לצמצם מיד את הפער בין עשירים לעניים ברחבי העולם.

הדבק שמחזיק את כל הקבוצות יחד הוא האויב המשותף, התאגידים. המפגינים מאשימים תאגידים כמו מקדונלד'ס, סטארבאקס ונייק בניצול לרעה של כוחם כדי להפר זכויות אדם ולהעסיק עובדים בעולם השלישי בתנאים לא אנושיים, בשימוש בעבודת ילדים ובזיהום הסביבה.

אין לטעות עוד ולחשוב כי לאירועי המחאה אופי ספונטני. הם גם אינם דלי תקציב. על פי דיווחים, ה"פורום החברתי של גנואה" נהנה מתקציב של מאות אלפי דולרים, שמקורם בדמי מנוי של החברים בארגונים השונים, תורמים עשירים ומענקים של קבוצות בינלאומיות.

 

האינטרנט – כלי עיקרי להפצת המחאה

 

כיום, האינטרנט, הדואר האלקטרוני והודעות ה-SMS הם כלים עיקריים להפצת המסרים בין הפעילים. לקראת כינוס המדינות המתועשות בגנואה, אתרי המחאה בכל העולם כמו "רשת העולם השלישי" (Third World Network) שבסיסה במלזיה, "אינדימדיה" הבינלאומית וארגון ה"סרבלים הלבנים" (טוטה ביאנקי) האיטלקי התמקדו בפעילות המתוכננת.

יומני אירועים מקוונים כמו protest.net דואגים לעדכן את הגולשים שהמחאה זורמת בדמם בפעילויות המחאה הצפויות בגנואה ובמקומות אחרים בעולם ומפנים את הגולשים לאתרי מחאה נוספים, שכללו מידע מפורט.

אתרי מחאה אחרים, כמו זה של קבוצת גלובלייז רזיסטנס (Globalize Resistance) הלונדונית, הפכו למעין סוכנות נסיעות, שמארגנת מעבורת, רכבת ואוטובוס לנסיעה מדובר, אנגליה לגנואה, איטליה.

למרות שאתרי המחאה באינטרנט מתואמים ביניהם ומפרסמים קישורים זה לזה, הטבע הביזורי של האינטרנט מכתיב היעדר היררכיה ואינו מאפשר לארגון זה או אחר לקבוע בלבדית את אופי המאבק. לכן, אירועי מחאה כמו גנואה הם תמיד בלתי צפויים, גם לאלה המשתתפים בהם.

"בגלל האופי המיידי והאינטראקטיבי של האינטרנט, אחד הגולשים יכול להציע לחבריו להגיע לגנואה מחופשים לבובות ענק של ג'ורג'", מסביר רודני בארקר, פרופסור לאידיאלוגיות פוליטיות מודרניות בבית הספר לכלכלה של לונדון, "אי אפשר לחזות מראש אם אותו גולש בלבד יופיע בתחפושת או מאות ייענו להצעה ויבואו מחופשים".

"התנועה האנטי גלובלית גדלה במידה עצומה באמצעות האינטרנט", אמר גיא טיילור, המייסד בן ה-34 של גלובלייז רזיסטנס ל"לוס אנג'לס טיימס", "אנחנו מקבלים 30 עד 40 הודעות דואר אלקטרוני ביום. אנשים רוצים לדעת מה קורה, וליטול חלק בפעילות".

אתרי המחאה לא משמשים לתיאום ההפגנות בלבד – כוחם באיחוד הרעיוני של מאות אלפי בני אדם שמוחים נגד הגלובליזציה או תובעים חלוקה הוגנת יותר של רווחיה.

קבוצות רבות משתמשות ברשימות דיוור כדי לספק לחברים מידע ישיר ובלתי מתווך על אירועים שמתרחשים ברחבי העולם. כך, למשל, דיווח חבר בקבוצת "אינדימדיה איטליה" לחברי רשימת הדיוור "נטיים" על הרג המפגין האיטלקי זמן קצר לאחר האירוע.

 

גם המשטרה עוקבת

 

היתרון הגדול של האינטרנט הוא גם חסרונו. הפרסום הפומבי של תוכניות המחאה מסייע גם למשטרה להתעדכן ולהיערך מראש. בעיה נוספת, מעט אירונית, היא כי האינטרנט עצמו הוא כלי של הגלובליזציה. חלק מהמפגינים אינם מודעים לפרדוקס הזה ואילו אחרים טוענים שהם אינם מתנגדים לתהליך הגלובליזציה אלא נאבקים על טבעו.

מומחים אחדים סבורים שהמעבר ההדרגתי ממחאה נגד הגלובליזציה למחאה נגד השפעותיה השליליות של הגלובליזציה הוא תוצר של הסתירה הפנימית במשנתן של קבוצות המחאה.

המחאה נגד הגלובליזיצה מופצת דרך הרשת הגלובלית והפכה לתופעה גלובלית. "אנחנו מלאים בסתירות", מודה לוקה קסריני, פעילה בקבוצת "הסרבלים הלבנים", "כולנו שותפים בגלובליזציה, אם נטען שאנחנו נגד גלובליזציה תהא זו הפשטה".

"הקרקס הנודד של האנרכיסטים", כך כינה בחודש שעבר, ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, את תנועת המחאה הגלובלית. כעת נראה שבסיוע האינטרנט, הקרקס הופך למופע אימים של קבע עבור מנהיגי המדינות המתועשות.