כשהגוף תוקף את עצמו

במחלות אוטואימוניות מערכת החיסון תוקפת את הגוף, במקום להילחם בפולשים מזיקים. כ - 5 אחוזים מהאוכלוסייה, בעיקר נשים, סובלים ממחלות אלה - סוכרת, טרשת נפוצה, זאבת ועוד - ׁ שהגורמים להן עדיין אינם ברורים

כשהייתה בת 45 התחילה רות לסבול מכאבים במפרקים. הכאבים תקפו אותה בעיקר בשעות הבוקר והתמקדו בכפות הידיים, שהלכו והתנפחו. "בהמשך התפשטו הכאבים למרפקים, לאגן הירכיים, לעורף ולשכמות הכאבים. הגבילו את התנועה ואת יכולת התפקוד שלי" מספרת רות. "הגעתי" למצב שדברים היו נופלים לי מהידיים. לא יכולתי להחזיק את הקומקום כדי להרתיח למשל, או להרים יד כדי להוריד משהו מהארון".

 

רות ערכה בדיקת דם, שגילתה שהיא סובלת מזאבת, שהיא מחלה אטואימונית. במחלות אוטואימוניות מערכת החיסון תוקפת את הגוף וגורמת לתהליך דלקתי באיברים המותקפים. רות התחילה ליטול תרופות, ועם הזמן התאזן מצבה. היום, שמונה שנים אחרי אבחון המחלה היא מנהלת מעקב רפואי פעמיים בשנה ונוטלת תרופות בקביעות, אך אינה מוגבלת בגלל המחלה. מחלות רבות נכללות בקטגוריית המחלות האוטואימוניות, מסביר פרופ' יעקב נפרסטק ,מנהל האגף הפנימי בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. הנפוצות ÷שביניהן דלקת מפרקים שגרונתית, זאבת סוכרת, טרשת נפוצה ופעילות יתר או תת פעילות של בלוטת התריס.

 

אלה מחלות כרוניות שקיימות כל הזמן על' 'אש קטנה', או שיש בהן גלי התפרצות והחלמה חלק מהן עלולות לגרום לנזקים כמו שיתוק או אי ספיקת כליות, ואף לתמותה. לרובן אין סימנים מקדימים, ואין טיפול מונע. "תפקיד מערכת החיסון לתקוף 'פולשים' שבאים להזיק לגוף", מסביר פרופ' נפרסטק. "במהלך התקיפה יכול להיווצר נזק לרקמות הגוף, אבל במערכת חיסון רגילה הוא נסבל. ייתכנו שלוש הפרעות בפעילות מערכת החיסון חסר חיסוני. העדר נוגדנים שגורם לכך שכל פולש למערכת מתרבה ועושה נזק ,רב, כמו באיידס אובדן פרופורציה במערכת החיסון והתייחסות לפולשים לא מזיקים כאל מסוכנים, כמו שקורה במחלות האלרגיה ותקיפת הגוף עצמו במקום תקיפת פולשים זרים, כפי שקורה במחלות האוטואימוניות".

 

לדברי פרופ' נפרסטק, כ- 5 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים ממחלה אוטואימונית כלשהי המחלות עלולות להתפרץ בכל גיל, ורוב הנפגעים הם נשים. מערכת החיסון תוקפת איבר אחד או רבים. תקיפת בלוטת התריס, למשל, גורמת לדלקת בבלוטה ולהפסקת ייצור ההורמונים בה. הפגיעה יכולה להתבטא ,בהשמנה, נשירת ,שיער, אי סבילות לקור .ועוד. כשהלבלב מותקף נוצרת ,סוכרת, עקב הרס האיים מייצרי האינסולין בלבלב. סוג אחר של מחלות אוטואימוניות הוא מחלות רב מערכתיות, שבהן תאי מערכת החיסון פוגעים ברקמות שמצויות באיברים רבים, והפגיעה מקיפה את כל האיברים שמכילים את אותן רקמות. זאבת היא אחת מהמחלות הרב מערכתיות.

 

"בזאבת מכוונים הנוגדנים העצמיים נגד מרכיבי הגרעין של התא, ולכן תיתכן אצל החולים פגיעה בעור, במפרקים, במרכיבי הדם, במערכת העצבים, בכליות ובאיברים נוספים" אומר פרופ' נפרסטק. כשהפגיעה הראשונה היא בעור, המחלה מתבטאת בפריחה במקומות החשופים לשמש ובעיקר בפריחה בצורת פרפר על הלחיים וגשר האף. במקרה זה הפגיעה הפיכה ולא מזיקה. פגיעה במפרקים מתבטאת בנפיחות ובכאב בהם. פגיעה בכליות עלולה להיות מורגשת רק כשהנזק כבר נוצר, ולגרום לאי ספיקת כליות ולהזדקקות לדיאליזה ולהשתלת כליה. הסיבה למחלות האוטואימוניות אינה ברורה דיה. מעריכים שאחראים להן שילובים של כמה גנים, בצירוף נסיבות סביבתיות כמו היחשפות לקרינת השמש ומרכיב הורמונלי. שכיחות מחלת הזאבת, למשל, היא 1 ל - 1,000 באוכלוסייה הכללית 1 ל- 50 במשפחה שבה אחד הילדים לוקה במחלה.

 

הטיפול בחולים במחלות אוטואימוניות

 

כשהפגיעה היא בבלוטת ,התריס, הטיפול פשוט יחסית. ׁ נטילת גלולות של הורמון .התירוקסין. הטיפול בחולי סוכרת, אומר פרופ' נפרסטק, מסובך יותר, למרות קיומו של הורמון חלופי. החולים זקוקים לזריקות בהתאם לרמת הסוכר בדמם. חולי" זאבת מטופלים לרוב בקורטיזון, שמדכא יצירת נוגדנים עצמיים", אומר פרופ' נפרסטק "אך הוא עושה זאת באופן לא מדויק, ולכן נטילתו גורמת לנטייה לזיהומים, השמנה נטילת סיד מהעצם, כיבים במערכת העיכול ועוד. לפיכך נטילתו מחייבת מעקב רפואי צמוד". טיפול אחר, שהוכח כיעיל בדיכוי חלק מהמחלות האוטואימוניות לפחות זמנית, הוא הזרקת נוגדנים נורמליים לווריד.

 

טיפול נוסף, בעיקר בדלקת המפרקים השגרונתית ובמחלות המעי הדלקתיות האוטואימוניות הוא באמצעות תרופות שמדכאות את הדלקת. הטיפול אינו כלול עדיין בסל הבריאות פרופ' נפרסטק מספר על טיפול נסיוני ליצירת מערכת חיסון חדשה ובריאה לוקחים את תאי האב של מוח העצם, משמידים בתוכם את מערכת החיסון החולה, ומשתילים במקומה את תאי האב הראשוניים שיהפכו למערכת חיסון בריאה. הטיפול (השתלת מוח עצם עצמית) נוסה בעולם במאות חולים, וגם בבית החולים הדסה, אך יעילותו לא .ברורה. "מטרתנו העיקרית לתת טיפול שיפגע רק בנוגדנים ,העצמיים, כמו חיסון", אומר פרופ' נפרסטק. "במכון ויצמן הראו שאפשר לחסן בעלי חיים נגד סוכרת, טרשת נפוצה ודלקת מפרקים, והיום מנסים ליישם את המודלים האלה גם בבני אדם. אני צופה שבעשור הקרוב תהיה התפתחות רבה בפיתוח התרופות ובהבנת המנגנונים הגנטיים".