כריסטיאן דיור

ב-1947 פתח כריסטיאן דיור, דיפלומט לעתיד שמרד בשאיפות הוריו, את בית האופנה שלו, שיהפוך לימים למעצמת האופנה והבשמים הידועה ביותר בצרפת. כעבור עשר שנים בלבד נפטר דיור, אבל שמו המשיך לגדול. משהו ללבוש

במחצית השנייה של המאה ה-20 הפך שמו של כריסטיאן דיור לאחד המותגים הנודעים ואפופי הזוהר בעולם. מפתיע, לפיכך, לגלות שקריירת העיצוב שלו נמשכה 10 שנים בלבד: בגיל 52, עשר שנים לאחר שהציג את הקולקציה הראשונה שלו, שזיכתה אותו בתהילת עולם והכתירה אותו כמייסד המראה החדש, נפטר דיור משחפת.

 

עשור של עיצוב

 

כריסטיאן דיור נולד בשנת 1905 בנורמנדי, בן למשפחה עתירת נכסים. הוריו ייעדו אותו לקריירה דיפלומטית, והוא החל את דרכו האקדמית בלימוד יחסים בינלאומיים ואמנות. בניגוד לשאיפות משפחתו - לא פנה דיור לשירות החוץ, אלא פתח גלריה לאמנות והפך לידידם האישי של פיקסו, בראק, ז'אן קוקטו וכל המי-ומי בשירה, בספרות ובאמנות הפלסטית באירופה.

שנות ה-30 המוקדמות הביאו משבר כלכלי, ודיור הצעיר נאלץ לסגור את הגלריה. ומאחר שצרות באות בצרורות - ירדה משפחתו מנכסיה, ואמו האהובה נפטרה. הוא החל לעבוד במשרה חלקית כמאייר במדור אופנה בעתון ובהדרגה השתלב בעיצוב הקולקציות של מעצבים ידועים בצרפת. כך הפך דיור, שרכש את נסיונו בחדרי העבודה של המעצבים הגדולים (ששותקו, אגב, בתקופת מלחמת העולם השנייה), למקצוען ייחודי בתחום הבדים והתפירה וגם בתחום הרעיונות והעיצוב.

ב-8 באוקטובר 1947, בפתחה של תקופה חדשה אחרי סוף המלחמה, נפתח בית האופנה של כריסטיאן דיור, בדיוק במקום בו הוא נמצא גם היום: שדרות מונטיין 30, קרוב לשאנז אליזה. המשקיע היה מרסל בוסאק, יצרן בדי משי ואחד מגדולי יצרני הטקסטיל של צרפת. הבית הפינתי המפואר עוצב בסגנון ניאו לואי ה-16 בצבעי לבן, אפור-פנינה וזהב. עובדים רבים עמלו על הכנת 175 דגמי הקולקציה הראשונה, והשלימו אותה בחודש פברואר.

למרות הקור העז ששרר באותו פברואר, זמן תצוגת דגמי הקיץ, הגיעו לפריז הקניינים האמריקנים החשובים ועורכת העיתון "הרפר'ס-בזאר", שהכתירו את דיור כגאון ממציא ה"ניו- לוק". עיתוני ארה"ב מלאו תצלומים, ציורים וסיפורים מפריז, עיר האופנה והאורות.

ב-10 שנות קריירה הספיק דיור לקבל את פרסי האופנה החשובים בעולם, לעצב בגדים לאולפני הסרטים הגדולים בהוליווד ולהלביש את שחקני התיאטרון ורקדני הבלט המובילים, כמו גם את מלכת אנגליה ואחותה, לפתוח את עידן תעשיית אבזרי האופנה - תחת אותו מותג, ולפצוח בקריירת בישום מוצלחת במיוחד. בתחילת שנות ה-50 הגיע מספר העובדים בבית דיור ל-1,200 איש, שגזרו, רקמו ותפרו. בוטיקים נוספים נפתחו בניו-יורק, בלונדון ובקאראקס.

 

אחרי עידן כריסטיאן

 

ב-1957, עם מותו של דיור, נחשף לעולם מעצב חדש: איב סן-לורן, צעיר בן 21 ממוצא אלג'ירי. סן-לורן, שעיצב את הקולקציה הראשונה שאחרי עידן המייסד, זכה להצלחה מסחררת כמעצב בית דיור, ולימים פתח בית אופנה משלו וקנה לו מוניטין שלא נפלו מזה של מורהו הגדול.

אחרי איב סן-לורן הפך המעצב מרק בוהן למעצב הבית של דיור. הוא עיצב שנים רבות את הקולקציות, והיה למעצב המועדף על נסיכות מונקו. בסוף שנות ה-80 פוטר בוהן באורח מביש, ודבר פיטוריו נודע לו מן העיתונות. אחריו קיבל את הפיקוד המעצב האיטלקי ז'אן פרנקו פארא, עובדה שהפיקה מפי הצרפתים אנחות ותלונות לאין סוף: האם תמו הצרפתים המוכשרים עד-כי צריך לקחת איטלקי?

ימים אלה אינם עוד כשהיו: האופנה העילית כמעט אינה קיימת עוד, והאימפריה מתקיימת בהצלחה הודות לבשמים, לקוסמטיקה ולאבזרים. ב-1987 נכנס לתמונה ברנרד ארנו, איש עסקים צעיר, בן למשפחה עתירת-הון ובוגר טובי בתי-הספר בפריז. בתום לימודיו החל ארנו לבנות את אימפריית המותרות שלו ולרכוש חברות בעלות מוניטין מעולים, שנקלעו לשפל כלכלי. ארנו החיה את החברות הוותיקות שרכש, שמר על המוניטין ושיפר את הייצור והשיווק. ארנו רכש תחילה את חברת התמרוקים והבשמים של דיור, ולאחר מכן גם את בית האופנה.

 

הבשמים

 

הבשמים של כריסטיאן דיור נולדו ב-1947, יחד עם הצלחת בית האופנה שלו. מייסד מסורת הבישום של דיור היה הבשם והמשקיע סרג' הפטלר לואיש. יוקרתו של השם "דיור" גרמה לחטיבת הבשמים לקרוא למוצריה בשמות הנגזרים משמו של בית האופנה, וכך התאפיינו הבשמים לא רק בריחות אלגנטיים ומתוחכמים, אלא גם בשם המפורש: מיס דיור, דיוריסימו, דיורלה, דיוראסנס. בהמשך, בעקבות ההצלחה והמוניטין של בשמי דיור, נוספו הבשמים לגברים: או-סובאז', אקסטרים ופרנהייט. סרט הפרסום של פרנהייט, המציג גבר דמוי אפולו מהלך בגאון על אדמת מדבר לוהטת, נחשב לאחד המוצלחים של שנות ה-80.

ההצלחות הגדולות: Poison, שהושק ב-1985, מיס דיור, שנמכר בבקבוקים מעוצבים מתוצרת בקרה כבר מ-1947 ומאז לא יורד מהמדפים, Dune, שהגיע למדפים ב-1991, ודולצ'ה-ויטה, שיצא לשוק ב-1995.

במרוצת השנים הקימה חטיבת הבשמים של דיור מעבדות מחקר משוכללות למחקר בתחום המלחמה בהזדקנות, ואלה יצרו סדרות טיפוח ואיפור. בטיפוח ובאיפור - כמו בבשמים - הפילוסופיה העסקית של דיור מכתיבה חידושים בצד שמירה על המסורת, ושילוב של מדע וטכנולוגיה עם אמנות. לדעת החברה, בשמים מייצגים תקופות תרבותיות.

וילה-רוז, בית האחוזה הכפרי של משפחת דיור בעיירה לונגרי בנורמנדי, נפתח באחרונה לציבור כאתר היסטורי.

 

פורסם במגזין "ממון", ידיעות אחרונות, בתאריך 28/07/98