הדיור הציבורי: כאן לא גרים בכיף

משה ביצ'קאי, נכה, מבלה את כל חייו בסלון דירתו הקטנה, כיוון שהדירה אינה מאפשרת מעבר מחדר לחדר בכיסא גלגלים. בני הזוג כהן ובנם בן השנתיים לנים כל לילה אצל חברים אחרים, כי אינם מצליחים לשלם שכר דירה. לכאורה, אמור משרד השיכון לדאוג לכל מי שאין באפשרותו להשיג דיור הולם. בפועל, מלאי הדירות הציבוריות הולך ומצטמק, דירות חדשות אינן נרכשות, והתוצאה - החלשים ביותר נדחקים מעבר לשולי החברה

שלוש שנים משה ביצ'קאי לא יצא מפתח ביתו. שלוש שנים שהוא לא יכול להיכנס למקלחת, לשירותים ואפילו לחדר השינה בדירתו. הדירה, דירת שיכון קטנטנה בפתח-תקוה, מחולקת אמנם לשלושה חדרים זעירים, אך היא לא מתאימה לאדם בכיסא גלגלים. חייו של ביצ'קאי, 66, מתנהלים בחדר אחד בדירה, בסלון. שם הוא אוכל וישן, שם רוחצים אותו באמצעות כוס וגיגית, שם הוא עושה את צרכיו. גם מיקומה של הדירה, בקומה השנייה בלי מעלית, הופך את היציאה מהבית לבלתי אפשרית.

כיוון שאין לו אפשרות לשפר את דירתו בכוחות עצמו, הוא פנה למשרד השיכון וביקש עזרה. בקשתו לדיור ציבורי נדחתה, משום שהוא בעל דירה. בקשתו למשכנתא מוגדלת נדחתה על סמך הערכת שמאי של המשרד, שקבע שהוא יכול להחליף את הדירה לדירת קרקע שמתאימה לו.

ביצ'קאי: כשאמרתי להם שניסיתי ואי-אפשר לקנות דירה יותר מרווחת במחיר של הדירה שלי, אמרו: 'אז תלך למוסד'. ללכת למוסד בשבילי זה כמו למות. מה שהם אומרים לי, זה שאני גמרתי את הקריירה. אנשים כמוני צריכים למות".

במשרד השיכון הבינו בכל זאת כי מצבו של ביצ'קאי מצדיק סיוע והציעו לו הלוואה, 37 אלף שקלים.

לכאורה, נושא משרד השיכון באחריות לסייע למי שאין באפשרותו להגיע לדיור הולם, אולם אין תקנות ברורות על התנאים לסיוע לאדם כמו ביצ'קאי. בארגונים ועמותות המתמחים בנושא אומרים, כי אם הוא יתעקש, הוא עשוי להצליח לשכנע את אחת הוועדות שמגיע לו סיוע. הבעיה היא שלא ברור מה עליו לעשות לשם כך.

 

תוך 60 יום? רק בחלום

 

החוק גם לא קובע תוך כמה זמן, ובאילו תנאים, על משרד השיכון למלא את מחויבותו לסייע לאדם שאין באפשרותו להגיע לדירה. במשרד אומרים כי פרק הזמן הנדרש לקבלת תשובה חיובית או שלילית לגבי הזכאות הוא 60 יום. אבל בחלק גדול מהמקרים נדרשים הליכים הרבה יותר ארוכים ומורכבים כדי לזכות בסיוע.

אהובה נ', למשל, אם חד-הורית, פנתה למשרד לפני חמש שנים. הילד הקטן שלי, שהיום הוא בגן חובה, רק נולד אז, היא מספרת, כיוון שהייתי בחופשת לידה ולא עבדתי, דחו את הבקשה שלי לדירה בטענה שלא עברתי את מבחן כושר ההשתכרות. כשהילד גדל ויצאתי לעבוד בשכר מינימום, אמרו שאני לא עומדת בקריטריונים כי המשכורת גבוהה מדי. כל פעם מצאו תירוץ אחר לדחות אותי, וכל פעם הייתי צריכה להתחיל הכול מההתחלה".

לפני כחודש אישר סוף-סוף משרד השיכון את זכאותה לגור בדיור ציבורי. נ': הלכתי לחברת פרזות, כולי מתרגשת. הם אמרו לי שאני יכולה למסגר את האישור ולתלות על הקיר, כי יעברו לפחות שלוש שנים עד שאקבל דירה. אני לא יודעת אם יש לי כוח להמשיך לנדוד מדירה שכורה לדירה שכורה. אני כבר לא פותחת את הארגזים, כי אני לא יודעת מתי אצטרך לעזוב. כל פעם מעלים את שכר הדירה, כל פעם אני נכנסת לחובות בגלל ההוצאות על הובלות ותיקונים, אבל הנזק הכי גדול זה לילדים. כל פעם הם צריכים להתרגל לשכונה זרה, בית-ספר לא מוכר, גננת חדשה. בקושי יש להם חברים, כי כל פעם צריך לנתק".

משרד השיכון בתגובה: עקב המחסור בדירות בשיכון הציבורי, ישנו תור ארוך של ממתינים. משרדנו מסייע לזכאים אלה בהשתתפות בשכר דירה בגובה מיוחד, 1,250 שקלים".

גם גדי תספאי כלוא בביתו כבר שנתיים ושמונה חודשים. תספאי מתגורר בדירת עמידר בקרית-גת, שלושה חדרים בקומה השלישית בלי מעלית, שפעם התאימה להפליא. מאז שלקה באירוע מוחי, הוא מרותק לכיסא גלגלים ולא יכול לצאת מהבית בלי עזרה. עברו כמעט שנתיים עד שקיבלנו אישור שבכלל מגיע לו להחליף דירה", מספרים בניו, אחר-כך שלחו אותנו לחפש דירה מתאימה, שחברת עמידר תקנה. כשמצאנו, אמרו שצריך לחכות עד אחרי הבחירות. אחר-כך חיכינו לאישור התקציב, ורק לא מזמן אישרו לנו שוב לחפש". תספאי, פעיל עלייה לשעבר שישב בכלא האתיופי, שוקע בדיכאון: אני מרגיש שאני שוב אסיר-ציון, סגור בארבעה קירות כמו בכלא".

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה כי במשרד מודעים לבעייתו של תספאי ומטפלים ברכישת דירה בהתאם לסדר העדיפויות ומגבלות התקציב".