מדריכים לספרד

אצל קולומבוס היעד אליו נוסעים הוא פנטזיה. צאצאי נפוליאון כובשים אותו. עפרה ריזנפלד, קולומבוסית מרוששת, חוגגת בבית בין עצי תפוח ושדות התירס, עם המדריכים החדשים לספרד

משקלו של מדריך מישלן הוא 750 גרם ושל לונלי פלנט רק 500 גרם. הבדל של רבע קילו. זה יכול להיות אחד השיקולים בבחירה בין השניים. השאלה היא, לאיזה סוג של מטיילים את/ה שייך/ת. בחלוקה גסה אפשר להבחין בין שתי קבוצות עיקריות: צאצאי קולומבוס וצאצאי נפוליאון.

חברי הקבוצה הראשונה לא נזקקים כלל למדריכים אלא מסתפקים בכמה סימני דרך. הכיף שלהם הוא לגלות בעצמם, להתמסר להרפתקה ולהפתעות ולשרטט את המסלול בזמן שבו הוא נטווה. היעד הוא חלום, פנטזיה. הנפוליאונים כובשים את היעד. הם נהנים ממילוי משימות ולכן מתכננים מראש כל רגע בטיול. הם חייבים לדעת מראש לאן הם הולכים ומדוע. תקופת ההיערכות היא עבורם בילוי בפני עצמו, מעין משחק מקדים. הם מכינים מסלול מדויק, קובעים את היעדים ומשך השהות בכל אחד מהם, מזמינים מקומות מראש, לומדים על האתרים שאליהם הם מתחייבים להגיע ומצטיידים בהתאם. את אריזת המזוודות הם מתחילים שלושה ימים לפני הנסיעה. נסיעה, לא מסע. מזוודות, לא תרמיל ולא תיק-צד נפוח.

 

הדימוי וגודל הארנק

 

נפוליאון נעזר במדריך לתכנון הטיול והוא לוקח את הספר איתו, כמובן. קולומבוס מתייחס למדריך נסיעות כאל ספר קריאה, שאל תוכו צוללים בבית, קרוב למזגן, כאשר אי-אפשר לצאת למסעות ממשיים ויש להסתפק בדמיוניים. תוך כדי בילוי הוא מעשיר בדרך אגב את השכלתו.

נפוליאון לא יתעכב על פיסקה כזאת: "חבל הבסקים הוא אזור של גבעות ועמקים לסירוגין, עם כפרים קטנים וחוות מבודדות השוכנות בחיק עמקים. האדריכלות המקומית ייחודית מאוד: בתים ולהם שלד של קורות עץ, עם חזית רחבה מסוידת לבן. בקאנטאבריה ובאסטוריאס, האזור בין ההרים לים הוא עתיר גבעות. הדרכים מתפתלות לאורך ערוצי גיאיות, בינות כרים שופעי ירק, בוסתני תפוחים המיועדים לייצור סיידר ושדות תירס וקטניות" (מישלן, מבוא, מחוזות וגיאוגרפיה, עמ' 14). כקולומבוסית מרוששת, אני חוגגת על הקטע הזה כבר שבוע בינות לכרים הירוקים, לעצי תפוח ולשדות התירס.

ודווקא הדימוי של מדריכי לונלי פלנט מתאים יותר לקולומבוסים. מישלן נחשב לשמרני, עוסק באתרי ה"חובה" ומספק כתובות של מסעדות ובתי מלון לבעלי הכנסה ממוצעת ומעלה, בעוד שלונלי פלנט מיועד לבעלי ראש צעיר יותר וארנק פחות תפוח. אלא שהמקומות הידועים בספרד הם רבים, כך שלתיירים חדשים יועיל מישלן מאוד. וממילא המדריך הירוק לא כולל מסעדות ומקומות לינה, את אלה אפשר למצוא במדריך האדום – עוד שלושת רבעי קילו במזוודה. בלונלי פלנט יש מידע שימושי רב והפניה למקומות לא יקרים.

 

מסע הקיץ שלא יתקיים

 

פעם אמרה לי קוסמת, שבגלגול הקודם הייתי רקדנית פלמנקו ספרדייה. המדריכים החדשים שלפניי הם פיתוי גדול לנסוע לביקור מולדת בגילגול הנוכחי. אפשר לבחור בנופים הדומים לישראל, אפשר להרחיק צפונה, אל ההרים הערפיליים, ואולי לערוך מסע שורשים יהודיים. ארץ ענקית. אגב, פעם בשנה מתקיים שם מירוץ אופניים גדול, בדומה לטור דה פראנס הצרפתי רק פחות מפורסם, ואז אפשר לתייר בספרד דרך ערוצי הספורט.

למסע הקיץ שלא יתקיים בחרתי במחוז גאליסיה שבכתפה הצפוני-מערבי של ספרד. "לו היו מחוזות ספרד מזוהים באמצעות צבעים שונים, היו צבעיו של מחוז גאליסיה ירוק אפור", מסופר בלונלי פלנט, "ממש כפי שאנדלוסיה עוטה את הצבע הלבן המסנוור, וקסטייה-לה-מאנצ'ה שטוף באדום שרוף ובירוק מאובק של עצי זית".

מממ, אדום שרוף, קסטייה-לה-מאנצ'ה. רגע, אולי לשם? לא, צריך לדבוק במטרה לפני שנלך לאיבוד בין 1,216 עמודי המדריך. כי גם המילון השימושי שבסוף הספר (יש גם במישלן) הוא קונצרט קטן שעלול לסחוף אל סוף הספר. במישלן (594 עמודים) כתוב שהמחוז מזכיר במידת-מה את אירלנד, וויילס או חבל ברטאן שבצרפת. זהו גם אזור הדיג העיקרי של ספרד, מה שמבטיח ארוחות יפות של דגים ופירות ים. אבל גם בשר בקר לא חסר שם כלל. ועל סוגי היינות אפשר ללמוד בכל אחד מהמדריכים. "האקלים מושפע מקירבת הים: הטמפרטורה מתונה ואינה משתנה באופן קיצוני (הממוצע השנתי הוא 13 מעלות צלזיוס) והגשמים יורדים בשפע" (מישלן). ים, הרים, גשמים בשפע – כן, כדאי לנסוע לשם, ואולי כבר להישאר עד החורף.

הבעיה במבנה של מישלן היא, שהוא מחולק לאתרים, המסודרים לפי האל"ף-בי"ת (הלטיני) ולא לפי סדר גיאוגרפי. אמנם על המפה המצורפת מוצעים מסלולי טיול, ומניסיון, הכבישים הירוקים במפות של החברה הזאת הם הצלחה מובטחת, אבל כדי לטייל מהבית כדאי לעבור עכשיו אל לונלי פלנט, המחולק לאזורים. גאליסיה, 50 עמודים של חופים פראיים, צוקים, עיירות עתיקות, היסטוריה בכמויות, קתדרלות, יערות, חדרים להשכרה בעיירות יפהפיות והמון מוסיקה עממית. טוב, אפשר להעביר שם חיים שלמים. אוי, בעיירה או-גרובה וא-טושה קשה מאוד למצוא חדר באוגוסט. בוויגו, עיר מימי הביניים, המון בארים של טאפאס. כל ספרד מלאה טאפאס. השולחנות במדינה הזאת מכוסים צלחות קטנות מלאות בכל טוב, שברגע שהן מתרוקנות מיד מופיעות חדשות. במישלן מופיעים מתכונים של גאספאצ'ו ופאייה ואלנסיאנה, שני מאכלים שכדאי מאוד להכיר והראשון שבהם גם קל למימוש.

 

אז מה לקחת?

 

יתרונו של מישלן הוא בעיצוב היפה והנוח – הדפים חלקים ונעימים למגע, הטיפוגרפיה נוחה ויש בו הרבה תמונות ושרטוטים צבעוניים (בפרק א-ב של אדריכלות). אני אוהבת את השפה העניינית של מדריכים, שאפשר למצוא גם בספרי מתכונים אלמנטריים – הם לא כופים על הקורא דימויים אלא משאירים מקום לדמיון הפרטי. עם מישלן אתנחם בבית. למסע לחו"ל, אם יתרחש, אקח איתי את המפה של מישלן ואת המדריך של לונלי פלנט. הוא מפורט יותר, שימושי, מקל על ההתמצאות ובעיקר מספק כתובות ופרטים נוספים של מסעדות ומקומות מגורים לא יקרים, רכבות ועוד. אולי הוא יתפרק בדרך, אבל הרי משקלו רק חצי קילו, אז ישאר מקום במזוודה ל"דון קיחוטה" של סרוואנטס, שהגיע הזמן לקרוא בתרגום החדש.

 

ספרד, המדריך המקיף, מסידרת לונלי פלנט, הוצאת שטיינהרט קציר - 169 שקל.

ספרד, האיים הבלאריים והקנאריים, מישלן, המדריך הירוק, הוצאת סטימצקי - 140 שקל.