לא מאזין לצ'ילי פפרס

בילי קובהם, ממתופפי הפיוז'ן הגדולים בכל הזמנים, מגיע לפסטיבל הג'אז באילת. ראיון

בילי קובהם, אחד ממתופפי הפיוז'ן הגדולים בכל הזמנים, יגיע השנה לפסטיבל הג'אז באילת, שיתקיים בין התאריכים ה-27–30 באוגוסט. קובהם יופיע כחלק מההרכב "The Art Of 4", הכולל גם את את נגן הבס רון קרטר, מי שניגן שחמישייה המפורסמת של מיילס דייויס; הפסנתרן אריד ריד ונגן הסקסופון דונלד הריסון. בניגוד לסטייל המזוהה עם קובהם, הרביעייה תתמקד בג'אז מסורתי יותר ותטפל בחומריו של מיילס דייויס.

חשיבותו של קובהם להתפתחות הפיוז'ן אינה מוטלת בספק. הוא היה שותף להרכב "Dreams", ניגן באלבום הפיוז'ן החשוב של מיילס דייויס, "Bitches Brew", וגם ב-"Live-Evil" המופתי, והקדיש את תחילת שנות ה-70 ל"מהווישנו אורקסטרה" של ג'ון מקלפלין, אחד מהרכבי הפיוז'ן היותר משפיעים. נוכחותו של קובהם היתה כה גדולה בסבנטיז, עד שאת השפעתו אפשר להרגיש גם על המוזיקה הישראלית של אותה תקופה. מאיר ישראל, מתופף להקת תמוז, הצהיר פעם על ההשפעה הגדולה שהיתה לקובהם בפרט, ולפיוז'ן בכלל, על תפקידי התופים באלבום "סוף עונת התפוזים".

קובהם מגיע לישראל כנראה בפעם הרביעית בחייו ("כנראה" כי הוא לא ממש זוכר כמה פעמים כבר ביקר פה). הוא זוכר, לעומת זאת, שהפעם האחרונה בה ביקר בארץ היתה ב-94', כשניגן בסיבוב ההופעות של פיטר גבריאל (כזכור, אחת מההופעות היותר נוראות שפקדו את פארק הירקון). על ביקורו הראשון בארץ הוא אומר בנונשלנטיות של דוד זקן: "בפעם הראשונה שהגעתי לישראל, מנחם בגין היה ראש הממשלה, אבל אני לא זוכר איפה הופעתי. זה היה איזה פסטיבל עם אל דימיולה, נדמה לי אפילו שהגעתי וההופעה התבטלה כי איזה מפיק ברח מהמקום".

 

- הרבה שינויים התחוללו כאן מאז שביקרת עם פיטר גבריאל.

 

"כן, שמעתי משהו, אבל לא ממש נכנסתי לזה. עכשיו שאתה אומר את זה, אני מתחיל להיות מודאג" (צוחק), לא, סתם, אני לא ממש מפחד. מרגיש כמו תמיד".

 

- מה תנגן הפעם?

 

"ג'אז קלאסי, ניסיון להבין את המיינסטרים, מסע בעקבות מיילס דייויס".

 

- ניגנת בכמה מהתקליטים הגדולים שלו. מה אתה זוכר מהסשנים של "Bitches Brew"?

 

"הייתי כמו תלמיד. שתקתי כל הזמן. ניסיתי לעקוב אחרי ההוראות של המאסטר. אני זוכר את תקופת ההקלטות כזמן של צפייה ולימוד של מה לעשות ומה לא לעשות, למזלי איזה חבר-מוזיקאי המליץ עלי, מה ששינה לי את החיים".

 

- וינטון מארסאליס נוטה לראות את תקופת הפיוז'ן כעידן של שקיעה. מה אתה אומר על זה?

 

"רק השם פיוז'ן (היתוך) אומר הכל. אני חושב שזו דווקא היתה תקופה של רנסנאנס. זו היתה תקופה חשובה בחיי, זה עד היום חלק ממני, ומכיוון שאני אוהב את עצמי, אני גם אוהב את התקופה, אין לי בעיה עם האישיות שלי. אתה מבין? ה'מהווישנו' היתה חשובה מאוד, 'תחזית מזג האוויר' ו'דרימס' הן הבסיס של מה שקורה לאורך שלושת העשורים האחרונים בג'אז".

 

- אתה מאזין להיפ-הופ ודראם אנד בייס?

 

"כן, קצת".

 

- היו התפתחויות ריתמיות ממש חלוציות בשני הזרמים, אבל נדמה שאמני הג'אז לא ממש נענים לאתגר ולא עושים בהם שימוש.

 

"דראם אנד בייס קיים בתוכו. הג'אז הוא הבסיס לכל הדראם אנד בייס. כמו תמיד זה היתוך של גוספל ובלוז, שמוביל לכל דבר אחר, גם לרוקנרול. גם היסודות של בריטני ספירס באים משם".

 

- אתה נשמע כמו מורה. אתה עדיין מלמד?

 

"האמת היא שאני עדיין לומד".

 

- למה אתה מאזין בימים אלה? יש איזה הרכב רוק שאתה אוהב? אולי הרד הוט צ'ילי פפרס? יש להם מתופף נהדר.

 

"אני לא מאזין למשהו מיוחד ואני לא מאזין להם. אם כבר רוק, אז הלהקה של קלפטון טובה. אגב גם בג'אז אין משהו שממש מדליק אותי. קשה לי להתחבר להרבה דברים שעושים היום. אבל אני לא יכול להגיד שכולם משוגעים, אם כולם אוהבים משהו שאני לא אוהב".

 

- איך היה להופיע עם פיטר גבריאל?

 

"מאוד מעניין, זה היה מאוד שונה מג'אז, כי הציוד הוא בסדר גודל אחר. היתה לי מערכת תופים ענקית ומיליון טמטמים, וכל הזמן חשבתי איך להניק את מערכת הסאונד בגרוב. גישה הרבה יותר קפדנית".

 

המופע של "Art Of Four" יתקיים ב-30.8 בפסטיבל "ג'אז בים האדום", אילת.