מקום להדליק סיגריה

מאתמול, אומרת ידיעה קטנה בעמודי הפיקנטריה, העישון אסור לחלוטין במסעדות ובבארים בניו-יורק. לא עוד "אזורי מעשנים" קטנים ודחוסים, לא עוד שלטים המזהירים מנזקיה של הסיגריה: אסור וזהו.

לכאורה, כל-כך הגיוני. העישון הפסיבי, אומרים המחקרים, מסוכן לבריאות, והוא כפייה לא-הוגנת של מטרד על אדם אחר. מי שעישון מפריע לו זכאי ליהנות מבילוי במקום ציבורי במנוחה, בלי שעשנם של אחרים ירדוף אותו. נכון והגיוני, ובכל זאת.

בכל זאת, יש בהוראה הגורפת והטוטאלית הזו, ברדיפה המוחלטת וחסרת הפשרות של אחוזים נכבדים באוכלוסייה, משהו כל-כך אמריקני. משהו שמזכיר את תקופת היובש של שנות ה-20, כשהיה אסור לשתות אלכוהול (וכולם שתו, רק שהמאפיה הייתה זו שהרוויחה מזה); את העובדה שבכמה מדינות בארה"ב אסור לקיים יחסי מין לא רק בין בני אותו מין, אלא גם בתנוחות שאינן הולמות את דעתו של המחוקק. משהו כל-כך צדקני ומשוכנע בעצמו, כל-כך אמריקני.

כותב שורות אלה אינו מעשן, ולא עישן מימיו. אבל הוא יכול להבין שלדידם של רבים אוכל או קפה בלי סיגריה בסוף הם דבר פגום וחסר. אני גם מתחבר, כמו הרבה אחרים, לתמונה המיתולוגית של אנשים בבית קפה או בבאר, מדברים ומעשנים. נדמה לי שבלעדיה היה אובד חלק גדול מתרבות המערב. גם לדימוי הזה יש משמעות בחיי, כמו בחייהם של מאות אלפים בעולם.

אבל ארה"ב של ג'ורג' בוש ורודי ג'וליאני (שבימי כהונתו בראשות העירייה נחקק חוק איסור העישון), אינה מקום של דימויים תרבותיים ופנים לכאן ולכאן. בארה"ב הזו מגדירה קרוב למחצית האוכלוסייה את עצמה כנוצרית-אוונגליסטית, כלומר מנהלת את חייה על-פי ציוויים דתיים. נשיאה – שהמדינה שבה שימש כמושל שברה את השיא האמריקני בהוצאות להורג – אומר לבוב וודוורד שהוא מתייעץ עם הביבליה הרבה יותר מאשר עם אנשים בשר-ודם. זוהי מדינה שבה הדברים מוחלטים: הצדק, היכולת להשתמש בכוח, ומה שמותר לאדם להכניס לפיו, לריאותיו ולהרגלי המיטה שלו.

מי שחי אי-פעם באמריקה מכיר את התוצאה המגוחכת של האיסורים האלה. את חדרי השירותים המפוצצים מעשן, את האנשים העומדים ברחוב בקור של מתחת לאפס, רק כדי שיוכלו לגנוב שאכטה. עיתונאי ניו-יורקי סיפר לפני כמה שנים על ביקור שערך אצלו חבר אירופי, שנעדר מאמריקה זמן רב. כשנשאל מה השתנה בשנות היעדרותו, אמר החבר שנדהם מהגידול במספר הזונות. "זונות?", התפלא המארח. "כן", אמר האורח במבוכה. "ליד כל בניין ראיתי נשים עומדות בחוץ, מסתכלות סביב בעצבנות ומעשנות".

באמריקה, וגם אצלנו, נפוצה מאז 11 בספטמבר התיאוריה על "מלחמת התרבויות", שאומרת כי בעולם ניטש מאבק בין בני אור לבני חושך. בחלקים גדולים מהעולם המוסלמי אכן שולטים משטרים חשוכים, ואני לא משווה בין האיסור על עישון במקום ציבורי לסקילה בגין בגידה או כריתת יד של גנב. אבל בכל פעם שאנחנו מביטים בפניו היצוקות מצדק של הנשיא בוש, כדאי שנזכור: אפילו בעיר הכי קוסמופוליטית ומתקדמת במדינת הענק שהוא מושל בה, בן-אדם לא יכול להדליק סיגריה במקום ציבורי.