איבדה את הבעל, לא רוצה לאבד את הבית

טטיאנה שוב, אזרחית רוסיה שנמצאת בישראל כבר חמש שנים, עומדת חסרת אונים מול הבירוקרטיה הישראלית וממתינה להכרעה שתקבע את עתידה. בעלה היהודי, בעקבותיו עלתה ארצה, נפטר ממחלת הסרטן והיא נשארה כאן עם בנה בתקווה שיתאפשר לה להקים בישראל את ביתה, אבל כפי הנראה ייאלצו השניים לעמוד בפני צו גירוש של בית המשפט. בנסיון לשכנע את מקבלי ההחלטות, נותן בנה דוגמה לקשר שנוצר בין המשפחה למדינה: "אני ישראלי, החיים שלי פה, כל החברים שלי עומדים להתגייס עכשיו וגם אני מאוד רוצה".

לפני כעשרים שנה הכירה טטיאנה את בוריס בסנט פטרסבורג, כאשר למדו באוניברסיטה מקומית. דרכיהם נפרדו כאשר בוריס עלה עם משפחתו ארצה ואילו הוריה של טטיאנה, שאינם יהודים, אסרו עליה לנסוע בעקבותיו. עם הזמן הכירו השניים בני זוג חדשים והקימו משפחות, אבל עמוק בתוך הלב שמרו פינה חמה זה לזו. "למרות שלא ראיתי את בוריס ולא ידעתי מה עלה בגורלו, כל השנים חשבתי עליו", מתארת טטיאנה את הקשר המיוחד בין השניים. "כשנפגשנו כעבור הרבה שנים גם הוא סיפר שלא הפסיק לחשוב עלי". 

הקשר התחדש כאשר השניים נפגשו באחד מביקוריו של בוריס ברוסיה, הפעם כאזרח ישראלי. טטיאנה כבר הייתה אז פרודה מבעלה וגידלה את בנה, אולם אחרי המפגש עם בוריס היה ברור לה ולו שהם חוזרים אחד לשני. כעבור כמעט שנה של שיחות טלפון וחילופי מכתבים החליט גם בוריס להתגרש ולהתחתן עם אהבתו הראשונה.

אחרי החתונה עם בוריס, באפריל 2001, עלתה טטיאנה עם בנה אלכס (אז בן 11) לישראל כשברשותה אשרת תיירות ומיד החלה בהליך התאזרחות מדורג. עם הזמן קיבלה היתר עבודה ונראה היה כי הדברים מתקדמים בכיוון הנכון, אבל תשעה חודשים לאחר עלייתה ארצה חרב עליה עולמה כאשר בוריס נפטר מסרטן והוא בן 36 בלבד. "הרגשתי שחיי הסתיימו ואין משהו לחיות למענו", נזכרת היום טטיאנה. "כל כך הרבה שנים חיכיתי שהחלום שלנו יתגשם ובסוף זה מה שקרה".

כשלצדה בנה אלכס, ניסתה טטיאנה לחזור למסלול החיים כשהיא רואה את עצמה נשארת בישראל, אבל המציאות זימנה לה לא מעט מכשולים. מספר שבועות לאחר פטירת בעלה תם תוקף אשרת העבודה שלה ומשרד הפנים סירב לחדשה.  בבקשה להאריכה אך נענתה בשלילה. בחברת ההיי טק בה עבד בוריס נלחצו לעזרתה של טטיאנה ומימנו עבורה עורך דין שפנה לבג"צ והצליח לבטל את החלטת משרד הפנים ולהעבירו לבית המשפט המנהלי.

מבית המשפט המנהלי עבר התיק לוועדה בין משרדית שהעניקה לטטיאנה ובנה אשרת תושב ארעי למשך שנתיים מטעמים הומניטריים. לאחר שגם תוקפה של אשרה זו פג הועבר התיק פעם נוספת לוועדה הבין משרדית, אולם עוד לפני הדיון בעניינה של טטיאנה, שאמור להתקיים ב-19 בספטמבר, נודע לעורך דינה כי ההחלטה שתתקבל תקבע כי האשרה לא תחודש ועליה לצאת מהארץ.

"המדינה בכלל לא מסתכלת עלינו"

טטיאנה ובנה אינם רואים עצמם עוזבים את הארץ, אחרי שהתחברו כל כך למקום. אלכסנדר, היום בן 17, לומד בבית ספר ישראלי, חש עצמו ישראלי לכל דבר, דובר עברית טוב יותר מרוסית ורואה את עתידו כאן, לאחר שיתגייס לקרבי ויתגייר בכדי שילדיו לא ירגישו שונים, כדבריו. "אם אבא שלי (בוריס, כך הוא קורא לו למרות שאינו אביו הביולוגי) היה נשאר בחיים הכל היה נראה אחרת", אומר אלכס. "המדינה בכלל לא מסתכלת איך אמא שלי בוכה כל הזמן. אני לא מבין בכלל למה רוצים להעיף אותי מפה. אני ישראלי, החברים שלי כאן, כל החיים שלי פה".

טטיאנה ובנה אלכסנדר. כל החברים פה, כל החיים פה (צילום: דלית שחם)

במהלך התקופה בה היה בוריס מאושפז בבית החולים לא זזה טטיאנה ממיטתו ויצרה קשר מיוחד עם הוריו, מינה ואנטולי, הרואים בה מאז בת לכל דבר. הוריה שלה מתו לפני שנים ממחלת הסרטן וגם היא מעידה כי מינה ואנטולי הפכו הורים עבורה לכל דבר. היא מתגוררת קרוב אליהם ומקפידה לשמור עימם על קשר יומיומי, הכולל ביקורים ושיחות טלפון תכופות. בעקבות הכוונה לגרש אותה מהארץ אומרים ההורים: "בשבילנו היא כמו בת וסשה הוא פשוט הנכד שלנו. אחרי מותו של בוריס, זה מה שמעודד אותנו ואנחנו מבקשים שהמדינה תתחשב בנו".

מה יעלה, אם כן, בגורלם של טטיאנה ואלכסנדר? הדיון בבית המשפט ייערך, כאמור, בחודש הבא, אבל קשה לשאוב עידוד מתגובת משרד הפנים. סוגיית האשרה של טטיאנה, נמסר, "נבחנה בכלל הדרגים, לרבות מטה מנהל האוכלוסין והוועדה הבין משרדית למתן רישיון שהייה מטעמים הומניטאריים. יו"ר הוועדה, מנהל מינהל האוכלוסין, הבהיר בדומה לעמדת חברי הוועדה כי לא נמצאו טעמים הומניטאריים לאישור הבקשה" ועל כן נדחתה בקשה זו. על אף האמור לעיל, הסוגיה נמצאת בימים אלה בדיונים בבית המשפט ותשובה מפורטת תימסר במסגרת זו".

ד"ר לודמילה אויגנבליק, מנכ"לית העמותה לזכויות המשפחות המעורבות, המסייעת לטטיאנה ולאלכס אמרה כי המקרה המדובר מדגיש את הצורך במדיניות מסודרת, מעוגנת בחקיקה, שתאפשר לבני משפחה לא-יהודים של עולים להתאחד עם בני משפחתם שהם אזרחים ישראלים ולחיות עימם בארץ.