תלמיד בקורס לטיפול זוגי העלה שאלה כואבת: הרשתות החברתיות מלאות בתלונות של גברים צעירים על כך שהם נדרשים לשלם בכל דייט על ארוחה, ומעבר לכך – שהם חשים נמדדים קודם כל על פי ערכם הכלכלי.
השאלה הזו מזכירה תופעה מטרידה נוספת ששוטפת את הרשת. בקבוצות פייסבוק כמו "עיצוב הבית" ואחרות, הפלטפורמה הציבורית הפכה לזירת התגוששות בין המינים על ענייני כספים. פוסטים בסגנון ''אשתי רוצה לקנות סלון במחיר X, האם היא בזבזנית?'' או ''בעלי לא מוכן שנקנה וילון במחיר Y, האם הוא קמצן?'' הפכו לחזיון נפרץ.
קבוצות תמימות שנועדו לחלוק ידע מקצועי הופכות לבתי משפט שבהם בני זוג מאשימים זה את זה לעיני כל. במקום לנהל דיאלוג אחראי על תקציב וסדרי עדיפויות, רבים בוחרים להעמיק את השסע הזוגי ולהפוך אותו לחלק ממלחמת המינים.
מלכודת הסטראוטיפים: מהדייט הראשון ועד דג הזהב
הפיצול הזה מתחיל עוד בדייט הראשון. בחור ישראלי שמחפש אהבה עלול למצוא עצמו מול אישה שבודקת את סיכויי ההשתכרות שלו ואת נדיבותו, בעוד הוא בוחן עד כמה תנסה לשעבד אותו לשאיפותיה החומריות.
כשאני חושבת על הקונפליקט הזה, אני נזכרת תמיד במשל על דג הזהב מאת אלכסנדר פושקין. האגדה הזו נחשבת מאז ומעולם למסר נגד חמדנות, ובפרט חמדנות נשית. אך בקריאה מגדרית, אפשר לראות כאן את הטרגדיה של שני המגדרים שהחברה הסלילה לקצוות מנוגדים בכל הנוגע לפרנסה ולכסף. הדייג ואשת הדייג לכודים שניהם ברשת.
כדאי להיזכר בסיפור: הדייג העני יוצא מדי יום לים, ויום אחד מעלה ברשתו דג זהב פלאי שמבטיח למלא כל בקשה בתמורה לחייו. הדייג טוב הלב משחרר את הדג וחוזר בידיים ריקות אל אשתו שמחכה בבקתה העלובה. האישה זועמת ושולחת אותו לחפש את הדג ולדרוש ממנו למלא את המשאלות שלה – כסף, כבוד, כוח.
כבר בילדותי, כשקראתי את הסיפור, הטרידה אותי השאלה: למה אשת הדייג נשארת בבית ולא יוצאת לדוג גם היא? התשובה טמונה בהבניה החברתית שסימנה נשים כאחראיות בלעדיות על המרחב הביתי, גידול הילדים והטיפול במשק הבית – מטלות שאין עליהן שכר.
מתחילת הסיפור ניכר הנתק שנובע מתפקידים מגדריים דיכוטומיים: כל האחריות נופלת על כתפי הגבר. הוא היחיד שעובד ומפרנס, והוא חי תחת עול מתמיד ופחד לאכזב אבל בידיים שלו יש כוח להיות אקטיבי, לנהל ולשלוט בענייני הכספים. בקוטב השני של תפקידי המגדר יש אישה רעבה וחסרת אונים התלויה בו לחלוטין. גם היום, כשנשים רבות יוצאות לעבודה ומפתחות קריירה, רבות מהן עדיין משמרות את ההרגל להתייחס אל הגבר כמי שעליו לדאוג לכלכלת המשפחה. הן מוסרות לו את האחריות ויחד איתה מוותרות על השליטה והסמכות הניהולית.
הריקוד העתיק בין שותפות לשליטה
במשך אלפי שנים נשללו מנשים זכויות בסיסיות כמו החזקת רכוש, ניהול חשבון בנק עצמאי או השכלה גבוהה. ההגמוניה הגברית הסלילה נשים לשמור על "ראש קטן" בכל הנוגע לכספים. וגם היום – כשהן מנהלות קריירות מפוארות, מחזיקות באפליקציות פיננסיות ויכולות לסחור בניירות ערך – נשים משכילות וחזקות רבות מוצאות את עצמן מתקשות בתוך הבית להתמודד עם חשבון הבנק, החסכונות והפנסיה.
מנגד, גברים שירשו אלפי שנות שליטה ואחריות כבדה מתקשים לפעמים לוותר על תפקיד "מנהל הכספים" הבלעדי. כך נוצר האבסורד המוכר: אישה שמשחקת תפקיד ילדותי של דרישות לא ראליות, לצד גבר שמשחק את תפקיד הבולם והשולט - והבעיה היא ששניהם מפסידים במשחק הזה.
ד"ר עירית קליינר פזצילום: אלבום פרטיכולנו שבויים בהפנמות תרבותיות שמכתיבות איך "ראוי" לגבר ולאישה לפעול. הגבר לוקח על עצמו אוטומטית את ניהול הפן הכלכלי, סובל מחששות וממחויבות אין-סופית, אך מתקשה לשחרר שליטה. במקביל, התפקיד המגדרי המסורתי מכתיב לאישה לקבל את סמכותו. הציפייה שישלם על הדייט הראשון היא לעתים רבות "רמז לבאות" – סימן אזהרה לכך שבעתיד היא תמתין ותאפשר לו לנהל את התחום הכלכלי לבד, כשהיא נדחקת לעמדת תלות.
זוגיות שמנציחה את התפקידים הישנים גובה מחיר נפשי, זוגי ולעתים כלכלי כבד, מאחר שכל קבלת החלטות מלווה במתחים, האשמות ותחושת ניצול
המציאות הכלכלית המורכבת בישראל מוסיפה דלק למדורה. מצד אחד, יוקר המחיה חונק זוגות צעירים; מצד שני, הסביבה מלבה תרבות צריכה ותחרות על סממני סטטוס חומריים. בתוך כך, פערֵי השכר בין המינים עדיין ניכרים בכל המשק, ונשים רבות סופגות עיכוב בהשתכרותן סביב היריון ולידה, לצד נשיאה ברוב נטל הבית והילדים. אין פלא שנשים צעירות בדייט הראשון בודקות את יכולותיו של בן הזוג – במידה רבה מתוך מודעות עמוקה לסיכון שיהיו תלויות בו כלכלית בהמשך.
הסיפור על דג הזהב ממשיך ומציג את הטרגדיה הזו: כאשר הדייג מספר לאשתו ששחרר את הדג בלי לבקש דבר, היא מתמלאת זעם, דורשת שהדג יספק להם כסף, ארמון, ובהמשך דורשת להיות שליטת הים. בניתוח פסיכולוגי, הזעם והתובענות של אשת הדייג קשורים ברעב ובתסכול מתמשך, ובחוסר האונים העמוק שלה לשנות את מצבה. פתגם ישן אומר "מי שאין לו כלום – רוצה הכל". אנשים שזכויותיהם נשללו, מחפשים לפעמים פיצוי יתר ועלולים לפתח כעס ותחושת קיפוח עמוקה.
פתגם ישן אומר "מי שאין לו כלום – רוצה הכל"
(צילום: shutterstock)
לכן הדרישה מהגבר לממן את הדייט הראשון היא החמצה. דייט הוא נקודת הפתיחה לקשר, וכדאי לבסס אותו מהרגע הראשון על שותפות והתחשבות הדדית. זוגיות שמנציחה את התפקידים הישנים גובה מחיר נפשי, זוגי ולעתים כלכלי כבד, מאחר שכל קבלת החלטות מלווה במתחים, האשמות ותחושת ניצול.
דברו בגלוי על חרדות (עוני, הפסדים, טראומות כלכליות בעבר), גלו לעצמכם ולבני זוגכם את הבושה על חוסר ידע, או הפחד מאבדן עצמאות ושליטה. מתן מילים לרגשות הללו מסייע להפיג אותם ולמצוא להם פתרונות, רגשיים או מעשיים
דינמיקה זו אינה מוגבלת רק לזוגיות ההטרוסקסואלית; גם בקרב זוגות להט"בים אנו פוגשים לא פעם מתחים דומים, כאשר אחד מבני הזוג נדחף להיות האחראי הבלעדי והשני מאמץ עמדת חוסר-אונים פיננסי. רק ששם הקונפליקט אינו נובע מהבדלי מגדר, אלא מפערים אחרים ביחסי הכוח שדוחפים את בני הזוג לתפקידים סטראוטיפים של "המבוגר האחראי הקמצן" ו"הילד התובעני הבזבזן".
איך משתחררים ממעגל הקסמים?
הבנייה חברתית אינה גזירת גורל. הצעד הראשון לשחרור הוא מודעות – הבנה שאנו פועלים ופועלות מתוך אוטומטים עתיקים שהועברו אלינו מדור לדור. אישה שחוששת להביט בחשבון הבנק, יכולה לרכוש ידע וביטחון, וגבר שרגיל לשלוט לבד יכול להיפתח לתהליכים של שיתוף ולמצוא בבת זוגו משענת וחברה. החלטות פיננסיות שמתקבלות יחד הן טובות וחכמות יותר, ובעיקר – משמרות את היחסים הטובים.
כמה טיפים מעשיים לשיפור ההתנהלות הכלכלית בזוגיות
1. שבו יחד מול הנתונים: למדו לקרוא את המידע הכלכלי, להכיר את טבלת היתרות שלכם, המינוס והפלוס. להתמצא בביטוחים, הלוואות ותוכניות פיננסיות לעתיד. הגדירו יחד את החזון והיעדים שלכם, ובדקו אם יש צורך בהגדלת הכנסות, צמצום הוצאות או פנייה לייעוץ מקצועי.
2. זהו ושתפו ברגשות: דברו בגלוי על חרדות (עוני, הפסדים, טראומות כלכליות בעבר), גלו לעצמכם ולבני זוגכם את הבושה על חוסר ידע, או הפחד מאבדן עצמאות ושליטה. מתן מילים לרגשות הללו מסייע להפיג אותם ולמצוא להם פתרונות, רגשיים או מעשיים.
3. קחו אחריות אישית: הפסיקו להאשים זה את זו בהתנהלות לא רציונלית (כמו קניות רגשיות), והכירו באחריות האישית של כל אחד מכם גם למצב הכלכלי וגם למתחים הזוגיים.
4. גשרו על הפערים ללא שיפוטיות: אם ישנו פער באופי ובהתנהלות, בין בן זוג חסכן מול בן זוג פזרן, קבלו את השוני. זכרו שלא כל ניסיון לצמצם הוצאות הוא "התעללות כלכלית" ולא כל בילוי הוא "בזבזנות איומה". מצאו את עמק השווה באמצעות פשרות והסכמות הדדיות.
5. הרחיקו את הילדים מהמתחים: לעולם אל תערבו את הילדים במחלוקות כספיות ואל תייצרו קואליציות נגד ההורה השני. ילדים זקוקים לתחושה ששני ההורים פועלים יחד לטובת המשפחה. אם נדרש צמצום בהוצאות, העבירו את המסר לילדים ביחד, מתוך גיבוי והצבה של גבולות מוסכמים, כמו "השנה לצערנו לא נוכל לנסוע לחו''ל, אבל במקום זה נלך כל יום לים ונחפש פעילויות כיפיות יחד". הילדים סובלים יותר מהמתחים בין ההורים, מאשר מירידה ברמת החיים.
ד"ר עירית קליינר פז היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת המסלול לטיפול זוגי פסיכואנליטי, אונ' תל אביב ומחברת הספר ''הלא מודע הזוגי''
