למשיכה מינית יש כישרון מוזר: היא לא רק גורמת לנו לרצות מישהו, מסתבר שהיא גם משכנעת אותנו שהוא רוצה אותנו בחזרה. מחקר חדש מאוניברסיטת רייכמן מצא שעוררות מינית עלולה להטות את הדרך שבה אנחנו מפרשים מסרים רומנטיים, ולגרום לנו להתמקד בכל מה שנותן תקווה - ולהחליק מעל כל מה שאומר אחרת.
המחקר, בהובלת פרופ' גורית בירנבוים מבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, ובשיתוף הדוקטורנט קובי ז'ולטק וסטודנטים לתואר ראשון, פורסם ב- Personality and Social Psychology Bulletin ובחן כיצד אנשים מפרשים מסרים מעורבים המשלבים חום, מחמאות ועניין, לצד רמזים של ריחוק או דחייה.
לדברי החוקרים, תופעה זו מוכרת היטב בעולם הדייטינג: אדם אחד מגלה עניין רומנטי, בעוד הצד השני משדר מסרים מעורפלים שמקשים על הבנת המצב.
החוקרים ביקשו לבדוק האם עוררות מינית מגבירה את הנטייה להתמקד דווקא באותם רמזים שמעוררים תקווה, תוך התעלמות מכל הסימנים שמצביעים על כך שהעניין הרומנטי אינו הדדי. לצורך כך נערכו ארבעה מחקרים בקרב 553 משתתפים שאינם בזוגיות, מתוכם 288 נשים ו-265 גברים, בגילאי 34-19.

אישה מתכתבתאישה מתכתבת
אישה מתכתבת. לדברי החוקרים, זו תופעה מוכרת - אדם אחד מגלה עניין רומנטי, בעוד הצד השני משדר מסרים מעורפלים
(צילום: Shutterstock)

בכל אחד מארבעת המחקרים, משתתפים ומשתתפות שלא היו בקשר זוגי, צפו תחילה בסרטון מיני או לא-מיני, ולאחר מכן התכתבו עם בן או בת זוג פוטנציאליים מושכים, שהיו, למעשה, חלק מצוות המחקר. בסיום הצ'ט, המשתתפים דירגו עד כמה האדם שמולם נתפס בעיניהם כנחשק וכבן זוג פוטנציאלי, והאם הם היו מעוניינים לצאת איתו.
כדי לבדוק עד כמה ההטיה נרחבת, החוקרים שינו את העיתוי ואת הבהירות של הדחייה בין המחקרים - בשלושת המחקרים הראשונים, בן או בת הזוג שידרו חמימות לאורך האינטראקציה, אך גם מסרים מנוגדים: לפעמים בתחילת האינטראקציה, לפעמים בסופה ולפעמים לכל אורכה. דוגמה לעמימות כזאת ניתן לראות למשל בניסוח כמו: "האמת שהיה לי ממש כיף לדבר איתך והייתי שמחה להכיר יותר, אבל אני בתקופה ממש עמוסה ולא בטוחה כמה זמן פנוי יש לי".
במחקר הרביעי הוחלפה העמימות בדחייה ברורה וישירה, כדי לבדוק האם תשוקה יכולה להטות את התפיסה גם מול "לא" חד-משמעי.
החוקרים מצאו כי עוררות מינית מגבירה את תחושת הנחשקות של בן או בת הזוג הפוטנציאליים, ובכך מחזקת את הנטייה לראות את המציאות דרך משקפיים ורודים. במילים אחרות, כאשר אנשים נמשכים מאוד למישהו, הם נוטים להתמקד באותות המעודדים, ולהמעיט בחשיבותם של סימנים המעידים על דחייה אפשרית.
עם זאת, המחקר הרביעי מראה שכאשר הדחייה מפורשת וחד-משמעית, העוררות המינית כבר לא מטה את תפיסת המשתתפים. למעשה, במקרים אלה, היא דווקא מפחיתה את מידת הנחשקות שיוחסה לבן או לבת הזוג הפוטנציאליים.
איך עוררות מינית משנה את המציאות? "לא בדקנו ישירות את התהליך עצמו, אבל אפשר רק לשער שכאשר אדם נמצא בעוררות מינית, הוא נוטה לשים לב יותר למה שהוא רוצה לראות, ולהתעלם, או לתת משקל נמוך יותר, לרמזים המעידים על דחייה אפשרית. ייתכן שבסופו של דבר הוא מספר לעצמו סיפור שמתאים למה שהוא רוצה להאמין בו", מסבירה בירנבוים. "חשוב להדגיש שבשלב זה מדובר רק בפרשנות אפשרית, ולא משהו שבדקנו ישירות במחקר".
"כשאני לא קולטת שמישהו אינו מעוניין בי, אני מסתכנת בדחייה, הכרוכה בכאב ובתחושות שליליות כמו מבוכה ואי-נעימות. במקרים קיצוניים, להמשיך לחזר אחר אדם שאינו מעוניין, עשוי להיתפס כהטרדה"
"צריך להבין שלפרשנות לא מדויקת יש מחירים לשני הכיוונים", היא אומרת. "מצד אחד, אם אני לא קולטת שמישהו שמוצא חן בעיניי אכן מעוניין בי, אני עלולה להחמיץ את ההזדמנות לקדם איתו קשר רומנטי. מצד שני, כשאני לא קולטת שמישהו אינו מעוניין בי, אני מסתכנת בדחייה, הכרוכה בכאב ובתחושות שליליות כמו מבוכה ואי-נעימות. במקרים קיצוניים, להמשיך לחזר אחר אדם שאינו מעוניין, עשוי להיתפס כהטרדה".
הזכרת הטרדה - איפה עובר הגבול בין התמדה רומנטית לבין חוסר יכולת לזהות דחייה? "הגבול עובר ברגע שבו התקווה מתחילה לעוור אותנו למה שהאדם שמולנו באמת משדר. וכמובן, כשאדם אומר במפורש שהוא לא מעוניין, חשוב לכבד את זה".
האם יש הבדל בין נשים לגברים באופן שבו העוררות המינית השפיעה על הפרשנות? "במחקר שלנו לא מצאנו הבדלים בין נשים לגברים באופן שבו עוררות מינית השפיעה על הפרשנות. אף שיש מחקרי עבר שהצביעו על כך שגברים עשויים להיות מונעים יותר מנשים להימנע מהחמצת הזדמנויות, אצלנו גם גברים וגם נשים נטו לאופטימיות יתר כשהם היו שרויים בעוררות מינית".
גורית בירנבויםפרופסור גורית בירנבוים. אל תתנו לתשוקה לעוור אתכםצילום: איליה יפימוביץ'
אחד הממצאים הכי מעניינים הוא שכשיש דחייה מפורשת - העוררות כבר לא מעוורת. למה זה קורה? "הממצא הזה מצביע על כך שעוררות מינית אינה מובילה לעיוורון מוחלט, ושגם במצב כזה המציאות עדיין יכולה לחדור לתפיסה ולשיפוט. הוא גם מראה שההטיה בשיפוט מתרחשת כל עוד יש מקום לתקווה, והפנטזיות נכנסות לפעולה. כשהדחייה ברורה ומפורשת, המציאות כבר חודרת פנימה. במצבים כאלה, אנשים בדרך כלל מבינים שהצד השני לא מעוניין ולא ממשיכים להיתקל שוב ושוב באותו קיר. הרי אף אחד לא נהנה להידחות, ודאי לא פעם אחר פעם".
"ההטיה בשיפוט מתרחשת כל עוד יש מקום לתקווה, והפנטזיות נכנסות לפעולה. כשהדחייה ברורה ומפורשת, המציאות כבר חודרת פנימה"
מה הדבר שהכי הפתיע אותך בתוצאות? "מה שהפתיע אותי לא היו תוצאות המחקר עצמו אלא ממצאי המחקר המקדים, שבו בדקתי כיצד אנשים מפרשים משפטי דחייה פחות פוגעניים, כמו: 'אתה מושך וכיפי, אבל אני מחפשת משהו אחר'. גיליתי שרבים מהמשתתפים התעקשו לראות במשפט כזה עניין ולא דחייה. התגובות האלה הובילו אותי לשאול מתי בדיוק הדפוס הזה של אופטימיות יתרה, או של עיוורון חלקי, נעשה קיצוני יותר".
אם היית צריכה לנסח כלל אצבע אחד לדייטינג מתוך המחקר - מה הוא היה? "אל תתנו לתשוקה לעוור אתכם. היו קשובים למה שהצד השני באמת משדר".