"זה לא יפה. אני לא מוכנה שישלמו עליי בכל דבר. זה מקטין אותי ואני לא אוהבת את זה". כך אמרה ניב לאסף באחד הפרקים האחרונים של "חתונה ממבט ראשון", אחרי שהוא שילם את החשבון, למרות שביקשה שהפעם היא תשלם. בהמשך היא הוסיפה: "אני לא בניתי חיים עצמאיים בשביל שמישהו ישלם עליי".
תוך שעות, הרשת התחלקה. היו נשים שכתבו: "עד שיש גבר שמחזר, למה להרוס את זה?", אחרות כתבו: "אני לא צריכה שגבר ישלם עליי". מעניין שגם הגברים התחלקו. חלקם כתבו: "אני לא כספומט", ואחרים קבעו: "אם הזמנתי לדייט - ברור לי שאני גם משלם".
גלריה
ניב ואסף מ"חתונמי". היא הרגישה שהוא מערער את העצמאות שהשיגה בעמל רב
(צילום: צילום מסך מתוך חתונה ממבט ראשון)
ככל שקראתי את התגובות, הבנתי שאנחנו לא מתווכחים על מי צריך לשלם. אנחנו מתווכחים על המשמעות שכל אחד מאיתנו נותן לאותו תשלום.
חשבון פשוט
למרות השינויים שחלו בתפקידי המגדר בעשורים האחרונים, מחקרים מראים שגם היום הציפייה שהגבר ישלם בתחילת ההיכרות עדיין נפוצה בקרב נשים וגברים רבים. אחד המחקרים הגדולים ביותר שנערכו בנושא, וכלל יותר מ-17 אלף משתתפים, מצא שרוב הגברים אכן משלמים בתחילת הקשר. אבל הנתון שתפס אותי במיוחד היה אחר: לא מעט נשים סיפרו שהן מציעות להשתתף בתשלום, אך למעשה מקוות שהגבר יתעקש לשלם. חלקן אף הודו שהתאכזבו כשהוא באמת הסכים להתחלק.
כלומר, גם המשפט "אני אשלם", ואפילו עצם הושטת היד לארנק, לא תמיד אומרים את מה שנדמה לנו. לפעמים זו באמת הצעה להשתתף בתשלום, ולפעמים היא מבטאת דווקא תקווה שהגבר יתעקש לשלם. ואולי זו בדיוק הסיבה שהנושא הזה מצליח לעורר כל כך הרבה רגשות - אותה פעולה בדיוק יכולה לקבל משמעויות שונות לחלוטין, בהתאם למי שנמצא באותו אירוע ולציפיות שלו או שלה.
לא מעט נשים סיפרו שהן מציעות להשתתף בתשלום, אך למעשה מקוות שהגבר יתעקש לשלם. חלקן אף הודו שהתאכזבו כשהוא באמת הסכים להתחלק. כלומר, גם המשפט "אני אשלם", ואפילו עצם הושטת היד לארנק, לא תמיד אומרים את מה שנדמה לנו
לאורך השנים בקליניקה, שמעתי לא מעט סיפורים על דייטים שהסתיימו בגלל רגע לכאורה קטן, שסימל משהו גדול הרבה יותר. מטופלת סיפרה לי שבמהלך דייט ראשון, המלצר שאל אם הם ירצו להזמין משהו לאכול, ועוד לפני שהיא הספיקה לענות, הבחור ענה מיד: "לא", לקח את שני התפריטים והחזיר אותם למלצר. היא אפילו לא ידעה אם היא רוצה להזמין משהו, אבל הוא כבר קבע עבורה.
בשיחה היא הסבירה לי שלא הייתה לה בעיה שהם לא יאכלו. הייתה לה בעיה שלא שאלו אותה. כלומר, באותו רגע האוכל כבר לא היה הסיפור, כי בתוך שניות התחילו לרוץ לה בראש מחשבות: "הוא מתקמצן עליי?", "אם עכשיו הוא מצטמצם, איך זה ייראה בהמשך?", "אולי הוא פשוט לא טיפוס לארג'", "אולי הוא לא טיפוס שמחזר"?
חשבון בדייטים. נושא שתמיד מעורר מחלוקת
(צילום: Shutterstock)
בפועל, יכול להיות שהוא פשוט לא היה רעב, ענה באופן אוטומטי גם בשבילה, ובכלל לא התכוון לפגוע, ויכול להיות שהוא באמת אדם מאוד מחושב עם כסף, פחות נדיב או פחות הטיפוס שמחזר דרך מחוות כאלה. כך או כך, באותו רגע הוא אפילו לא עצר לשאול אותה מה היא רוצה, אבל מבחינתה, משהו בדייט כבר השתנה וכך גם היחס שלה כלפיו.
מטופלת אחרת סיפרה לי שבסוף הדייט, כשהמלצר הניח את החשבון, הבחור הציע: "נעשה חצי-חצי?" - כנראה מתוך מחשבה על שוויון, אבל מבחינתה, באותו רגע משהו בה פשוט נכבה. גם הפעם זה לא בגלל התשלום עצמו, אלא בגלל התחושה שאין כאן גבר שמנסה לחזר, להשקיע ולהרשים אותה. עבורה, ה"חצי-חצי" לא מסמל שוויון. הוא מסמל חוסר חיזור, ומרגע שזה קרה , היא כבר לא בטוחה שהיא רוצה שיהיה דייט נוסף.
דייט ראשון הוא לא ארוחת טעימות. המטרה היא לא ליהנות מערב יקר, אלא להכיר. כוס קפה, כוס יין או משהו קטן לנשנש בהחלט מספיקים. בדרך הזאת, הפוקוס יישאר במקום שהוא באמת צריך להיות: לא על החשבון, אלא על איך האדם שמולנו גרם לנו להרגיש
עבור נשים רבות, אקט התשלום מעניק את התחושה שמחזרים אחריהן, שמישהו בוחר בהן. מנגד, אלו שמתעקשות לשלם על עצמן מדברות על הצורך בעצמאות ובשוויון מגדרי וכלכלי. וגברים? רובם בכלל לא עסוקים בכסף עצמו. אלו שמציעים לשלם, רוצים להגיד "אני רוצה להכיר אותך", או "אני נהנה איתך ממש ולכן אשמח לשלם עלייך".
אלו שמעדיפים תשלום שווה בעיקר חוששים להרגיש "פראיירים", מנוצלים, כאילו מישהי יצאה איתם רק כדי לאכול או לשתות על חשבונם. חלקם מדברים על התחושה שמצפים מהם לשלם רק כי הם גברים, ועל הרצון להרגיש שמי שיושבת מולם באמת רוצה להכיר אותם - ולא רק את הארנק שלהם.
מה שצריך לזכור הוא שאנחנו תמיד ניתן משמעות למחוות הקטנות שקורות בתחילת הקשר, והמשמעות הזאת קריטית לרצון שלנו להמשיך להכיר. ואם תשאלו אותי - אז גם לי יש עמדה. לדעתי, כשגבר מזמין אישה לדייט הראשון, יש משהו יפה בזה שהוא גם בוחר לשלם על כוס הקפה או על כוס היין. לא כי היא לא יכולה לשלם, ולא כי הוא "קונה" אותה, אלא כי עבור הרבה נשים, המחווה הזאת עדיין מסמלת רצון לחזר, להשקיע ולהגיד בלי מילים: "את מעניינת אותי", "אני רוצה להכיר אותך", "אני בעניין שלך".
יחד עם זאת, דייט ראשון הוא לא ארוחת טעימות. המטרה היא לא ליהנות מערב יקר, אלא להכיר. כוס קפה, כוס יין או משהו קטן לנשנש בהחלט מספיקים. בדרך הזאת, הפוקוס יישאר במקום שהוא באמת צריך להיות: לא על החשבון, אלא על איך האדם שמולנו גרם לנו להרגיש.
שירלי גרייפנר היא עובדת סוציאלית (MSW), עוסקת בטיפול פרטני וזוגי
