ביום שלישי אמור להיכנס לתוקף הצו הנשיאותי עליו חתם בשבת דונלד טראמפ, שמטיל מכסים בשיעור של 25% על יבוא סחורות, להוציא נפט ואנרגיה, מקנדה ומקסיקו לארה"ב, ומכס של 10% על יבוא סחורות מסין. כשטראמפ ודובריו נשאלו מהם הנימוקים הכלכליים להטלת המכסים, התשובות היו מגומגמות ומעורפלות.
לא מפתיע: הצווים של טראמפ סותרים את האיום הגדול שהשמיע במסע הבחירות הקולני שלו, והוא לקנוס את סין על הפרות חוזרות ונשנות של תקנות סחר בינלאומי הוגן וזכויות יוצרים במכס של "100% לפחות", קודם כל על מכוניות חשמליות. בפועל, המכס שהטיל טראמפ על יבוא מסין נמוך ב-90% מכך וכלל לא מתייחס למכוניות חשמליות או לגניבת פטנטים טכנולוגיים.
הנימוק למכסים, הן על תוצרת סין והן על תוצרת קנדה ומקסיקו, אחר לגמרי: יד קלה מדי, כביכול, של רשויות במדינות אלו במאבקן בהברחות של תרופה נרקוטית משככת כאבים וממכרת בשם פנטילין, חזקה במיוחד, או חומרי גלם ליצורה. אין לנימוק זה בסיס עובדתי כלשהו נוכח מערך אגרסיבי של פעולות שיטור ואכיפה שנוקטות מדינות אלו למנוע סחר לא חוקי בפנטילין. לפי הערכות של הרשות למלחמה בסמים של ארה"ב עצמה ירדו ב-2023 ההברחות של פנטילין למדינה לרמה נמוכה במיוחד והקרב נגדן עודו בעיצומו.
נימוק נוסף של טראמפ להצדקת המכסים: "מתקפת הגירה" בלתי-חוקית ממקסיקו על ארה"ב. אם הייתה כזו, וספק אם הייתה, גם היא נגמרה לפני כשנה וחצי כשפעילות אכיפה מוגברת וצעדים אחרים של ממשל ביידן וממשלת מקסיקו דיכאו את ההגירה לקצב הכי איטי מזה כמעט עשור. מסין כמובן אין כלל הגירה לא חוקית.
נשאלת לכן השאלה, אם לא בגלל סמים ומהגרים, למה טראמפ מטיל מכסים ומסיג את הכלכלה הפתוחה של ארה"ב (המכס הממוצע על יבוא לארה"ב, כמו על יבוא לישראל, הוא כ-2.5% ) 90 שנים לאחור, לימים האפלים של הגבלות סחר והמשבר הכלכלי העולמי האיום? ראשית, מפני שטראמפ לא מבין את כלכלת המכסים ובטעות חושב שמשלמים אותם היצרנים הזרים. לא נכון, את המכס משלמים וישלמו הצרכנים האמריקניים, או במישרין על סחורה מיובאת או בעקיפין על סחורה תוצרת מקומית שיש בה תשומות מיבוא, ולכן מתייקרת גם היא. כ-45% מיבוא הסחורות לארה"ב מגיע מקנדה, סין ומקסיקו ומשמש רכיב חיוני בשרשרת היצור על אדמת ארה"ב. קצב האינפלציה השנתי בארה"ב עלול לקפוץ ל-3.5% ו-4%, ונטל המכסים עשוי להגדיל את ההוצאות של משפחה ממוצעת בכ-3,300 דולר לשנה.
הטעות השנייה של טראמפ: אמונתו שמכס גבוה יכניס כסף לקופת התקציב הפדרלי. אלא שהמכסים שלו הם "מכסי מגן" שנועדו בראש וראשונה לחסום או לפחות לצמצמם מאוד את הייבוא, ולפיכך השפעתם התקציבית תהיה מוגבלת מאוד. טעותו השלישית אף מסוכנת משתי קודמותיה: טראמפ מאוהב, כדבריו, במילה "מכסים" וסבור ששימוש בהם יקדם את המשק האמריקני וישפר את ביצועי הכלכלה הלאומית ה"מוגנת". בפועל יקרה ההפך. למכסים גבוהים השפעה שלילית מוכחת על צמיחה, על פריון עבודה, על כושר התחרות וכאמור על רמת החיים. יהיה יותר רע, לא יותר טוב.
מה גם שראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו כבר הגיב על הצעד הפרובוקטיבי של טראמפ במכס משלו על יבוא מארה"ב (עדיין על חלק קטן מממנו, אבל זו התחלה). נשיאת מקסיקו קלאודיה שיינבאום היהודייה, מעכבת את התשובה כדי לנהוג "בראש צלול". היא יודעת שענפים שלמים של משק אמריקני לא יסתדרו בלי התשומות ממקסיקו.
בקיצור, טראמפ מטיל מכסים לא מטעמים כלכליים אלא פשוט מפני שהוא יכול. המכסים שלו אינם כלים להשגת מטרה, הם המטרה לעצמה. מפגן כוח מעצמתי המיועד לא רק להטיל מכסים אלא גם ובעיקר להטיל אימה על שותפות הסחר של ארה"ב. בחינת תראו עד כמה אני יכול להזיק לכם, גם אם בהזדמנות זו אני מזיק לעצמי. בשבועות הבאים מאיים טראמפ להרחיב את מסע העונשין שלו גם על יבוא מהאיחוד האירופי. הוא רק מחפש נימוק מלאכותי כלשהו לכך.
בהיותה כלכלה קטנה עם הפנים ליצוא, אין כמונו להוכחת ההישגים והיתרונות של מדינות סחר חופשי. מסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת ניהלו כאן שרי האוצר מדיניות רצופה של חשיפת תוצרת הארץ ליבוא מתחרה והריסה של חומות המכס. והתוצאה פנטסטית: כלכלת ישראל הייתה ועודנה אחת הדינמיות, המפותחות, התחרותיות והחסינות בעולם. מקור לקנאה ולחיקוי.
מחוגי נתניהו הודלף, עם צאתו היום לארה"ב לפגישה עם טראמפ, שיבקש ממנו להחריג את ישראל מהמכסים החדשים. מומלץ, לעניות דעתי, לראש הממשלה להסביר בהזדמנות זו לבן שיחו הנשיא למה סחר חופשי טוב לאמריקה כפי שהוא טוב לישראל - ולעולם.
