סטודנטים רבים בישראל משרתים ימים רבים במילואים מאז מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. בשנת הלימודים הנוכחית 3,021 סטודנטים וסטודנטיות מאוניברסיטת בר-אילן גויסו למילואים, לצד עוד 800 סטודנטים הנמנים על כוחות הביטחון. הם משרתים בחזית ובעורף, תורמים לפי יכולתם והכשרתם.
בין המשרתים במילואים ניתן למצוא מרצות ודוקטורנטיות מבית הספר לעבודה סוציאלית, שבמקביל למחקרן מטפלות בחוזרים מהשבי, סטודנטיות שלומדות למבחני הסמסטר מתוך טנק וסטודנטים שעלו לשיעורים מהחרמון הסורי או מפאתי עזה. שוחחנו עם כמה מהסטודנטים והסטודנטיות על החוויה שלהם מתחילת המלחמה.
5 צפייה בגלריה
מחווה של אוניברסיטת בר-אילן לסטודנטים ולסטודנטיות שלה
(צילום: באדיבות אוניברסיטת בר-אילן)
עמית ברוך, בן 26 מפתח תקווה
מתחילת המלחמה שירת עמית כבר כ-240 ימים. המלחמה תפסה אותו בעת לימודיו לתואר ראשון כפול למשפטים וכלכלה.
"נגזרת ישירה מתוכנית הלימודים של שני התארים שאותם אני לומד היא כמות הקורסים הגדולה גם היא. בשנה שעברה חזרתי מהמילואים בחצי השני של הסמסטר ולצד הרצון לנוח ולעכל את שחוויתי, ריחפה ההבנה שישנו חומר לימוד שלא יחכה לי", מספר עמית על תחושותיו כסטודנט שמשרת מילואים. "מצאתי עצמי חוזר ממילואים וכ-12 שעות לאחר מכן מתייצב בקמפוס, עוצר באמצע לימי עיבוד עם הצוות וחוזר לקמפוס, מעין עבודה על אוטומט מתוך רצון לצלוח את השנה ולהוכיח לעצמי שלא אפגע בלימודיי".
את תקופת המבחנים של הסמסטר אשתקד, העביר עמית גם כן על מדים בגזרה הצפונית. הוא מצא עצמו לומד למבחנים ומגיש עבודות לפנות בוקר במוצב, דואג לסדר את היציאות הביתה בזמני מבחנים כדי להספיק להיבחן בכמה שיותר קורסים.
בנוסף, כשהצו בקיץ הסתיים והפערים אותם היה עליו להדביק הושלמו, הוקפץ עמית ללא התראה לשירות מילואים נוסף, שהסתיים כיומיים לפני שנת הלימודים הנוכחית. "המעבר ממצב של תחושת אחריות ללוחמים בצוות שלא מרפה לאורך התמרון במדינת אויב, בשילוב הנוכחות במצבים מבצעיים קיצוניים, אל הקמפוס כ-72 שעות אחרי, היא אתגר כשלעצמו המלווה אותי לאורך התקופה. האוניברסיטה תומכת במשרתי המילואים ומקנה כלים להתמודדות עם המצב. לצד כלים אלו, עזרה מחברים שסייעו לי בהשלמת הפערים מאז חזרתי לקמפוס, וכן עזרה ממרצים שהתגמשו והשקיעו מזמנם עבורי, הם אלו שבזכותם צלחתי את השנה", אומר ברוך.
אופיר אהרוני, בת 25 מחולון
אופיר היא סטודנטית לתואר ראשון כפול-חד חוגי במתמטיקה. עד כה, היא שירתה כ-215 ימים במילואים מאז פרוץ המלחמה. אופיר לא מסתירה את הקשיים שחוותה בתקופה המאתגרת, עם שילוב של לימודים וימי מילואים מרובים.
"מדי פעם אני מרגישה שאני משלבת לימודים לתוך מילואים ולא להיפך. אני עדיין משלימה פערים משנה שעברה, בעיקר של קורסים שלא רשמו אותי אליהם או שלא נבחנתי בהם מפאת לוח הזמנים", אומרת אהרוני. "התמיכה עוטפת מכל בחינה. בפן המנהלתי. זה מתבטא במועדים מאוחרים, ציוני עובר הערכות חלופיות. יש אפילו עזרה ברמה הנפשית, עם סבסוד של מפגשים עם פסיכולוג בקמפוס".
השירות הממושך הפך את הצבא לבית שני עבור אופיר. "כקצינה בגדוד, מדובר בשגרה אינטנסיבית של לחימה, ללא שעות שינה ועבודה מסביב לשעון", היא מסבירה. "בעת שהייתי במילואים, הייתי אמורה לגשת למבחן גדול מאוד בקורס שנאלצתי לקחת בסמסטר קיץ בשל הלחימה במהלך השנה. לקחתי איתי דפים צהובים משובצים, מבחנים מודפסים ואת העט האהוב עליי. וכך היה, בזמן שהלוחמים שלצדי משלימים שעות שינה בודדות, אני מדרגת מטריצות ומוכיחה טענות על העתקות ליניאריות. בהתחלה צחקו עליי, אך לאחר מכן כולם רצו ללמוד יחד איתי".
"בחרתי להסתכל על זה כחוויה, והעיסוק בלימודים היה דבר שקצת חיבר אותנו לחיים שבחוץ, בתוך כל האינטנסיביות הצבאית. עם זאת, כמעט ולא היה ערך ממשי ללמידה כי התרכזתי בלהישאר בחיים, אבל בכל זאת מודה על הרגע", היא סיכמה.
נטליה סלייב, בת 36 מכפר ורדים
נטליה עומלת בימים אלו על השלמת תואר הדוקטורט למדעי הרפואה, בחקר המח, בפקולטה לרפואה שבצפת. עד כה היא צברה כ-460 ימי מילואים. עבורה, השילוב של הלימודים עם שירות מילואים מורכב מאוד.
"קשה לשלב עבודת מחקר עם חיות מודל, יחד עם 'עבודה רטובה' הרחק מהפקולטה", אומרת סלייב, תוך שימת דגש על הקושי לעמוד בזמנים, בשל המגבלה לעבוד רק בימי החופשה מהמילואים. "אני משלבת במקום חופש בבית עם המשפחה, את העבודה בפקולטה בפקולטה".
בשירות הצבאי, עוסקת נטליה בזיהוי חללים בשיטות דנ"א. העובדה שהיא משרתת לצד אנשי סגל מהפקולטה, נוטעת בה אופטימיות רבה, שניתן לגשר על הפערים שנוצרו בעל כורחה. "אני נהנית להכיר אנשים מתחום המחקר, ממוסדות שונים, רקעים שונים, ומרגישה כאילו מדובר בכנס אחד ארוך מאוד עם קפה שחור", אומרת סלייב.
אליה שיינברג, בן 25 מרחובות
אליה נמצא בימים אלו בשנה השנייה ללימודי התואר הראשון בהנדסת תעשייה ומערכות מידע. הוא שירת מתחילת המלחמה למעלה מ-150 ימים. "השנה הראשונה הרגישה כמו מרתון אחד ארוך ובקצב מאד גבוה, זאת בנוסף לקושי 'לזגזג' רגשית בין שני מצבים שונים לחלוטין", מגדיר אליה את הקשיים העיקריים שלו כסטודנט, בעיקר מבחינת זמן הלמידה.
השילוב בין שני העולמות הוא על גבול הבלתי אפשרי. אליה עצמו חווה מצבים יוצאי דופן כסטודנט משרת מילואים, כולל אירוע שקרה חודשי המלחמה הראשונים. "חזרתי למוצב בעוטף בשעת לילה מאוחרת. מכיוון שלא הצלחתי להירדם, ניסיתי להשלים פערים בנושא אלגברה לינארית. בעודי שומע הקלטה של ההרצאה, נשמע בום מטורף. התברר שפצמ"ר נחת כ-200 מטר מאיתנו (ללא אזעקה)".
מתניה חדד, בן 34 מירושלים
מתניה סיים בימים אלו תואר שני במנהל עסקים במגמת מימון. מתחילת המלחמה שירת כ-300 ימים, חוויה מאתגרת ומורכבת כחלק משגרת הלימודים והחיים. "את סמסטר א' התחלתי בצפון. סיימתי שבועות ספורים לפני תקופת המבחנים, מה שחייב אותי להשלים את כל החומר תוך זמן קצר. בסמסטר ב', הייתי רק בשיעור הראשון ואת כל שאר הסמסטר העברתי במילואים. באותו הזמן הייתי בקורס קצינים כשהפלוגה שלי הייתה בעזה. למזלי, החברים מסביב מאוד עזרו לי להשלים את הפערים", אומר חדד. "עשיתי כמיטב יכולתי כדי לגשר על הפערים. אפילו במוצבי הצפון, עם קליטה חלקית, ניסיתי לפתור תרגילים בנושא איגרות חוב".
בספטמבר, יצא מתניה לסבב מילואים שלישי. למרות שהמבחנים היו מאחוריו, היו עוד מספר מטלות שלא הספיק להשלים בהפוגה שבין סבבי המילואים, כמו למשל עבודה סמינריונית, שאותה היה צריך להשלים עם עמית לספסל הלימודים (שגם הוא היה בשירות מילואים), גם בשיחות זום שנערכו תוך כדי נסיעה אל גבול הצפון.
