"המתאכזר לבעלי חיים חסרי הגנה לבו יהפוך גס בקרבו וסופו שיתאכזר גם לבני אדם. ומי שראה אדם מתעלל בבעל חיים ועמד מנגד, סופו שיעמוד מנגד גם כאשר יתעללו בבני אדם" (השופט מישאל חשין ז"ל). במשפט אחד סיכם שופט בית המשפט העליון לשעבר את הבסיס והצורך בחוקים להגנה על בעלי החיים, באחד מפסקי הדין המכוננים בשמירה עליהם בישראל. באותו פסק דין, שניתן בשנת 1997, אסר בית המשפט העליון על מופעי ראווה של מאבק בתנינים, שנערכו אז בחמת גדר, בעקבות עתירה של עמותת "תנו לחיות לחיות". פסק הדין של חשין הוא מופת לחמלה ורגישות, שכמעט שלא ניתן לראות כמוה בבתי המשפט בישראל כיום.
חשין מפרט על הציוויים וההלכות בתורה, על השחיטה ועל פירושי הרמב"ן, על השחתת נפש האדם במעשי אכזריות, על דבריו של שופט אמריקני הלועג למטאדורים הלוחמים בפרים חסרי אונים, נוגע בניסויים בבעלי חיים וגני חיות, וחוזר ותוהה על תחושותיה של החיה הנתונה במאבק למען הבידור שלנו. על מופעי היאבקות בתנינים השופט חשין קבע אז כי "המופע הוא, בעיקרו, מופע של אלימות. אלימות היא מצרך שהחיים מספקים לנו בשפע ואין לנו צורך נוסף בו. בעניינו שלנו, לא שמעתי כי ביקשו את הסכמת התנין לאותו מאבק שמביא עליו ייסורים".
תיעוד קשה לצפייה: כלבים הורגים צבוע בהוראת הבעלים של הכלבים
ספק אם קיימים היום שופטים שנכונים לכתוב פסקי דין שמעבירים מסר כל כך חד, כמו השופט חשין. למעשה, בתי המשפט - פעם אחר פעם - נותנים הנחות ומשחררים עבריינים שהתעללו, פגעו, צדו והתאכזרו לבעלי חיים. האחרון שבהם היה קבלת ערר של נאשם ששיסה את כלביו בצבוע - ולא נשלח למאסר. שופטי המחוזי אברהים בולוס, דאוד מאזן וגלית ציגלר לא ראו בתיק הזה חומרה מיוחדת וביקשו להתחשב בנאשם, תושב עוספיה.
"בית המשפט העליון, בשורה של החלטות, הבהיר את החובה בענישה מרתיעה כלפי הפוגעים בחיות הבר ובאוצרות הטבע של המדינה", אומר התובע הראשי של רשות הטבע והגנים, עו"ד שי פרץ. "לשמחתנו חלק ניכר מבתי המשפט הפנים את מגמת ההחמרה בענישה והוא אף שותף מלא לה. ישנם לדאבוננו יושבים בדין שלא מוצאים לנכון להעניש בהלימה המחייבת עבריינים סביבתיים, ומבכרים את נסיבותיהם האישיות של נאשמים על פני שיקולים ציבוריים וערכיים". פרץ אמר כי ברשות הטבע והגנים ימשיכו לפעול למיצוי הדין עם "עבריינים נלוזים אלו בתקווה שבית המשפט, שהינו כיום המעוז האחרון בהגנה על הטבע הישראלי, יממש את אחריותו שלו במתן גזרי דין הולמים ומרתיעים".
אלא שהמעוז האחרון הזה לא ממש מגן על בעלי החיים. דוגמאות? לא חסר. שופטת בית משפט השלום בבאר שבע, ענת חולתא, הטילה קנסות של 3,000 עד 12,000 שקלים על חמישה בני חמולה אחת, שנסעו ברכב ורדפו אחרי צבי, בעל חיים בסכנת הכחדה, וצילמו את האירוע. במקרה אחר בית משפט השלום בנתניה הטיל על נאשמים שצדו צבי רק מאסר על תנאי וכמה אלפי שקלים קנס. הם נעצרו באתר בנייה כאשר ברכב שלהם גופת צביה ערופת ראש אותו צדו, וראשה נערף באמצעות סכין יפנית. דמיינו לעצמכם מה יעלה בגורלו של האדם שיצוד את הצבי האחרון בטבע בישראל בעוד כמה עשרות שנים, אולי פחות. האם שנת מאסר היא העונש הראוי למי שאחראי שהילדים שלנו לעולם לא יזכו לראות את החיה המרהיבה הזו בטבע? ומה העונש הראוי למי שהרג את הצבי האחד לפני האחרון? כל צייד שהורג צבי בטבע מגדיל את הסיכויים להכחדת המין בטבע הישראלי.
סוחרים בחיות בר מקבלים לעיתים קרובות קנסות של כמה אלפי שקלים, לעתים גם בהסדרי טיעון. לא עונש מרתיע, בלשון המעטה. צעיר מירושלים שהחזיק חוחיות וקנרים לצורכי רבייה, קיבל קנס בסך 1,000 שקלים. הציפורים הוחזקו בשבי בתנאים לא מתאימים וסבלו. שני נאשמים מדליית אל כרמל, שקטפו את הצמח המוגן עכובית הגלגל בגן לאומי הר הכרמל, כאשר אחד מהם צד דורבן וערף את ראשו, קיבלו בבית משפט השלום בחיפה קנס של 9,000 ו-4,000 שקלים במסגרת הסדר טיעון.
"התעללות בבעל-חיים, התאכזרות אליו, עינויו, הינם מעשים בלתי מוסריים, בלתי הגונים ובלתי הוגנים. תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בלבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-חיים הם חלשים. בעל-חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה- כמוה כילד- הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה אפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש" - השופט מישאל חשין
העונשים החמורים ביותר נגד מתעללים בחיות מסתכמים בכמה חודשים. נאשם שהתעלל בצבת ים שעלתה מן המים, דחף לגופה מקל ופצע אותה פצעים קשים והותיר אותה מתבוססת בדמה עד שנאלצו להמית אותה, נידון ל-8 חודשי מאסר בפועל, אחרי שמשך 10 שנים התחמק מדיונים בעניינו. עונשי מאסר בפועל הם נדירים, אך בשנים האחרונות ניכרת מגמה של החמרה אחרי עשורים של דשדוש. שופט בית משפט השלום ברמלה, מנחם מזרחי, גזר 18 חודשי מאסר בפועל על נאשם שריסק את הגולגולות של שלושה כלבים באמצעות מעדר, הכניס אותם לשק וגרר אותם, תוך שהוא מותיר שובל דם, עד שהשליכם לתעלה בצד הדרך. שניים מתוך השלושה נמצאו מתים, והכלב השלישי נמצא נושם אך הומת המתת חסד. "על בית המשפט לשמש מגנם של בעלי החיים חסרי ישע, חסרי האונים, שאין להם מייצג או עורך דין אשר יזעק את זעקתם, יבכה את בכיים והם אינם חוסים תחת חוק זכויות נפגעי עבירה", כתב השופט מזרחי.
כדי להבין מדוע אין ענישה מחמירה כלפי עבריינים שפוגעים בבעלי חיים, צריך להבין כיצד בנויה מערכת האכיפה שלנו. "זה לא נכון לתקוף את השופטים עצמם", אומר יו"ר הוועדה לזכויות בעלי החיים בלשכת עורכי הדין עו"ד אלון דוידוב. "מי שראוי לתקוף אותם זה המשטרה, רשות הטבע והגנים ומשרד החקלאות והווטרינרים העירוניים. הכוח לאכוף חוקים שחוקקו על מנת לשמור על חייהם ובריאותם ושלומם של בעלי חיים, מחולקים בגדול בין מספר גופים: משטרת ישראל - תחנות המשטרה ומדור איכות סביבה האחראי גם על עבירות צער בעלי חיים ואיכות סביבה כמו פסולת וכריית מחצבים לא חוקית ועוד - ומשרד החקלאות עם יחידת הפיצ"וח (הפיקוח על הצומח והחי) ורשות הטבע והגנים על ידי הפקחים ומחלקת התביעות שלה. למעשה, מה שקורה פה היא האמירה של תפסת מרובה לא תפסת. דברים נופלים בין הכיסאות ואין שיתוף פעולה בין הגופים האלה. כל ניסיון כזה נועד לכישלון. והאכיפה היא אנמית עד לא קיימת. מדי פעם, כשממש אי אפשר לפספס ובמקרים שעלו לתקשורת, אז יש שמנידים עפעף. אבל לרוב הגופים האלה פשוט אימפוטנטים".
עו"ד דוידוב הוסיף: "הם תמיד יאמרו שמדובר בחוסר בכוח אדם ותקציבים. אבל בגדול, מה יקרה אם לא תעצור את מי שצד את הצבוע או החזירים, או מי שתלה את השועל בשביל הצחוקים? מה יעשו לך? מי יבוא איתך חשבון? לרוב העבריין הוא הבעלים של החיה. והחיה מתה. אז אין נפגע עבירה. לא צריך לעשות חשבון לאף אחד אז למה לעבוד? הן לא מצביעות לכנסת, לא משלמות מיסים ולא יכולות להעיד בעצמן. אז למה לעבוד עבורן"?"
לדבריו, השופטים לא תמיד מודעים לחומרת התיקים העוסקים בפגיעה בבעלי חיים. "הנאשם שפגע בצבוע ערער למחוזי. והמחוזי, סביר להניח שלא ראה תיק כזה. צבוע? זה הרכב של שלושה שופטים. הם לא רואים את הצבוע. מה איכפת להם ממנו? הצבוע מת. זה רק צבוע. הוא לא יושב בוועדה לבחירת שופטים. מה אתם מדברים איתנו על צבוע? זה הלך הרוח. ויש בזה הרבה היגיון. הוא הרג חיה. הם גומרים את הדיון והולכים לאכול סטייק. העבירות הכי חמורות נגד בעלי החיים מתבצעות בבתי המטבחיים, בדרך לבית המטבחיים ובמשלוחים החיים, ובשנות הגידול ומשקי רביה ובמדגרות. זה רחוק מהעין. כל השאר זה כאין וכאפס ולא מגיע לרמות הרשע של תעשיית המזון מהחי".
במשרד החקלאות אומרים שהם פועלים בשיתוף פעולה יחד עם רט"ג, כאשר כל מקרה נבחן לגופו. במקרים המתאימים מוגשים כתבי אישום משותפים. "משרד החקלאות רואה חשיבות רבה בכל הנוגע לרווחתם של בעלי החיים, ופועל בהתאם להמלצות הצוות הבינמשרדי לבחינת האכיפה בתחום צער בעלי חיים, שדן בבעיית ריבוי הגורמים המטפלים בתחום. בימים אלה מתקיים שיח בין המשרד לבין רט"ג על מנת לייעל את שיתופי הפעולה בין הגופים באכיפת החיקוקים השונים שבסמכות המשרד". ניתן רק לקוות כי השיח בין הגופים השונים יוליד תיקון בנושא הסמכויות.
אחת מחברות הכנסת שדווקא פועלות למען חסרי הקול וחסרי זכות ההצבעה היא יסמין סאקס-פרידמן (יש עתיד). "אני חושבת שאין מקרה קשה בארץ של התעללות והזנחה שלא מגיע לנייד שלי. אני אחרי סבב פגישות נוסף במשרד החקלאות, שעוד יותר הכניס אותי לתסכול", היא אמרה. "כרגע אני לא רואה שיש במשרד החלקאות את החזון ותוכנית עבודה כוללת לפתור את הבעיות של בעלי החיים. זה מעבר לבתי המשפט. אין מספיק אכיפה. ומעט התיקים שמגיעים לבתי המשפט - אנחנו נתקלים בעונשים מגוחכים. הגיע הזמן שבתי המשפט ייתנו עונשים למען יראו וייראו. העבריינים צריכים להבין שהם ייתפסו. וכשייתפסו הם ישלמו על זה ביוקר. לצערי, זה לא קורה".
ח"כ סאקס-פרידמן הגישה כמה הצעות חוק לרווחת בעלי החיים, אחת היא ביטול רישיונות ציד והחמרת הענישה לציד הלא חוקי, וקביעת עונש מינימום בגין התעללות בבעלי חיים.
"מצוות צער בעלי-חיים באה להגן על בעלי-החיים באשר הם, יצורים שהאלוהים נתן בהם נשמה. כל מי שאלוהים בלבבם, יעשו ככל שיוכלו - איש-איש ממקומו - כדי שהאדם לא יענה בעלי-חיים, לא יתאכזר אליהם ולא יתעלל בהם. ומלבו של האדם מחצבה ההלכה ונחוקו החוקים להגנת בעלי-החיים" - השופט מישאל חשין
מעבר לסוגיית האכיפה, הבעיה היא הסמכויות שיש לגופים שאמונים על שלומם של בעלי החיים, בהן חיות הבר. "לרשות הטבע והגנים אין סמכויות מבחינת חוק צער בעלי חיים", מסביר ארז וול היועץ המשפטי של "תנו לחיות לחיות". "יש כשלים ברמת האכיפה וסמכויות האכיפה". הדוגמה הבולטת היא זו האחרונה, ובה הנאשם ששיסה את כלביו בצבוע הורשע בציד לא חוקי. ומדוע? כי רשות הטבע והגנים, שהגישה את כתב האישום, לא מוסמכת להגיש כתב אישום לפי חוק צער בעלי חיים, שהעונש בגינו יכול להגיע לשלוש שנות מאסר.
הצבוע הוא חיית בר, לא חתול או כלב, שם למשרד החקלאות יש סמכויות אכיפה. והעונש על ציד לא חוקי הוא שנת מאסר. "גם ברמת התביעה לא הרבה עבירות צער בעל חיים מגיעות לכתבי אישום. לשופטים מוזר לתת עונשי מאסר בפועל. מי בכלל רואה בזה עבירה של ממש? מבחינת השופטים, יש מיעוט תיקים שנכנסים למערכת. עד שמגיע כבר תיק על פגיעה בבעלי חיים, השופטים לא תופסים אותו כבעיה רצינית. למרות שהבעיה היא רצינית. כשזה לא נתפס כבעיה, אלא כתיק איזטורי, לחשוב על להכניס אדם לכלא רק כי גילה סאדיזם או אכזריות יוצאת דופן כלפי בעל חיים - זה כמעט ולא קורה. צריך לתת לרט"ג סמכויות להגשת כתבי אישום לפי חוק צער בעלי חיים", אמר וול.
כאמור, מיעוט מתיקי צער בעלי חיים מגיעים לבתי משפט. לפני נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא "אכיפת עבירות פגיעה בבעלי חיים" לשנת 2020, בשנים 2020-2015 התקבלו במשרד החקלאות, שכזכור הוא זה שמוסמך לפעול לאכיפת חוק צער בעלי חיים, מאות פניות ותלונות בשנה על פגיעה והתעללות בבע"ח. בין השנים 2019-2015 נפתחו בסך הכול 523 תיקים, נסגרו 162 תיקים והוגשו 58 כתבי אישום. כלומר, ממוצע של כ-14 תיקים בלבד בשנה.
במשטרת ישראל, שגם היא מוסמכת להגיש כתבי אישום בנושא, נפתחו באותן שנים 1,982 תיקי חקירה, אבל כ-82% מהתיקים נגנזו. באותם שנים הוגשו 201 כתבי אישום (גם ביחס לתיקים שנפתחו בשנים קודמות). רק 17 תיקים הוגשו על ידי הפרקליטות.
השופט חשין השאיר אחריו צוואה של אלפי פסקי דין ועשרות שנים של עשייה מבורכת, ולא שכח לכלול בצוואה זו גם התייחסות ערכית למי שנושא במירב הסבל בעולמנו - לבעלי החיים, ולהציב בין כתליו של המשפט גם את יסודות המוסר, שעליהם הולך ונבנה עולם בו סבלם של בעלי החיים יהפוך יום אחד לזכרון עגום מן העבר. רק נקווה שצוואתו של שופט העליון לשעבר תתממש.
