עשר שנים חלפו מאז שאמו של אריק קהו, יוצר הסרטים מסינגפור הלכה לעולמה, והוא לא מפסיק להתגעגע למאכלים שהיא נהגה להתקין. "אמי הייתה סינית והיא הפליאה לבשל: עוף קארי, פירות ים ודגים, בשר ונודלס. המאכלים שלה היו מאד טעימים והם מאוד חסרים לי", התוודה קהו, כשנפגשנו בפסטיבל ברלין, והוא מתקשה להסתיר את התרגשותו. "מה המשמעות של אוכל בשבילי? חיים. באמת . יש אנשים שאוכלים בשבילי לחיות, ויש אנשים שחיים בשביל לאכול. אני חי בשביל לאכול. כבר בסרט הראשון שלי היה על אוכל, ומאז הוא תמיד נוכח בסרטי".
דוכן ראמן הסרטדוכן ראמן הסרט
דוכן הראמן: הסרט
(צילום: יח"צ)
כדי להתמודד עם הגעגועים, החליט אריק קהו להנציח את מאכלי אמו המנוחה בסרטו החדש "דוכן הראמן". "מפיק יפני פנה אלי והציע לי לעשות הפקה משותפת בין יפן וסינגפור, לציון חמישים שנות ייסוד הקשרים הדיפלומטיים בין סינגפור ויפן, והוא אפשר לי להחליט מה אני רוצה לעשות עם הרעיון הזה", משחזר קהו את לידת הפרויקט הקולנועי-קולינרי. "מאחר שאני מאוד אוהב את המטבח היפני, אפילו קצת משוגע עליו, זה היה כמעט טבעי שאוכל יהיה הנושא המרכזי של הסרט.

דוכן ראמן הסרטדוכן ראמן הסרט
(צילום: יח"צ)

"תמיד הסעירה אותי המחשבה על אוכל, על המקום שהוא ממלא בחיינו. כמו שאמר היסטוריון האוכל בן רוג'רס - 'האוכל, לאחר השפה, הוא המקור העיקרי ליצירת זהות תרבותית'. אני חשוב שמה שהאוכל מייצג הוא הרבה מעבר לזה. הוא מגדיר אותנו ויוצר את תבנית חיינו. מעל כל אני חושב שאוכל הוא כוח מאחד. יש בו את הכוח לחבר בין אנשים במצבים המורכבים והמסתוריים ביותר".

אוכל מחמם לבבות

עכשיו "דוכן הראמן" מגיע גם אלינו, והוא יעשה לכם חשק ללגום או להכין מרק ראמן. במרכז העלילה ניצב, מאסאטו, שף ראמן יפני צעיר. לאחר שהתייתם מאביו, השף מתחיל להתחקות אחר העבר של משפחתוויוצא למסע קולינרי בסינגפור, משם הגיעה של אמו. במהלך המסע הוא פוגש את סבתו, ונחשף לסודות משפחתיים מחד ולמתכונים נהדרים ופיקנטיים מאידך.

דוכן ראמן הסרטדוכן ראמן הסרט
מתוך הסרט
(צילום: יח"צ)
"רציתי לעסוק בסרט באהבה, בהשלמה, בקבלה ובחיבור מחדש", אומר קהו. "רציתי להראות חגיגה של יחסים בין בני אדם, ואפילו בין מאכלים שונים, ובני האדם העומדים מאחוריהם. רציתי לומר לצופים שהאוכל יכול לחמם את לבבותינו ולהשביע את נשמותינו".
מסתבר שחלק נכבד מהמטעמים שמוצגים בסרט הם מאכלים, שאמא של קהו נהגה לבשל. "לרוע מזלי היא לא השאירה אחריה את המתכונים שלה - היא לא השתמשה בכף למדידה. הכול היה לפי האינסטינקט. אז בגלל שלא עמדו לרשותי המתכונים, השתדלנו לשחזר אותם ככל האפשר. למזלי הצלם שלי אוהב לבשל ואוהב אוכל, אז דברנו על איך לצלם את סצנות הבישול והאכילה, ואני חושב שהתוצאה מעוררת תיאבון".
דוכן ראמן סרטדוכן ראמן סרט
(צילום: יח"צ)

דוכן ראמן סרטדוכן ראמן סרט
(צילום: יח"צ)

גם אתה מיטיב לבשל? "אני מבשל בסופי שבוע. מאחר שאני מאוד אוהב שום, אני מכניס הרבה שום לאוכל שאני מכין. אני בעיקר מצטיין במרק עוף".
ומה אומרת אשתך על הביצועים שלך במטבח? "היא אוהבת אותו או שפשוט היא מנומסת,", צוחק קהו. "אשתי היא קוריאנית, וגם האוכל הקוריאני מאד טעים".
"דוכן הראמן" מצטרף לראמן-מאניה השוטף כעת את העולם: מזללות ראמן צצות בכל מקום, כולל בישראל, וגם סרטים תיעודיים ועלילתיים. "היפנים לקחו מהסוחרים הסיניים שהגיעו ליפן בשלהי המאה ה-19 ושיכללו אותו. הראמן מאוד טרנדי בכל העולם עכשיו, בגלל שהוא מאוד טעים, אז לא מפתיע שהסרט שלי מדבר אל צופים בכל מקום. אגב, אגב, הראמן הפופולארי בארה"ב הוא ראמן של כדורי בשר חזיר, אבל לטעמי הוא מאד שמן". איפה אכלת את הראמן הטוב ביותר? "זה היה במסעדה קטנה, מרחק נסיעה של 45 דקות מטוקיו. חבר יפני לקח אותי לשם. מדובר אמנם בחנות פינתית קטנה, אבל המרק היה פשוט למות. זה היה ראמן עם המון כדורי עוף ובצלי שאלוט. טעם וצא מן הכלל".

יורו וחצי לעוף בקארי

מאחר ו"דוכן הראמן" עוסק בשילוב ומפגש תרבויות, המרק שניצב בלב הסרט משלב בין הראמן היפני ובאקקוטטה - מרק סיני מצלעות חזיר בבישול איטי, שמאוד פופולרי בסינגפור. קייסוקה טקדה, מייסדה של רשת הראמן הגדולה בסינגפור, "ראמן קייסוקה", רקח את המרק במיוחד לכבוד הסרט - ועכשיו אפשר להשיג אותו בסניפי הרשת. קהו מתוודה שסרט האוכל האהוב עליו הוא "רטטוי"– סרט האנימציה של פיקסאר. "בגלל שהוא מרגש, ויש בו עכברוש שמבשל!"
אריק קהו במאי הסרטן דוכן הראמןאריק קהו במאי הסרטן דוכן הראמן
אריק קהו
(צילום: מתוך אוסף פרטי)

מפתיע. הייתי בטוח שתגיד "טמפופו" היפני שעוסק במרקי נודלס? "גם אותו אני אוהב. זהו סרט מטורף".
"טמפופו" כמו סרטים אחרים רבים אחרים מקשרים בין זלילה לסקס. למה בסרט שלך זה לא קיים? קהו צוחק. "נכון, בסרט שלי אין חיבור בין סקס וזלילה. הוא עוסק באוכל ואהבה. רציתי להתרכז במסע של הגיבור ובחיבור המחודש עם משפחתו מסינגפור".
קהו מעיד שסינגפור היא גן-עדן קולינארי. "ואתה יכול להיות מלך, ולאכול נפלא, גם אם אתה לא עשיר. זאת הסיבה למה אני לא עוזב את סינגפור לטובת ארץ אחרת. אני כאן בברלין רק שלושה ימים וכבר מתגעגע לנודלס החביבים עלי, שעולים רק שני יורו. בסינגפור פועלות שלושים מסעדות המעוטרות בכוכבי מישלן לצד דוכני רחוב, שגובים יורו וחצי עבור עוף קארי".
אתה יכול להסביר את השפע והגיוון האלה? "זה בגלל התערובת התרבותית - כל כך הרבה בני לאומים שונים על אי כל כך קטן. אתה יכול למצוא כמעט כל מטבח. ההודים והמלזים עושים למשל אוכל מאוד חריף".
ומה אתה יודע על אוכל ישראלי? "לצערי אני לא יודע דבר. כשאני מסתובב בעולם, אני אוהב את המטבחים של ספרד, צרפת ואיטליה".