"זו השליחות של הדור שלנו": פרידה מהגיבור סגן עברי דיקשטיין ז"ל
סגן עברי דיקשטיין ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גולני, שנפל בקרב בכפר טיר חרפא בדרום לבנון ב-14 בנובמבר 2024, היה בן יחיד בין חמש אחיות.
"עברי היה ילד מאוד רגוע", אומרת אמו, צופיה. "היה בו איזה שקט ורוגע פנימי, ורגישות - לפעמים זו הייתה רגישות יתר. ואחר כך הרגישות הזאת נהפכה לאבן דרך בחיים שלו".
1 / 4
עברי, בנם של צופיה ואילן, נולד וגדל ביישוב עלי שבבנימין, אח לאמנה, תמר, אחינעם, קמה ויעלה.
"הוא היה המאזן ההורמונלי בבית", סיפרו אחיותיו. "כשאנחנו, הבנות, היינו רבות בלי הפסקה, הדבר היחיד שהיה מצליח להכניס אותנו לפרופורציה, הייתה הנוכחות שלו".
"הוא היה ילד קל ונוח", מוסיפה צופיה. "בלי ויכוחים, בלי מריבות. הוא אף פעם לא אמר 'לא', ומעולם לא התחצף לאיש. גם כשמשהו לא מצא חן בעיניו, הוא ידע להתאפק ולשמור לעצמו את מה שחשב".
"תמיד תאתגר את עצמך - עוד ועוד"
אילן, אביו של עברי, שירת שנים ארוכות בצבא ופיקד על יחידות קרביות, ועברי רצה ללכת בעקבותיו. הוא התחיל להתאמן לזה עוד כילד: יום אחד מצאה צופיה בילקוט שלו אבנים כבדות, שדחף פנימה כדי לסחוב משקל ולחזק את הגוף - אימון של ילד שחולם על יחידה קרבית.
אבל הקשר בין האב לבן לא היה רק צבאי; כשאילן היה מגיע הביתה מהבסיס לביקורים קצרים, השניים הקפידו על שעה של לימוד תנ"ך והלכה בחברותא, ובחופשות הארוכות יצאו לטיולי אופניים ברחבי הארץ.
"בגיל 11 קניתי לשנינו אופניים שוות כאלה", מספר אילן, "ולפני כמה חודשים גיליתי מחברת שלו מגיל 12, שבה כתב: 'יצאנו ב-4:00 בבוקר, נסענו ליישוב כרמל, התפללנו שחרית ב-6:00, טיפסנו 450 מטר, ירדנו 250 מטר' - אין לי מושג מאיפה הביא את הנתונים האלו - 'אבא קרע אותי. היה לי מאוד-מאוד קשה. תודה רבה לאבא'".
ככה הוא היה בכל דבר, אומרת צופיה: "ילד ככל הילדים, אבל הכול היה אצלו באקסטרים".
בכיתה ט', כשלמד בישיבת בני עקיבא "מטה בנימין", יצאה הכיתה לטיול שנתי ראשון שכלל לינה מחוץ לבית. "בערב, עברי שם לב שאחד מהילדים יושב בצד ובוכה", מספר אילן. "הוא עזב את כל החבר'ה, ניגש אליו, שם עליו את היד ודיבר איתו. הוא המשיך ללוות אותו לאורך כל השנה ועזר לו מאוד".
בסניף של תנועת "בני עקיבא" בעלי, הוביל עברי את צוות "נחשון" - שם כתב תוכנית שקרא לה "חולמים יחד", לחיזוק האחדות בעם ישראל.
"הוא בנה תוכנית עבודה, הכין מצגת, עשה הכול ברצינות רבה", מתאר אביו. "והחזון היה בשלבים: קודם התוכנית תפעל בסניף בעלי, אחר כך בסניפים נוספים של "בני עקיבא" בארץ, אחר כך תכנן לחבר את כל תנועות הנוער לחזון שלו - ובסוף את כל מדינת ישראל. תוכנית גרנדיוזית".
"זה נשמע לא אמיתי", מוסיפה צופיה, "אבל זה בדיוק מה שהוא תכנן".
באותן שנים, עברי כבר החל לתאר במחברותיו את חלומו הגדול: להיות רמטכ"ל, או לפחות מפקד של יחידה מובחרת. הוא בנה לעצמו תוכנית אימונים, קרא על מנהיגים גדולים, ובסוף כיתה י"א רשם לעצמו: "תמיד תאתגר את עצמך עוד ועוד, בלי מנוחה. שבסוף היום הרגליים יהיו עייפות".
"נולדתי מחדש"
את מרים פגש בכיתה י"ב, כשאסף אותה בזמן שתפסה טרמפ לירושלים מהיציאה מעלי. "לא הכרתי את עברי באופן אישי, אבל ידעתי איך קוראים לו מחברות שהכירו אותו", היא מספרת. "דיברנו על דברים כלליים, שום דבר עמוק, אבל פתאום הרגשתי שמולי יושב מישהו אמיתי, שמסתכל על החיים לעומק".
לפני שנפרדו אמרה לו שאם הוא מגיע לירושלים, הוא מוזמן לדבר איתה. "למחרת הוא כבר היה בירושלים, אצלי בשכונה. הוא טען שהגיע במקרה. אני טענתי שלא. הייתה לי תחושה שהקשר הזה יימשך - לא ידעתי באיזה אופן, אבל ידעתי שהוא יימשך".
בקיץ 2022, עברי התגייס לגולני - "חטיבה שהשתתפה בכל מלחמות ישראל", כתב לעצמו במחברת, "ואני רוצה להיות שייך לחטיבה עם עבר כזה" - ושובץ לגדוד 51.
הצבא הפגיש אותו עם ישראל אחרת מזו שהכיר בעלי. "גולני היא חטיבה של כל עם ישראל", אומרת צופיה, "מנעד רחב של ציבורים וסגנונות של אנשים".
בקורס מ"כים, מספר אילן, נתקל עברי לראשונה בחיילים שלא רוצים להיות בצבא, "ואפילו רוצים לברוח. הוא קיבל כיתה מאוד בעייתית, ולקח את זה כאתגר".
הוא דרש מחייליו הרבה, ולא פחות מעצמו: בסטטוס בוואטסאפ קבע את הפסוק "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו", וכשחייל כתב לו "בוקר טוב, הולך תמים ופועל צדק", תיקן אותו מיד: "שואף להיות הולך תמים ופועל צדק".
בקיץ 2023, כששניהם עדיין משרתים בצבא, נישאו עברי ומרים. "ידענו שאנחנו מתחתנים כששנינו במדים, ושזאת השליחות שלנו עכשיו", היא אומרת. "לשנינו היה ברור שהבית שאנחנו בונים לא נועד רק לנו – זה בית שיוצאים ממנו כדי לתת לאחרים".
"מעכשיו אלו הילדים שלנו"
ב-7 באוקטובר היה עברי מפקד כיתה בבא"ח גולני, רחוק מאזור העוטף, ואת הימים הראשונים של המלחמה העביר עם חייליו בהר הרצל, במשמר הכבוד בלוויות החללים הראשונים - גם של חברים קרובים.
בהקלטה ששלח לחבר ימים ספורים אחרי הטבח, עברי ניסה לעודד אותו - וייתכן שגם את עצמו: "קיבלתי מוטיבציה וכוחות. וזאת המשימה שלנו אחי, להכין את הלוחמים הבאים".
אחרי שסיים בהצלחה קורס קצינים, מפקדיו רצו לשלוח אותו שוב לתפקיד הדרכה, אבל הוא התעקש להתמיין לתפקיד מבצעי, ומונה למפקד מחלקת ה"רתק" - המספקת אש חיפוי כבדה למחלקות המסתערות - בפלוגה ג' של גדוד 51, בגבול הצפון.
"כשהוא פגש לראשונה את החיילים שלו, הוא אמר לי: 'החיילים שלי - מעכשיו הם הילדים שלנו'", מספרת מרים. "היינו בני 19 כשהתחתנו, וחצי שנה אחרי זה פרצה מלחמה. היה לנו ברור מה זה המערכת הצבאית, ומה המחירים שאפשר לשלם דרכה".
בכל ערב שהתאפשר, ערכו השניים שיחת וידאו וקראו יחד את איגרת הרמב"ן.
שאלה אחת הטרידה אותו במיוחד, מספר אילן, הייתה היכן מקומו של המפקד בקרב. "הוא אמר לחיילים שלו: 'אני, כמ"מ, לא צריך להיות הראשון. אני צריך להיות בחוליה השנייה'. כולם אמרו: 'מה פתאום, המ"מ ראשון!' והוא ענה: 'מקצועית, ככה אני יכול לשלוט במחלקה יותר טוב. אל תדאגו - כשתהיה היתקלות, אני אהיה מקדימה'".
"אני הולך ראשון"
בשבת האחרונה בבית אמר עברי למרים: "אני אומר לך, הולכים להקפיץ אותנו. תבואי לצפון". ובאמצע השבת הוסיף: "אם יש משהו שאני נשבע לך בחיי, זה שכל החיילים שלי יחזרו הביתה בשלום".
לאמו אמר באותה שבת: "אם יקרה לי משהו, יש לי בחדר הרבה מחברות".
ב-14 בנובמבר 2024 הוביל עברי את מחלקתו בקרב בכפר טיר חרפא, שבו הסתתרה חוליה של כוח רדואן. "הוא אמר למ"פ שלו: 'אני רוצה ללכת לשם, אני אוביל'", מספר אילן. "הם טיהרו שני חדרים במבנה, ואז הגיעו לחדר סגור, מאוד חשוד. הוא אמר למקלען שלו: 'לך מאחוריי, אני ראשון'".
צופיה: "הוא נכנס לחדר, ומאחורי הארון התחבא מחבל, שירה לו בחזה". עברי נפל בכניסה. המ"פ שלו, רונן, רץ פנימה מיד אחריו ונפצע קשה, ובמבנה פרצה שריפה. המחבלים נמלטו וחוסלו בידי הכוח בחוץ.
"עברי נהרג בשעות הבוקר, וחיפשו אותנו הרבה זמן מהצבא כדי להודיע לנו", מספרת צופיה. "היינו בבית קפה. חזרנו הביתה, עוד לא הספקתי להניח את התיק, וכבר נכנסו אלינו. אפילו לא היו צריכים לדפוק".
"הוא נהרג לבד", אומרת מרים, "כי באותו רגע הוא אמר: 'אני הולך ראשון'".
ואכן, כל חייליו של עברי חזרו הביתה בשלום - בדיוק כפי שנשבע לה. כמה חודשים אחר כך, כשהשתחררו, ביקשו מהמשפחה סרטון ברכה. "אמרתי להם: עברי עמד בהבטחה שלו", אומרת מרים, "ומבחינתי המשימה הושלמה".
"להיות הולך וגדל"
עברי הובא למנוחות בהר הרצל - ההר שבו צעד כילד, והוביל חניכים וחיילים בסיורי מורשת - והועלה לאחר נפילתו לדרגת סגן. הוא הותיר אחריו את אשתו מרים, את הוריו צופיה ואילן ואת חמש אחיותיו.
במהלך השבעה פתחה המשפחה את המחברות שבחדרו, והחלה להקליד ולארגן את הכתבים. בהמשך הם הפכו לספר לזכרו, "להיות הולך וגדל".
"בהתחלה חשבנו שהוא רוצה להיות מפקד וקצין, וכל זה נכון", אומר אילן. "אבל הדבר המרכזי אצלו היה שהוא עסק כל הזמן בלהיות יותר טוב ולגדול - בעבודה פנימית, לא חיצונית".
"משהו שצריך ללמוד מעברי זו ענווה", אומרת צופיה. "איך אנחנו יכולים להיות יותר טובים לסביבה הקרובה שלנו - משפחה, חברים, קהילה. וכמובן לכל העם".
"יש פה סיפור גדול יותר מאשר מרים ועברי והבית שבנינו", אומרת מרים. "זו בחירה של דור. אנחנו דור שבוחר לקום ולעשות ולהגן, וכמו שלפנינו הגנו על המדינה - עכשיו זה תורנו".
את דבריה של מרים, עברי עצמו כתב בזמן שהיה בקורס קצינים: "נקודות שמחזקות אותי ביום-יום - החברים שנפלו, החברים שנלחמים, העורף החזק והתומך, תושבי הדרום והצפון, והחטופים. אלו סיבות מספיק טובות לעבוד ללא הרף ולתת את כל מה שניתן. זו השליחות שלי, זו השליחות של הדור שלנו".
עברי עשה ב-21 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
סגן עברי דיקשטיין ז"ל, חטיבת גולני, נפל בתאריך 14.11.2024, בן 21 בנופלו.
סגן
עברי דיקשטיין