"מלך החיים הטובים": פרידה מסמ"ר עמית פרידמן ז"ל, הלוחם שראה תמיד את חצי הכוס המלאה
כבר מילדותו בלט עמית בחיוכו המדבק ובמרץ הבלתי נגמר שלו. "עמיתי שלי היה ילד מאוד שמח", נזכרת אימו ליאת בערגה. "לא סתם קראנו לו 'מלך החיים הטובים'. בילדותו היה ילד מאוד שובב". אביו אסף מוסיף בגאווה: "עמית היה פשוט ילד מתנה. מאוד פעלתן בתור ילד קטן. הוא גדל להיות ילד מאוד חברותי. כל הילדות והנערות שלו היו סביב חברים וצופים". עמית הוא אח קטן לרועי ואח גדול ליובל.
1 / 4
עבור עמית, הצופים לא היו רק תחביב אחר הצהריים, אלא דרך חיים. "הוא היה צופיפניק בנשמה", מספרת ליאת. "הוא היה שם מגיל צעיר, קודם כחניך ואחר כך כמדריך. הצופים היו בדם שלו". לצד הפעילות בתנועה, עמית היה גם ספורטאי מצטיין ששיחק כדורסל בנבחרות העירוניות ובכיתת הספורט בבית ספרו. השילוב בין המשמעת הספורטיבית לבין הרוח החברתית של הצופים עיצב את דמותו כנער שתמיד מחפש את הביחד.
האח והחבר שתמיד רואה את האחר
הקשר של עמית עם משפחתו היה עמוק ובלתי נפרד. אחיו רועי מתאר קשר של תאומים כמעט: "יש בינינו הבדל של שלוש שנים, ואני פשוט לא זוכר את עצמי בלעדיו. כל אירוע משפחתי, טיסה לחו"ל, ארוחות שישי - תמיד זה ביחד. היינו דומים מאוד באופי".
אבל הקרבה של עמית לא נעצרה בתוך הבית. "הוא היה גורם מאוד מרכזי בחברים שלו", מספר אביו. "בדיעבד הבנו מהם כמה הוא היה חשוב לכולם". עמית ניחן ביכולת נדירה לזהות את מי שזקוק לעזרה עוד לפני שביקש. "מה שהוביל אותו ערכית זה ערך הרעות", מוסיף אסף. "עמית תמיד ראה את האחר. זה היה אצלו טבעי. שמענו סיפורים מחברים על איך הוא לא השאיר אותם בצד, איך הוא בא ולקח אותם עם הרכב כשצריך, או נתן מילה טובה ברגע הנכון".
גם ברגעי הבילוי, עמית ידע למצות כל רגע. "בכל 19 שנות חייו שלא הספיקו, הוא ידע איך לחיות", אומר רועי. "הוא אהב לצאת לתל אביב, לבתי קפה, או פשוט לשבת עם חברים, לשתות משהו ולצחוק. הוא באמת מאוד אהב את החיים".
"הבין את גודל השעה": הדרך אל הנח"ל
עוד לפני הגיוס, היה לעמית ברור לאן פניו מועדות. הוא התכונן לשירות קרבי במלוא הרצינות, נרשם לתוכנית הכנה לצבא והשקיע באימונים פיזיים ומנטליים. "הוא ידע שהוא רוצה לעשות את השירות הכי משמעותי שהוא יכול", מספר אחיו.
הוא התגייס לנח"ל באוגוסט 2023. חודשיים לאחר מכן פרצה מלחמת "חרבות ברזל", ועמית, על אף שהיה רק בתחילת דרכו הצבאית, הבין את גודל האחריות. "מה-7 באוקטובר הוא הבין את גודל השעה", אומר רועי. אימו ליאת משחזרת את החשש המהול בגאווה: "ההכשרה שלו הייתה בצל המלחמה. שמחתי כשהוא יצא לקורס מ"כים כי חשבתי שזה ירחיק אותו מהלחימה בעזה, אבל לא כך היה הדבר. הוא נכנס לעזה כבר במסגרת הקורס".
עמית חזר לגדוד כמפקד כיתה, תפקיד שמילא במסירות ובאופטימיות האופיינית לו. "הוא היה מאוד שלם עם מה שהוא עושה", אומר אביו. "הוא תמיד ידע להסתכל על חצי הכוס המלאה ולראות את הטוב".
הקרב האחרון ברפיח
ב-27 באוגוסט 2024, היה גדודו של עמית במשימה בשכונת תל סולטאן ברפיח. הכוח איבטח אזור שבו פעלו כוחות מיוחדים בחיפוש אחר חטופים בתוואי תת-קרקעי. "הוא כל כך חלם לעשות משהו משמעותי עבור החטופים", אומרת אימו בכאב.
במהלך דילוג בין שני בניינים, כשהוא משמש כמאסף של הכוח, זיהה עמית חוליית מחבלים. הוא לא היסס, הודיע לכוח וחתר למגע תוך שהוא פותח באש. בחילופי האש שנוצרו, עמית נפגע באורח אנוש. על אף המאמצים של רופאי יחידת 669, הוא איבד דם רב ונפטר בטרם הגיעו לבית החולים.
"הוא הסתכל לאתגרים בעיניים והלך עליהם בכל הכוח", אומר אחיו בגאווה מהולה ביגון. "הוא עשה הכל בצורה הכי טובה, עם חיוך על הפנים. תמיד".
מורשת של חיוך: "קפה החברים של עמית"
כדי להנציח את דמותו המאחדת, הקימה המשפחה את "קפה החברים של עמית" - עגלת קפה קהילתית המופעלת בהתנדבות. "זה פרויקט ברוח של עמיתי", מספר אסף. "היה לו חשוב להיפגש עם אנשים, והמקום הזה הוא מפגש חברתי למי שהכיר אותו ולמי שלא".
הסלוגן שמלווה את המקום הוא אחד המשפטים המזוהים ביותר עם עמית: "יש מוזיקה טובה, אנשים יפים, מה לא תבואו?". "זה בדיוק הוא", אומר רועי. "אנחנו בטוחים שעמיתי 'עף' על הדבר הזה".
בסיום דבריהם, מבקשים בני המשפחה להעביר מסר אחד לעולם בשמו של עמית. "אני רוצה שתזכרו את עמית כאדם החיובי שהיה", מסכמת אימו. "כמלך החיים הטובים שאהב את החיים בצורה בלתי רגילה. שתזכרו לראות את הטוב. כך הוא היה רוצה".
ואביו אסף חותם במשפט שמרעיד את הלב: "זכות גדולה הייתה לי להיות אבא של עמית. פשוט ילד מהמם. מאחל לכל הורה ילד כזה". סמ"ר עמית פרידמן נפל כגיבור, כשהוא מגן על חבריו ועל המדינה שכה אהב, מותיר אחריו שובל של אור ששום חשיכה לא תוכל לכבות.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
עמית פרידמן