פיזר סביבו אור ושמחה: הלב הרחב והגבורה של סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל
סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל, לוחם במערך הגנת הגבולות, היה רק בן 20 בנופלו ביום השחור של השבעה באוקטובר 2023. הוא השאיר אחריו משפחה אוהבת, חברים, ומורשת בלתי נשכחת של טוב לב, נחישות יוצאת דופן וגבורה עילאית. עבור אימו, ליאת עציוני, הוא היה הבכור שהפך אותה לאם צעירה בגיל 23 וחצי. "מיום שהוא נולד הוא פשוט, קודם כל, הוא היה כל כך נוח", היא מספרת. "והוא היה גם הילד הבכור, גם הנכד הבכור, להורים שלי. והוא היה כל עולמנו".
1 / 4
ילד מדהים ש"בחיים לא אמר לא"
דניאל נולד בניתוח חירום בערב יום כיפור, חודש לפני הזמן. הוריו נסעו לבית החולים בדיוק במלאת 30 שנה למלחמת יום הכיפורים, ובאותם רגעים חששה אימו לחייו - מבלי לדעת שתאבד אותו באופן טראגי כל כך, יום אחד בלבד לאחר יום הולדת ה-20. אביו, גיל שפרבר, נזכר בחיוך בילד עקשן, דעתן, אך מדהים ומקסים, שפיזר סביבו שמחה ואור. דודתו, אורית, נזכרת בחיבה בצעצוע של צב קטן שקנתה לו, כזה שמדבר ואומר "I love you" - צעצוע שדניאל היה "משוגע עליו" ונשמר אצל המשפחה עד היום.
כשהיה בן 7 וחצי, הוריו נפרדו, ומי שלקחו חלק מרכזי בגידולו היו סבו גדעון עציוני וסבתו, אליהם היה צמוד מאוד. מתוך הקירבה העמוקה, דניאל הקטן היה טועה לעיתים וקורא לסבו "אבא".
הנתינה של דניאל ואהבתו למשפחתו היו סימני ההיכר הבולטים שלו. "הוא בחיים לא אמר לא", מספר אביו בגעגוע. גם אם לא דיברו חודש, דניאל תמיד התייצב לכל משימה ועזרה. כשחזר מהצבא, היה זורק את הבגדים וממהר לבקר את שני הזוגות של סבא וסבתא כדי לוודא שכולם בסדר. לצד זאת, התאפיין בנחישות ברזל: כשהחליט להתגייס עם סכום כסף מסוים, עבד בכל יום אחרי הלימודים בתיכון. סבו מספר שהיה קם ברבע לשש בבוקר והולך ברגל שני קילומטרים לעבודה, חריצות יוצאת דופן לבני גילו. בעבודתו, נהג לסייע לקשישים ולשאת עבורם את הסלים לביתם בהתנדבות מלאה, בלי לבקש דבר בתמורה.
הלב ניבא רעות ביום ההולדת האחרון
דניאל אהב את החיים הטובים. הוא אהב מותגים, לפנק את עצמו ולטייל בחו"ל. שנה וחצי לפני הגיוס נסע עם משפחתו לסלובקיה וקרקוב, נהנה וקנה מכל הבא ליד. לקראת הגיוס החל לגלות עניין רב במחשבים ו"הרעיל" את הסביבה בתוכניותיו לעתיד.
ביום שישי, ה-6 באוקטובר 2023, הגיעו אימו ואחיו נועם לבסיס כדי לחגוג לו יום הולדת 20. אך רגעי השמחה נמהלו בתחושה קשה. "כשנפרדתי ממנו, שחיבקתי אותו לפני שיצאנו חזרה, התהפכה לי הבטן. השירות שלו שם לא הניח לי", נזכרת אימו בקשר הטלפתי המיוחד שחלקו מאז ומתמיד.
למחרת בבוקר, פרצה הלחימה. תחת מטחי טילים ואזעקות, ומבלי שהספיקו ללבוש מדים, אספו הלוחמים את נשקיהם ורצו למיגונית. שם, חמישה לוחמים ניהלו קרב הירואי וממושך של שעה ועשרים דקות מול עשרות מחבלים. הם בלמו שתי חדירות ובשלב מסוים אזלה התחמושת. חמשת הלוחמים נמצאו יחד, כשאפס כדורים נותרו במחסניותיהם.
"אני אומר לעצמי בראש, למה לא ברחתם?", אומר אביו. "לא חינכו אותו ככה. הם ידעו שזה יכול להיות הקרב האחרון שלהם, והם בחרו פשוט להישאר ולהילחם. אז אני גאה. אני כואב ואני גאה".
"הוא כל הזמן נוכח"
האובדן הותיר חלל עצום. הסבא, גדעון, מתקשה לעכל ומרגיש כבר שנתיים שדניאל רק "מעוכב יציאה". עבור ליאת, התחושה היא כאילו עקרו איבר מגופה. "מבחינתי הוא עדיין פה ואני מרגישה שהוא שומר עליי. הוא לא נוכח פיזית, אבל הוא כל הזמן נוכח - אם זה בכיכר, ואם זה בספר ובתמונות". דניאל גדל בחינוך מאפשר, שנתן לו להיות מי שהוא רצה להיות, ובדרכו המיוחדת - הוא הוכיח שהוא אכן יכול לעשות הכל, עד נשימתו האחרונה.
סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל, חיל מערך הגנת הגבולות, נפל בתאריך 7.10.2023, בן 20 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
דניאל שפרבר
