"אני לא יכולה לדבר. אחזור אליך": פרידה מהגיבורה רב"ט נעמה בוני ז"ל
רב"ט נעמה בוני ז"ל, מש"קית ת"ש בגדוד 77 של חטיבה 7, שנפלה בשער מוצב "יפתח" ליד זיקים ב-7 באוקטובר 2023, "הייתה תינוקת מדהימה", אומרת אמה, יעל. "חייכנית, מלאת חיים. רצה, מקפצת מעל כל חומה, מטפסת, מרימה אבנים, מתרשמת מציפורים".
1 / 5
נעמה - "נעמונה" כפי שכינו אותה הוריה, יעל ויואב - נולדה בקיבוץ מעוז חיים בערב סוכות, ובגיל שנה עברה עם משפחתה לעפולה. הילדה האמצעית בין יובל הבכור ליאיר הצעיר. "היא תמיד הייתה ילדה שמסתדרת לבד", אומר יואב. "משחקת בחדר בבובות, עם חברה או בלי. היה לה עולם מלא דמיון".
יאיר, האח הקטן, הציק לה לא מעט - אבל גם ישב איתה כל יום אחרי בית הספר מול הטלוויזיה, "עם הרבה צחוקים". וכשנודע לה שהוא רב עם אחד הילדים בבית הספר, נעמה הייתה מופיעה מיד בכיתה שלו: "מה קרה? תספר לי", הייתי מבקשת ממנו.
עם יובל, אחיה הגדול, היא נהגה לצאת לבלות. "היינו כמו החברים הכי טובים", הוא אומר. "כל דבר שקרה לה בחיים, היא הייתה מקלילה. היא ידעה לקחת הכול בסבבה".
"היה לה המון הומור והיא מאוד אהבה לצחוק", מספרת יעל. "כילדה צעירה היא הייתה רוצה ללבוש חולצה ירוקה, מכנסיים צהובים וחצאית ורודה, ומגפיים בקיץ".
נעמה נהגה לקרוא ספרים באנגלית, כתבה יומן ושירים - אחד מהם אף הולחן - ורצתה לרכוש לעצמה פטיפון. השירים שאהבה במיוחד היו "Imagine" של ג'ון לנון ו"גג" של ה"ג'ירפות", להקה שראתה בהופעה ארבע פעמים. את קירות חדרה מילאה בחפצים ישנים שליקטה בחנויות יד שנייה.
"אני לא יודעת איזו ילדה בגילה שומעת סיימון וגרפונקל, ואלביס, ופינק פלויד", אומרת אמה, ואביה מוסיף: "היא נולדה ב-2004, ולמרות זאת ידעה להעריך מוזיקה איכותית, ולהתענג עליה".
"חובשת של הנפש"
לקראת הגיוס לצה"ל, כתבה נעמה: "זו המדינה שלי, ואם לא אני - לא יהיה מי שיעשה זאת במקומי. יותר מדי אנשים עברו מספיק תלאות, בשביל שאני אשב 'רגל על רגל' בסלון ואצפה ב'ארץ נהדרת' בשישי בערב. כולם יכולים לתרום בדרך כזו או אחרת, לא רק לוחמים".
היא קיוותה להגיע לגלי צה"ל, ואפילו זומנה למיונים, "וזה ירד מכל מיני סיבות", אומר יואב. "איכשהו זה הגיע לת"ש - ומסתבר שזה היה תפור עליה".
היא התגייסה בפברואר 2023 ואת ההתלהבות שלה, אומרת יעל, אפשר היה לראות "כבר באוטובוס". בקורס מש"קיות ת"ש נבחרה ברוב קולות ל"מצטיינת מופת" - "הלב של הקורס, הדבק שמאחד, המלכה שלנו", כתבה אחת החניכות.
עם סיום הקורס נעמה הוצבה במוצב "יפתח", כקילומטר מגבול הרצועה, כמש"קית ת"ש של גדוד 77. במסגרת תפקידה, היא דאגה לחיילים שסבלו ממצוקה כלכלית או משפחתית, לבודדים ולעולים החדשים. "להיות חובשת של הנפש", כך הגדירה את התפקיד.
היא ישבה שעות במשרד, אבל הקפידה גם לצאת לשטח ולהכיר את החיילים, והמשיכה לטפל בעניינים שלהם גם מהבית, בחופשות.
"מהרגע שהיא התגייסה ראיתי בן אדם אחר", אומר יאיר. "היא הפכה לאישה שצריכה לדאוג לאחרים, שיש לה אחריות. היא הייתה מראה לנו את המכתבים שקיבלה מהחיילים שלה".
יואב מצטט אחד מהם: "את לא מבינה - בזכותך לא נשרתי מהקורס. איך את מוצאת תמיד את הדרך לצחוק ולשמוח, גם בימים הכי קשים".
לא בכדי, חבריה הרבים כינו אותה "הפסיכולוגית של כולם"; זו שפונים אליה בשעת צרה, שמבינה גם בלי הסברים, ושנותנת עצה וחיבוק. אחרי הצבא תכננה ללמוד פסיכולוגיה.
"נעמה הייתה האור היחיד שלי בגדוד", כתב לאחר נפילתה אחד מהחיילים שבהם טיפלה. "אני חייל בודד", כתב אחר. "נעמה עשתה הכול כדי לעזור לי".
"מה הסיכוי שמחבל יגיע עד אלייך"
בשבת ההיא של 7 באוקטובר, בארבע לפנות בוקר, התייצבה נעמה למשמרת שמירה בשער הקדמי של המוצב. בשש וחצי, כשהתחילו מטחי הרקטות, היא עדיין עמדה שם לבדה. כמה דקות לפני השעה שבע, התקשרה לאביה ושלחה סרטון.
"רואים בסרטון את הפיצוצים", מספר יואב. "כשראיתי את זה, אמרתי לעצמי: מה היא עושה שם לבד בשער, ארבע שעות? ואז ניסיתי להרגיע את עצמי ואמרתי שבטח תכף יחליפו אותה, יהיה בסדר - ככה כולם חשבו. אפילו כתבתי לה את זה בוואטסאפ, אבל ההודעה שכתבה בחזרה הייתה הרבה פחות אופטימית. היא ענתה: 'על מה אתה מדבר? הרס"ר כבר הרג שלושה-ארבעה מחבלים'".
"לפעמים", מספר יאיר, "נעמה הייתה חוזרת הביתה ואומרת: 'אני עולה לשמירה, ואני לא באמת יודעת לירות. מטווח פעם בארבעה חודשים - מה זה עוזר לי?'.
"כששיתפה בזה חברה לבסיס", מוסיף האח, "מפקד שעמד שם ענה לה: 'נראה לך שמחבל יעבור את כל הגדודים של גולני, את כל הגדרות, ויגיע עד אלייך? בחיאת, מה הסיכוי'. בלי לדעת, אותו מפקד בעצם תיאר את 7 באוקטובר".
לאורך כל המתקפה, נעמה לא עזבה את השער. היא עדכנה שהמחבלים מתקרבים וצילמה אותם, ביקשה תגבורת, קראה לשני חיילים שיעלו לשמור איתה, והנחתה את החיילים שמצאו מחסה בבטונדה, לעבור לחמ"ל ולנעול אותו. "היא הזהירה את מי שצריך להזהיר", אומר יאיר.
בזכות ההתרעות שלה, הגיעו לשער לוחמים שנלחמו במחבלים ובלמו את כניסתם למוצב.
בשעה 8:10 יואב התקשר אליה. "אני לא יכולה לדבר", ענתה. "אחזור אליך".
זמן קצר לאחר מכן שלחה הודעה בוואטסאפ למשפחתה ולחבריה, ושם כתבה שהיא אוהבת אותם. "כנראה שבשלב הזה היא כבר הבינה", אומר יואב, "ומאז היא כבר לא ענתה לנו ולא ראתה את ההודעות ששלחנו".
"בוקר טוב, נעמונה"
נעמה הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה, והועלתה לאחר נפילתה לדרגת רב-טוראי. היא הותירה אחריה את הוריה, יעל ויואב, ואת אחיה יובל ויאיר.
"אני חושבת שככה זה השכול", אומרת יעל, "השינה מוחקת תודעה, ואז אתה קם ואומר: 'בוקר טוב, נעמונה'. ואתה נושם, והנשימה כבר לא קלילה כמו פעם. פעם היה כיף לנשום. היום הנשימה כבדה".
"כל אחד לוקח את זה בדרך שלו", אומר האח יובל. "בשיחות עם אנשים, אוטומטית היא עולה לי בראש - איך היא הייתה מתנהגת, מה היא הייתה עושה. הגישה שלה הייתה הכי טובה בעיניי".
יאיר משתדל "להיות בן אדם טוב, כי החיים קצרים", ומשתדל למצוא נחמה בכך ש"לפחות היא לא נחטפה. ברוך השם שהיה לנו מה לקבור, שזכינו להיפרד ממנה".
"אני גאה בה - והמשפט הזה אפילו לא מתחיל לתאר עד כמה", אומר יואב. "ממנה למדתי שאין שום טעם לבזבז רגע בלי להוציא ממנו משהו: חיוך, לשמח מישהו, לעזור, ליצור". "בזה אפשר לראות נחמה", אומרת יעל. "ובזה שהייתה לי ילדה מדהימה, ערכית, מיוחדת - ותותחית".
"אני מקווה שאני אפגוש אותה שוב יום אחד", אומר יאיר, "אני מתגעגע אליה כל כך".
רב"ט נעמה בוני ז"ל, חטיבה 7, נפלה בתאריך 7.10.2023, בת 19 בנופלה.
יהי זכרה ברוך.
רב"ט
נעמה בוני