"אבא, סורי שלא עניתי. נדבר בבוקר": פרידה מהגיבור סמ"ר עוז דניאל ז"ל
סמ"ר עוז דניאל ז"ל, טען-קשר בטנק של גדוד 77 בחטיבה 7, שנפל ב-7 באוקטובר 2023 בקרב מול המחבלים שפרצו את הגדר ליד מוצב "הבית הלבן", וגופתו הוחזקה בעזה יותר משנתיים, היה - במילה אחת של אביו, אמיר דניאל - לב.
"מאז שהוא היה קטן, בארגז החול, כולם התמגנטו אליו", אומר האב. "משהו בחיוך ובדינמיקה שלו, משכו את כל מי שהיה בסביבתו. הוא פשוט ממגנט אליו את כולם".
1 / 4
עוז, בנם של מירב ואמיר ואחיה התאום של הדר, נולד בבאר שבע, וכשהיה בכיתה ב' עבר עם משפחתו לכפר סבא.
"היינו הולכים לבריכה, ותוך דקות את רואה שיש סביבו ילדים", מספרת מירב. "לאורך השנים היו לו המון חברים שאפילו לא הכרנו". היה בו הכול, היא אומרת - הוא היה שמח, שטותניק אבל גם ידע להיות רציני - והיה לו צחוק מתגלגל שהדביק את כולם.
"בקידוש ביום שישי היה מספיק משהו קטן שמסיח את דעתו, והוא היה מתחיל להתגלגל מצחוק. ואני תמיד נדבקתי ממנו", הוסיפה האם.
"אתה מוכשר ברמות"
בילדותו אהב קומיקס ו"צייר בצורה מדהימה", מספר אמיר.
בגיל תשע רשמו אותו הוריו, יחד עם הדר, לשיעורי גיטרה קלאסית, ובהתחלה לא הצטיין במיוחד. ואז, בכיתה ו', נכנס עם אביו לחנות כלי נגינה, לקח לידיו גיטרה חשמלית והתחיל לפרוט עליה. האנשים בחנות התקשו להאמין שמי שמנגן הוא ילד בבית ספר יסודי, ומאותו יום אי אפשר היה להפריד בינו לבין הגיטרה.
הוא ניגן מהרגע שפקח את העיניים בבוקר ועד שהלך לישון, ויכול היה לחזור על אותו קטע שעות, עד שיצא מדויק. הלהקה האהובה עליו הייתה "Guns N' Roses".
בתיכון "גלילי" בכפר סבא, למד במגמת מוזיקה וסיים אותה בהצטיינות - "הוא תמיד אמר שמוזיקה מחברת בין אנשים", מספרת מירב.
את שחר מילוא, חברו הקרוב, הכיר דווקא דרך הטיקטוק. "שבועיים לפני האודישן למגמת מוזיקה בבית ספר, עוז קפץ לי בטיקטוק", מספר שחר. "ואז אני מגיע לאודישן, ומחוץ לחדר אני רואה אותו. אמרתי לו: 'אח שלי, יש מצב שראיתי אותך בטיקטוק?' והוא התלהב - הוא לא היה מפורסם או משהו, סתם העלה סרטונים לכיף שלו. אמרתי לו: 'תשמע אחי, אתה מוכשר ברמות'. ומשם התחיל הקשר שלנו".
"הגיטרות יחכו לי"
"אני רוצה לעשות את מה שאני הכי אוהב, להיות מאושר ושלם עם מה שאני עושה" - אמר עוז להוריו, ולמירב היה ברור שהכוונה להמשיך לעסוק במוזיקה שכל כך אהב. גם הצבא חשב כך: לקראת הגיוס הוצע לו מעמד של מוזיקאי מצטיין, שהיה מאפשר לו להמשיך לנגן גם במדים.
אולם כשהיה בכיתה י"א, בטקס יום הזיכרון בעירו, הוא נעמד לצד אמו ואמר לה: "אימא, החלטתי לעשות שירות משמעותי".
מירב, לדבריה, "זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול", היא מספרת. "השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה: 'ומה עם הגיטרות?' והוא ענה: 'הגיטרות יחכו לי עד שאסיים את השירות. יש לי את כל החיים להתעסק במוזיקה'".
"הוא פשוט הבין שזה צו השעה", מסביר אמיר, "והגיע למשמרת שלו".
באחד מהשיעורים האחרונים בכיתה י"ב, התבקש עוז לכתוב מכתב לעצמו בעוד חמש שנים. "מעניין איך זה להיות כבר שנה שנייה בקריירה שכל כך חלמת עליה", כתב, "מפוצץ במות בכל הארץ, ובקרוב גם בכל העולם. אני בטוח שלא משנה מה קרה, אתה עדיין רודף אחרי החלומות שלך ונאמן לעקרונות שלך. טיפ שאני מקווה שיישמת בחיים: קח הכול בקלות".
באוגוסט 2022 התגייס לשריון, לגדוד 77 בחטיבה 7. "תביני, עוז בתיכון לא היה בן אדם שמתמקד בכושר ובספורט", אומר שחר, חברו הקרוב. "ופתאום הוא מסיים מצטיין טירונות".
הוא מונה לתפקיד טען-קשר בטנק, והצוות שלו הוצב במוצב "הבית הלבן" - בין ניר עוז לנירים. "אימא, אנחנו עושים את העבודה כדי שאתם תוכלו לחיות בארץ בשקט, ושיהיו לכם חיים נורמליים", אמר למירב יותר מפעם אחת.
ב-11 באוקטובר 2023 היה אמור לצאת לקורס מפקדי טנקים, אולם המציאות האכזרית שינתה את התוכניות.
נאבק עם המחבלים בגבורה
ב-6 באוקטובר 2023, ערב שמחת תורה, התקשר עוז הביתה בדיוק ברגע שבו בני המשפחה התיישבו לארוחת החג.
"זו הייתה שיחה קצרה שנמשכה בין שתיים לשלוש דקות, לצערי", משחזרת מירב. "אמרתי לו: 'עוזי, נחזור אליך אחרי האוכל'. והוא אמר: 'כן אמא, ברור, אני מחכה לשיחה'".
אחרי הארוחה אמיר צלצל אליו, ועוז לא ענה. בחצות שלח לאביו הודעה: "אבא, סורי שלא עניתי. נדבר בבוקר".
בבוקר, כשהחלה המתקפה, היה הצוות של עוז בכוננות בטנק מספר 3, ליד המוצב. "שומעים את הכול בקשר", מספר אמיר. "הטנק היה תקול, והצליח להגיע למהירות של שמונה קמ"ש בלבד בזמן שהוא על הגדר - מה שהפך אותו למטרה קלה. ברגע שהתחיל לנוע, הוא חטף RPG".
הטנק נעצר והחל להתלקח, ומפקד הטנק, סרן עומר נאוטרה ז"ל, פקד על חברי הצוות, שמלבד עוז כלל גם את סמל שקד דהן ז"ל, הנהג, ואת רב"ט נמרוד כהן, לצאת החוצה עם הנשקים.
"זה היה הרגע שבו הקשר עמם נקטע", אומר אמיר.
עוז נאבק במחבלים שצבאו על הטנק, וניסה לחטוף מהם את נשקם. "בשלב מסוים המחבלים הבינו שאם ימשיכו לנסות לגרור אותו, הוא יגבר עליהם", מתאר שחר, "אז הם ירו בו במקום". את גופתו לקחו לעזה.
באותו בוקר ארור, מירב שלחה לבנה שלוש הודעות. "בדיעבד, היום אנחנו יודעים שבין 7:26 ל-7:30 הוא כבר נורה למוות", היא אומרת, "הוא לא הספיק לראות את ההודעות שלנו".
שני מסעות
"עברנו שני מסעות", אומרת מירב. "הראשון התחיל ברגע החטיפה - מסע של אמונה ותקווה שהוא ישוב הביתה בחיים". המסע הזה הזה הגיע לסיומו ב-25 בפברואר 2024, 142 ימים אחרי 7 באוקטובר, כשנקבע שעוז נהרג ביום החטיפה, על סמך ממצאים מהשטח. למחרת נערכה בבית העלמין הצבאי בכפר סבא הלווייתו הראשונה, שבה נקברו חפצים ספוגים בדמו.
"ואז התחיל המסע השני", אומרת מירב, "להשיב אותו מהשבי לקבורה ראויה על אדמת המדינה". המסע הזה נמשך עד 2 בנובמבר 2025, היום שבו הוחזרה גופתו של עוז מעזה. ארבעה ימים אחר כך הובא למנוחות בכפר סבא.
"ערכנו לו קבורה ראויה, ישבנו שבעה, ועשינו את כל הטקסים", מתאר אמיר. ומירב מוסיפה: "אחד הדברים שנותנים לנו כוח, כמשפחה ועבור כל אחד מאיתנו באופן אישי, זה העם שלנו. אם היינו לבד במסע הזה, הכול היה נראה אחרת".
"לתת לו נחת"
עוז הותיר אחריו את הוריו, מירב ואמיר, ואת אחותו התאומה הדר, והועלה לאחר נפילתו לדרגת סמל ראשון.
"התפקיד שלי, בתור אימא, היה לדאוג לעוז לכל צרכיו, לגדל ולחנך אותו כדי שיהפוך להיות אדם מוצלח וראוי", אומרת מירב. "הוא יישאר הילד שלי לנצח, למרות שהוא לא בחיים. וכאמא, הדבר היחיד שנותר לי לעשות עבורו היא לתת לו נחת. והדרך לתת לו נחת, מבחינתי, היא על ידי הבחירה שלי בחיים".
אמיר: "אם עוז, שכל כך אהב את החיים ואת החלומות שלו, בחר לשרת ולהילחם באותו יום בלב שלם, למרות שידע שהוא עלול להיהרג, למען עם ישראל - מה הוא היה רוצה עבורנו, ההורים שלו, אחותו, החברים שלו?
"אני לא יכול להעלות על דעתי אפשרות אחרת מזו שבה הוא מסתכל עלינו מלמעלה, ורוצה לראות אותנו ממשיכים לחיות ולצמוח, לעשות ולהאמין", מסכם האב.
ואולי, כמו שעוז כתב לעצמו בשבוע האחרון של כיתה י"ב, הוא היה רוצה גם ש"ניקח הכול בקלות".
עוז עשה ב-19 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
סמ"ר עוז דניאל ז"ל, חיל השריון, נפל בתאריך 7.10.2023, בן 19 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
עוז דניאל