"איפה החיבוק שאמור להגיע עכשיו?": פרידה מהגיבורה סמ"ר ירין מארי פלד ז"ל
סמ"ר ירין מארי פלד ז"ל, חובשת ביחידת טיפול נמרץ במוצב נחל עוז, שנפלה בקרב מול המחבלים שפרצו למוצב ב-7 באוקטובר 23', הייתה ילדה עם עיניים כחולות ענקיות, וחיוך שכאילו אומר: אני יודעת משהו שאתם לא.
1 / 6
ירין, בתם של טל ונמרוד, אחות צעירה לאלי ואחות גדולה לליהי, נולדה וגדלה בקיבוץ בארי.
בחצי השנה הראשונה לחייה, מספרים הוריה, היא בעיקר ישנה, אולם מאז לא נחה: ירין הייתה ילדה סקרנית, שנונה ופעילה, שבחרה תמיד לצעוד בדרך משלה - כשכל הבנות לבשו ורוד, היא לבשה ירוק וכתום, וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.
ליהי, אחותה הצעירה ממנה בקצת פחות משנתיים, גדלה לצידה כמו תאומה. "כל הילדות היו שואלים אותנו אם אנחנו תאומות", היא מספרת. "אני תמיד עניתי 'כן' אוטומטי, והיא ישר אמרה 'לא'", מספרת האחות.
לאלי, הבכורה מבין האחיות, ירין הייתה לא רק אחות אלא "החברה הכי טובה שלי בעולם" - וגם, כפי שאלי ממהרת להוסיף, "החברה הכי טובה של כולם".
"האהבה הכי גדולה שלה בחיים"
ירין הצטיינה בספורט - התעמלות אמנותית, ואחר כך כדורעף בנבחרת בית הספר, שבה שיחקה בתפקיד ה"ליברו" - שחקנית ההגנה של הקבוצה - וזכתה עם חברותיה באליפות הארץ לנוער.
אבל את הכיוון שלה בחיים מצאה בלילה אחד, כשליהי, בת שבע אז, קיבלה התקף אפילפסיה בשנתה. ירין, שישנה לצידה והתעוררה כתוצאה מהרעש, הבינה מיד שמדובר במשהו חמור, לא חשבה פעמיים והזעיקה את הוריה במהירות.
מאז אותו יום, שיוועה לדעת מה עושים כשמישהו נקלע לסיטואציה רפואית מורכבת וזקוק לעזרה.
בגיל 15 היא החלה להתנדב במד"א בתחנת אופקים, וליהי מספרת שבבית חשבו שזו עוד מחויבות שאליה הצטרפה, ושגם היא תיגמר מתישהו. אבל היא לא נגמרה, להיפך "מד"א הפך להיות האהבה הכי גדולה שלה בחיים" - מספרת האחות.
ירין עברה בהצלחה קורס מדריכים במד"א והכשירה עשרות בני נוער, יצאה לקורס חובשים, ובזמנה הפנוי קראה ספרי רפואה בשקיקה. בתחנה שבה התנדבה, סיפרו לאחר מותה שחובשים ותיקים ופרמדיקים רבו מי יקבל את ירין למשמרת.
במקביל, ירין המשיכה לשחק כדורעף ובאחד מהאימונים הכירה את עידן, מקיבוץ משמר הנגב, שבדומה אליה גם הוא התנדב במד"א, והשניים ניהלו תחרות קבועה: מי מטפל טוב יותר, ולפתחו של מי מהם מגיעים המקרים הקשים יותר.
את המשמרות באמבולנס, את אימוני הכדורעף, את החברים והחברות הרבים שהקיפו אותה, את עידן ואת המשפחה - ירין הצליחה לדחוס, בהצלחה רבה, בכל סוף שבוע.
בנובמבר 2021 התגייסה לחיל הרפואה, וסיימה את קורס החובשים בהצטיינות. אולם את התפקיד שרצתה - "משהו ספציפי מאוד בתחום הרפואה", מספרת ליהי - ירין לא קיבלה בהתחלה, כי אחד מהנתונים שלה לא הספיק.
אבל ירין לא ויתרה וניסתה להתגנב לאחד מהמיונים לתפקיד, וכשתפסו אותה התחננה שייתנו לה רק לעשות את המבחן, והבטיחה שתעבור. היא סורבה, אבל לבסוף הצליחה לעבור לתפקיד שאותו רצתה - חובשת ביחידת טיפול נמרץ במוצב נחל עוז, קרוב מאוד לבית.
"ראו את האש בעיניים שהייתה לה", אומרת נוי הרשקוביץ, המפקדת שלה במוצב. "ירין הייתה פצצת אנרגיה מטורפת".
תוך זמן קצר מונתה למנהלת אירוע - החובשת שמנהלת את הצוות בשטח ומדווחת למפקדת. יום אחד אירעה באזור המוצב תאונת דרכים עם 12 פצועים, וירין ניהלה את הזירה כולה: אספה את הפצועים, דאגה שכולם מתפנים לקבלת טיפול רפואי, והנחיתה שני מסוקים בשטח, תוך כדי שהיא מדווחת לנוי בטלפון על המתרחש בזירה.
אחרי אותו אירוע התקשר לנוי מפקד מהאוגדה וביקש לברר מיהי אותה חיילת שתפקדה בצורה מופתית כל כך. הוא רצה להחתים אותה לשירות קבע. בכל זאת, חיילת סדירה שנותנת הוראות לקצינים, ואף אחד לא מתווכח, זה לא מחזה רגיל בצבא.
ירין, שבשלב הזה כבר למדה לפסיכומטרי לקראת לימודי סיעוד, החליטה להישאר בצבא לתקופה נוספת.
"יש חדירה למוצב"
בבוקר שבת התעוררה ירין בחדרה במוצב לקול הרקטות והאזעקות, ורצה עם חברותיה למיגונית. את השיחה הראשונה של הבוקר ליהי עשתה אליה, מהממ"ד בבארי - שיחה קלילה, ירין ברגעים האלו עוד צחקקה.
אחר כך כתבה למשפחתה שיש חדירה למוצב, ושהיא אוהבת את כולם. בשלב מסוים נזרק רימון למיגונית שבה התחבאה. ירין וחברה נוספת הצליחו להיחלץ ורצו למבנה המגורים, שם נתקלו במחבל, ירו בו והרגו אותו. רגעים אחר כך נתקלו במחבלים נוספים, ובקרב מולם נהרגו שתיהן.
בבארי, בינתיים, נלחמו ליהי ואמה על חייהן. המחבלים הגיעו לדלת הממ"ד - ליהי ראתה אותם דרך הפס שמתחת לדלת, והיא ואמה נפרדו זו מזו ללא מילים. המחבלים פתחו את דלת הממ"ד, ואז נהיה שקט: הם קיבלו שיחת טלפון, מוזיקה בערבית בקעה מהטלפון, והם הסתובבו והלכו.
רק למחרת בבוקר, בשעה 7:30, חולצו השתיים תחת אש, ליהי עדיין בפיג'מה וללא נעליים. "ברגע שאנחנו מגיעות לשער, אנחנו מתחילות להבין שמשהו לא טוב הלך גם עם ירין", היא אומרת. "איפה החיבוק שאמור להגיע עכשיו, אחרי ששרדנו את זה?"
באותו ערב, במלון בהרצליה שאליו פונתה המשפחה, בשעה 19:28 בדיוק, בישרו להם שירין נהרגה.
זמן קצר לפני כן, בבסיס נחל עוז, כשחברותיה של ירין התקשרו לנוי ושאלו אם ראתה את הסרטונים, היא סירבה להאמין. "אמרתי להן", היא מספרת, "עד שלא מודיעים באופן רשמי, מבחינתנו הן פה".
מאות מתנדבים במדים
ירין הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בסביון, וכעבור שנה הועברה לבית העלמין בבארי, קיבוצה.
בין חפציה נמצא פתק קטן: אם תיפול בקרב, ביקשה, שכל מתנדבי מד"א שיכולים יבואו להלוויה במדי הארגון. מאות באו.
ירין הותירה אחריה את הוריה, טל ונמרוד, את אחיותיה אלי וליהי, ואת בן זוגה עידן.
באותו לילה במלון בהרצליה, על צוק מול הים, הסתכלה ליהי לשמיים והבטיחה לאחותה שתשמור על המשפחה ביחד ולא תעצור. "מבחינתי אין דבר כזה להרים ידיים", היא אומרת, "ואין דבר כזה לאכזב אותה".
אלי לקחה על עצמה משהו אחר: "להיות מין אור קטן בעולם, להפיץ קצת יותר טוב, להיות חברה טובה לחברים שלי. זה משהו שירין ידעה איך לעשות - ועשתה זאת באמת".
ירין עשתה ב-20 שנות חייה את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותירה חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
סמל ראשון ירין מארי פלד ז"ל, חיל רפואה, נפלה בתאריך 7.10.2023, בת 20 בנופלה.
יהי זכרה ברוך.
סמ"ר
ירין מארי פלד