"תשמרו על תומר": פרידה מהגיבור רס"ן עילי זיסר ז"ל
רס"ן עילי זיסר ז"ל, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, שנפל בקרב בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר 2023, היה ילד שאמו ציפתה לבואו בקוצר רוח. "אפשר אפילו להגיד - זו לא בושה - שדני בהתחלה לא רצה ילד רביעי", אומרת ורד זיסר. "אבל בסופו של דבר הוא התרצה, והוא לא התחרט".
1 / 5
עילי, בנם של ורד ודני, נולד וגדל בגבעת אלה שבעמק יזרעאל, הצעיר מבין ארבעה אחים: עידו, ליאור ונעם. מעידו הבכור, הוא היה צעיר ב-11 שנה - "אבל הוא ניהל את הבית ביד רמה", מספרת אמו. "כולם טיפחו ואהבו אותו".
"חייב לשחות בריכה לאורך"
כבר בילדות היה עילי מנהיג החבורה. "הוא הוביל חברים שלו, שפחדו, לכל מיני משימות מוזרות - והכול במנהיגות שקטה", מספרת ורד.
זכור לה במיוחד מקרה שהתרחש כשעילי היה בכיתה ב', כשאמו של אחד מחבריו לכיתה ביקשה ממנה שתדבר עם עילי, שלא יכריח את בנה לשחות את כל הבריכה לאורכה בצלילה. ורד הופתעה. "אמרתי: 'מה, הוא מכריח אותו לשחות?' והיא ענתה: 'כן, כי עילי אמר לו שאם הוא רוצה להיות בשייטת או ביחידה קרבית, הוא חייב לשחות בריכה לאורך'".
עילי היה תחרותי באופיו, והתחרותיות הזו באה לידי ביטוי בכל מסגרת שבה היה - החל מתנועת הנוער, דרך מגרש הטניס, ובמיוחד מול לוח השחמט.
"אני לימדתי אותו לשחק שחמט", מספר אביו דני. "בהתחלה, כשהיה בן 10 או 12, עוד הצלחתי לנצח אותו. אבל מהר מאוד הגענו למצב שכבר לא רציתי לשחק מולו. אם אני רואה שניים-שלושה צעדים קדימה, הוא ראה בערך כפול".
בלימודים עילי הצטיין במקצועות הריאליים, וסיים את התיכון כמצטיין השכבה. "הוא היה גם קצת חנון", אומרת אמו בחיוך. "עד שלא סיים את השיעורים ואת כל המשימות שלו - הוא לא היה זז מהחדר".
מקורס טיס לסיירת מטכ"ל
עידו, אחיו הבכור של עילי, שירת בסיירת אגוז, ועילי רצה ללכת בעקבותיו - ורחוק יותר. "הוא דיבר כל הזמן על מטכ"ל והתאמן לזה", מספרת ורד.
אבל בדצמבר 2014, התגייס דווקא לקורס טיס. אחרי שנה וחצי עזב את הקורס, ואז, מספר דני, "הסתדרו לו הכוכבים": קראו לו מסיירת מטכ"ל, והציבו שני תנאים - לצאת לדח"ש (דחיית שירות), ולהתחייב לשירות נוסף כדי לסיים את המסלול עם הצוות.
עילי הסכים, יצא לחמישה חודשי דחיית שירות, "ואלה היו חודשים נהדרים עבורו וגם עבורנו", אומר אביו. "הוא היה בבית, בילה, עבד, טס לחו"ל".
וכשהגיע מועד הגיוס, הוא הצטרף ליחידה. "הניגודיות מקורס טיס לקורס במטכ"ל הייתה כל כך בולטת", מתארת ורד, "ראיתי שהוא זורח. כל פעם שאלתי אותו: 'תגיד, לייצ'ו, אתה מבסוט?' והוא אמר: 'אימא, נהדר לי'. הוא הגשים את משאת נפשו".
עם סיום ההכשרה נשלח מיד לקורס קצינים - "זה לא משהו שקורה בדרך כלל, עילי היה באמת מוכשר", אומר דני - וסיים אותו בהצטיינות.
כשקיבל לידיו את הצוות שלו, "צוות זיסר", הציב לו יעד: "אנחנו נמדדים על שלושה ערכים: מקצועיות, נחישות - והערך השלישי הוא הרעות", הסביר לחייליו, "ואנחנו הולכים להיות הצוות המצטיין של סיירת מטכ"ל".
מפקד היחידה, כך נודע לדני לאחר שעילי נפל, התרשם במיוחד מקור הרוח של בנו ומהירידה לפרטים: "הוא לא ויתר עד שחשב שהפרויקט שלו היה מושלם".
"הוא לא ישלח לי הודעה"
את תומר, אלמנתו, הכיר עילי בקורס קצינים - הוא היה אז צוער, היא מפקדת בגדוד אחר. "היה ביקור של קצינים, ואני הייתי צריכה צוערים שידברו בפניהם", היא מספרת. "וחיברו לי את עילי".
כמה חודשים אחר כך, התקשר אליה חבר שלו מהפלוגה: "תקשיבי, זה הבחור הכי טוב שהכרתי בחיים שלי. והוא ביקש את הטלפון שלך". תומר לא התרגשה: "אמרתי: 'הוא לא ישלח לי הודעה'. כמובן שעילי שלח, ומשם - הכול היסטוריה".
חמש השנים שלהם יחד היו מלאות בטיולים. כשתומר השתחררה מהצבא לקח אותה עילי למסע במדבר, "המקום שהוא הכי אהב, שבו הרגיש הכי מסונכרן עם עצמו ועם העולם" - ושם גם הציע לה נישואים.
השניים הקימו בית בבאר שבע, ותכננו להשתקע בקיבוץ בנגב. "הזוגיות שלנו התפתחה יחד עם הצוות שלו", אומרת תומר. "זה היה מורכב, והזמן שלנו יחד היה מה שנתן לשנינו כוחות לחזור לשגרה הלחוצה".
"היה לו קשה ללכת"
בבוקר 7 באוקטובר התעוררו עילי ותומר מאזעקות. "לעילי כבר היה ברור שהוא צריך לקפוץ ליחידה", היא מספרת. "הלכתי אחריו בכל החדרים של הבית, ובכיתי. אני זוכרת עד כמה היה לו קשה ללכת, וזה לא משהו שאפיין אותו בכלל. רגע לפני שיצא מהבית הוא נישק שוב, ואז חיבק שוב, ואז אמר: 'אני אוהב אותך', ועוד פעם ביקש, כמעט התחנן, שאשמור על עצמי".
כשיצא לבסוף, שתי שיחות הטלפון הראשונות שלו היו לאמה של תומר ולאמו שלו, ובשתיהן אותה בקשה: "תשמרו על תומר".
עילי היה בין הראשונים שהגיעו לכפר עזה באותו בוקר. "בכניסה לקיבוץ הם פגשו עוד שני צוותים של דובדבן, והכוח התפצל לשניים", מספר דני. "המחבלים ירו עליהם מהממ"דים בתוך הבתים". באחת מהפעמים האלו, עילי ושלושה לוחמים נוספים נהרגו.
באותו יום איש מבני משפחתו וחבריו של עילי לא הצליח ליצור עמו קשר, וכך וגם ביום שלמחרת. "רק ביום שני אחרי הצהריים דפקו בדלת", משחזרת תומר את הרגעים הקשים מנשוא. "הם עמדו שם ולא אמרו כלום. וגם לא היה צורך, לכולנו היה ברור שעילי נהרג".
חיים שאינם מפוספסים
עילי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בנהלל, והותיר אחריו את אשתו תומר, את הוריו ורד ודני ואת אחיו עידו, ליאור ונעם.
לאחר מותו נמצאו דברים שכתב לעצמו במהלך השנים, ביניהם גם קטע שהופיע תחת הכותרת "מחשבות יומיומיות": "מה שמטריד אותי הוא לפספס את החיים עצמם", כתב. "הרי לא ניתן לדעת מהו המסלול הנכון של החיים, מכיוון שלכל חיים מסלולים רבים, ואין שופט או מדריך שיודע לבחון את מסלול חיינו ולהעניק לו ציון מ-1 עד 10. עלינו לספק לעצמנו את התשובה לשאלה: מהם חיים שאינם מפוספסים".
"ככה הקטע מתחיל", אומרת תומר, "ומשם הוא פורש את המשנה שלו - והוא מדבר על אהבה, על לתת אהבה, להעניק לאחר. אני חושבת שזאת הצוואה האמיתית שלו: שאנשים יממשו את החיים שלהם, ויעשו את מה שמוטל עליהם לעשות כאן.
"גם היום, שלוש שנים אחרי, אני עדיין מרגישה את הנוכחות החזקה של עילי בחיים שלי, ואני מודה על זה, כי בלעדיו לא הייתי מצליחה להמשיך".
"הוא היה עולם ומלואו", מוסיפה ורד. "החמוד שלנו, המתוק שלנו, אהוב ליבי. רק חבל שכל כך מעט שנים".
עילי עשה ב-27 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
רס"ן עילי זיסר ז"ל, חיל המודיעין, נפל בתאריך 7.10.2023, בן 27 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ן
עילי זיסר