"תמשיכו לדבר טוב על עם ישראל": פרידה מהגיבור רס"ן עמישר בן דוד ז"ל
רס"ן עמישר בן דוד ז"ל, מפקד חפ"ק עוצבת הקומנדו, שנפל בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס ב-8 במרץ 2024, נולד בשביעי של פסח – היום שבו, לפי המסורת, חצה עם ישראל את ים סוף ושר את שירת הים.
1 / 6
את השם עמישר הציע אביו, חיים. "אמרתי לאשתי, חנה: 'עמישר' – עם ישראל שר", הוא מספר. "היא שאלה: 'יש שם כזה?' אמרתי לה: 'בדקתי, ואין. אבל אם את תסכימי – יהיה'. ולשמחתי היא הסכימה".
עמישר, בנם של חנה וחיים, נולד וגדל במושב קשת ברמת הגולן, השלישי מבין שבעה ילדים: לפניו נולדו אורי ויאיר, ואחריו קרן, מרים, איילת ומשה.
שלושה בנים בבית אחד, מספר אורי, האח הבכור, זה מריבות אינסופיות על כל צעצוע ועל כל משחק – אבל גם ברית: "תמיד כל אחד הגן על זה שמתחתיו". התחרותיות, הוא מוסיף, נשארה גם כשבגרו. "עד היום, כשאנחנו משחקים משהו ביחד, אנחנו מתאבדים על זה".
"מי שמרגיש שאוהבים אותו – לא גונב"
עמישר למד בישיבה התיכונית בחיספין, ובכיתה י' התנדב במד"א. "באותם ימים לא הייתה תחנה בקצרין, אז הוא התנדב בתחנה בטבריה", מספר חיים, "והיה מגיע לשם בטרמפים, בלי לשאול אותנו". ההתנדבות הזאת ליוותה אותו כל החיים: בבגרותו היה נהג אמבולנס, ובעשר השנים האחרונות עמד בראש צוות המתנדבים ביישוב עלי, שבו הקים את ביתו.
אחרי המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי התנדב עמישר ליחידת מגלן, עבר קורס קצינים ומילא בה שורת תפקידים, וגם אחרי השחרור המשיך לשרת בה במילואים – מאות ימים לאורך השנים.
את חייו המקצועיים הקדיש לחינוך. הוא לימד במרכז הטכנולוגי התורני "נחלים" ובתיכון "צור ישראל" לנוער נושר במטה בנימין, שמר על קשר עם מאות בוגרים, ולפעמים הגיע עם אשתו וילדיו לפנימייה כדי להעביר שבת עם התלמידים. תלמידיו סיפרו שנלחם על כל אחד מהם, גם כשהתלמיד עצמו כבר ויתר. "אם הוא לא היה מאמין בי", אמר אחד מהם, "סיפור החיים שלי היום היה שונה".
הקשר בינו לבין התלמידים היה קרוב במיוחד, עד כדי כך שבשבעה הגיעה אחת מתלמידותיו לבית המשפחה וסיפרה שאת השיעור החזק ביותר בחייה קיבלה מעמישר.
"בבית הספר גילו שהיא ועוד שתי בנות נהגו לגנוב באופן קבוע, ותפסו אותן", מספר אורי. "הן ציפו לשטיפה רצינית, היו בטוחות שיעיפו אותן מהלימודים. אבל עמישר התיישב מולן ואמר: 'קודם כול, אני מבקש סליחה. אני מרגיש שאנחנו לא אוהבים אתכן מספיק'. היא שאלה: 'מה הקשר?' והוא ענה: 'מי שמרגיש שאוהבים אותו - לא גונב'".
באותו רגע, סיפרה התלמידה, היא לא הבינה למה הוא מתכוון. עם הזמן הבינה, והמשפט הזה הולך איתה מאז.
להתווכח בלי להתנשא
עם אשתו שלומית הקים עמישר בית ביישוב עלי, ונולדו להם חמישה ילדים: יהודה, הלל, הוד, והתאומים ישי וידידיה.
"יש אנשים שבשבילם זמן עם הילדים הוא דבר חשוב", אומרת אחותו איילת. "אצל עמישר זה לא היה חשוב - זה היה כיף. הוא היה מתפנק עליהם, מחבק אותם, עוזר להם בשיעורי הבית. הוא שפך עליהם את האהבה שלו".
לפעמים, מוסיף אורי, זה בא גם על חשבון בית הספר: "הוא היה אוסף אותם באמצע יום הלימודים ואומר: 'יאללה, בואו, ניקח אתכם לטיול'".
במשפחה הוא היה זה שפתח נושאים שאחרים העדיפו להשאיר סגורים. "פעם לא היינו מדברים על פוליטיקה", אומר יאיר, האח השני. "עמישר הכניס את כולנו לזה. הוא היה אומר: 'מה זה משנה - חילונים, דתיים, שמאלנים, ימנים, בואו נדבר'. הוא אהב להתווכח, הוא נהנה מזה. אבל הוא ידע להתווכח בלי להתנשא". לזכרו הקימו אחיו את המיזם "להתווכח ביחד" - סדנאות שמלמדות תרבות דיון.
ויותר מכול, אומר אביו, הוא היה איש של נתינה ושל חסד: "לצוות שלו, לתלמידים שלו, לאנשים אחרים - בלי חשבון". פחות משנה לפני המלחמה החליט לתרום כליה לאדם שלא הכיר, דרך עמותת "מתנת חיים". "הוא נראה כמו חתן ביום חופתו כשתרם", סיפרה רחל הבר, יו"ר העמותה.
"בכוח אהבת ישראל"
בבוקר 7 באוקטובר נקרא עמישר למילואים כמפקד חפ"ק עוצבת הקומנדו. "בהתחלה הוא נסע לכפר עזה, ואז הבין שהתפקיד שלו זה לארגן את החפ"ק", מספר יאיר. "הוא אמר: 'אני לא בא עכשיו לעשות מעשי גבורה. יש לי תפקיד – אני צריך שכל החטיבה תוכל להיכנס לאירוע'. אז הוא חזר, ארגן את הכול, ואז נסע שוב לכפר עזה".
שלושה ימים אחר כך הגיע לכפר עזה אביו של חבר מהצוות, להביא ללוחמים ציוד. "קיבוצניק שמאלני", מספר אורי. "הוא סיפר לנו בשבעה: 'אני פוגש את אחיך, ותוך שנייה – בסיטואציה הזאת, בכפר עזה – אנחנו בוויכוח'. וזה נגמר בחיבוק".
עם תחילת התמרון הקרקעי נכנס עמישר לרצועה, ובמשך כחמישה חודשים היה, כפי שתיארו אותו, "האבא, ואולי בעיקר האימא" של החפ"ק: דאג שלכל חייל, סדיר או מילואימניק, יהיו מקום שינה ואוכל, ומישהו לדבר איתו.
בפעם האחרונה שיצא מהבית, מספרת איילת, ניסתה שלומית להוריד את התיק שלו מהאוטו ולא הצליחה להרים אותו. "היא שאלה אותו: 'איך אתה סוחב את זה? אתם עוד הולכים ברגל?' והוא אמר לה: 'אנחנו סוחבים את זה בכוח אהבת ישראל'".
"איך הוא חי - לא איך הוא מת"
ב-8 במרץ 2024, בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס, נפל עמישר. במוצאי השבת, קרוב לחצות, הגיעו לבית המשפחה חבריו מהצוות, "חברים שלו כבר 20 שנה", אומרת איילת, והניחו על השולחן את התיק הירוק.
"הם מתחילים להוציא דברים: הבטריות שהוא סחב בשביל כל החפ"ק, עוד משהו ועוד משהו – ושום דבר לא שלו. הכול דברים שהוא סוחב בשביל כולם". שלומית ביקשה להניח את התיק בכניסה לבית. "תזכורת", אומרת איילת, "מכוח מה אנחנו סוחבים".
כשהגיע מפקד החטיבה לנחם, ביקש ממנו חיים דבר אחד. "אמרתי לו: 'אני יודע שזה התפקיד שלך, אבל אנחנו רוצים לשמוע איך עמישר חי - לא איך הוא מת'. וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות בעצמנו: לבחור בחיים".
רק לתת
עמישר הובא למנוחות בהר הרצל, והותיר אחריו את אשתו שלומית, חמישה ילדים, הורים ושישה אחים ואחיות.
כשהמשפחה חיפשה משפט שלו לסטיקר, מספר חיים, מצאו אלוף משנה שפגש אותו פעם אחת במהלך המלחמה. באותה פגישה התחבקו, ועמישר אמר לו: "יש לי הכול. כל מה שנשאר לי זה רק לתת".
תלמידיו מ"נחלים" הולכים בדרכו ומתנדבים במד"א, ובבית הספר נפתח לזכרו קורס "מצילים חיים באהבה". בנוער "קשת", שבו גדל, הקימו את "תצפית עמישר", ועל הקיר כתבו משפט שלו: "תמשיכו לעשות טוב, להיות חברים טובים ולדבר טוב על עם ישראל. רק ככה ננצח".
"קראנו לך עמישר כי עם ישראל שר את שירת הים", ספד לו אביו. "גדלת ושרת את שירת חייך – שירה של חסד ונתינה".
"הוא פשוט היה מלא באהבה, והוא הלך מכוח האהבה", אומרת איילת. "וזה מה שמחזיק אותנו. זה נוכח בבית".
עמישר עשה ב-42 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
רס"ן עמישר בן דוד ז"ל, חטיבת הקומנדו, נפל בתאריך 8.3.2024, בן 42 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ן
עמישר בן דוד