הלוחם שהיה עוגן עבור חבריו ומשפחתו: סיפורו של סמ"ר סטניסלב קוסטרב
יש אנשים שמרגישים אותם דרך המילים שלהם, דרך הנוכחות הקולנית או המחוות הגדולות. סטניסלב (סטס) קוסטרב ז"ל היה בדיוק ההפך. הוא היה האדם שמרגישים דרך השקט שלו, דרך השלווה הפנימית שהשרה על סובביו ודרך המעשים הקטנים, היומיומיים, אלו שנעשים הרחק מאור הזרקורים. סמ"ר סטניסלב קוסטרב, לוחם בגדוד 601 של חיל ההנדסה הקרבית, נפל ביום ט' בסיון תשפ"ד (15.6.2024) באסון הנגמ"ש הקטלני ברפיח. בן 21 היה בנופלו. סטס הוא בנה של אלה, אח צעיר ליקטרינה וסבטלנה.
1 / 4
"תינוק שכולם חיכו לו"
סיפורו של סטס מתחיל בשנת 2002. משפחתו עלתה לישראל חמש שנים קודם לכן, ב-1997. אחותו, סבטלנה סבלייב, שהייתה אז בת 19, זוכרת היטב את בואו לעולם: "הוא היה תינוק שכולם חיכו לו, כל הבית חיכה לו. הוא הגיע כמו מלאך למשפחה".
סטס גדל בבית עוטף, כשסבתא שלו לוקחת חלק מרכזי בגידולו בזמן שאמו עבדה קשה כדי לפרנס את המשפחה. "הוא משך את החיים של סבתא ב-6 שנים", מספרת סבטלנה בכאב. "הוא היה ילד שקט, מנומס וצנוע מאוד". בתוך השקט הזה, הסתתר כישרון גדול לציור. ללא שום לימוד פורמלי, סטס היה מוציא תחת ידיו יצירות שהפתיעו את כולם. "זה פשוט בא לו", היא נזכרת. "אי אפשר היה להבין מה הוא מרגיש מהמבט או מהפנים שלו. גם אם היה סוער בחוץ, הוא תמיד היה נכנס הביתה רגוע, כאילו לא קרה כלום".
העוגן של הפלוגה
כשסטס התגייס לחיל ההנדסה, השקט שלו הפך לנכס מבצעי וחברתי. ר', חברו הקרוב שעבר איתו את כל המסלול מהטירונות, מספר על הקשר המיוחד שנרקם ביניהם: "המפגש הראשוני, אתה לא מדמיין לעצמך כמה יהיה לכם להיות ביחד. הוא היה הבן אדם היחיד שחוויתי איתו את אותו מסלול, וככה נהיה קשר כל כך טוב".
ל', חבר נוסף, נזכר ברגע שבו סטס הגיע לגדוד: "ראיתי ילד חייכן, קצת ביישן, עדיין לא מבין לאן הוא נכנס. אבל מהר מאוד הוא הפך לעוגן. הוא היה הבן אדם שאתה פונה אליו כשאתה צריך משהו, כי ידעת שאצל סטס, הדבר פשוט יקרה. הוא עשה הכל ב-100%".
חבריו לצבא מספרים על דמות של מפקד ולוחם שהשרה שלווה פנימית על כולם. בשדה הקרב, במקומות שבהם הלחץ והחרדה מכריעים רבים, סטס היה האיש שחייליו סמכו עליו בעיניים עצומות. "הוא היה בן אדם של 'אני פה בשבילך'", אומרת אחותו סבטלנה. "אני לא אעזוב, אני אעזור, אני אתמוך. זה מה ששמענו מהחברים בשבעה".
"אני גבר במשפחה"
למרות האחריות הכבדה על כתפיו כלוחם ומפקד, סטס מעולם לא הפסיק לדאוג לבית. סבטלנה נזכרת בשבת האחרונה שלו בבית, רגע לפני שחזר לרצועה. "אמא הלכה לקניות במרכזון וסטס הצטרף אליה. הוא לקח את כל השקיות, והיו המון. כשאמא ביקשה להקל עליו ולקחת לפחות את השקית של הלחם, הוא ענה לה במשפט אחד שסיכם הכל: 'אני גבר במשפחה'".
הדאגה לאימו ליוותה אותו גם בתוך רצועת עזה. חבריו זוכרים שיחות ליליות על כוס קפה בלב הלחימה, בהן הביע את חששו לשלומה של אימו שיושבת לבדה בבית ודואגת לו. אך לצד הדאגה האישית, בערה בו תחושת שליחות עמוקה. "אני צריך לשחרר את החטופים, אני צריך לנצח פה", אמר לחבריו. "אני רוצה שהילדים בבארי ובראש הנקרה, והמבוגרים בכפר סבא, יוכלו לחיות את החיים שלהם בשקט".
השבת השחורה של יוני
ב-15 ביוני 2024, בשעות הבוקר המוקדמות, יצא הכוח להתקפה באזור רפיח. סמוך לשעה 5:15, פגע טיל נ"ט בנגמ"ש הנדסי מסוג "נמר" (המוכר בכינוי "וואסים"). הטיל פגע בדיוק בנקודה בה אוחסנו חומרי החבלה, מה שגרם לפיצוץ עז וקטלני.
אחד מחבריו לכוח משחזר את רגעי האימה: "שמעתי פיצוץ חזק מאוד. ירדתי מהכלי שלי כדי לוודא שכולם בסדר, ואז הסתכלתי במצלמות וראיתי את הכלי של סטס בוער. באותו רגע נפל לי האסימון והבנתי את גודל האירוע. ידעתי שסטס עליו, ידעתי שהיו שם שמונה לוחמים. הפגיעה הייתה קטלנית, וכל השמונה נהרגו במקום".
הצוואה: להיות פשוט
מאז נפילתו, משפחתו וחבריו של סטס עוסקים בהנצחת דמותו הייחודית. "בשבעה שמענו דברים שלא ידענו על סטס", מספרת סבטלנה. "לא על קרבות הרואיים, אלא על מי שהוא היה ביום-יום, ברגעים השחורים, בפשטות שלו מול החיילים".
אחותו, שמצאה בין חפציו את הדיסקית שלו והחליטה לשמור אותה קרוב אליה, מבקשת שילדיה יגדלו להיות בעלי אופי כמו של דודם. "השאלה הכי חשובה היא למה", היא אומרת בכאב, "למה דווקא הוא?".
חבריו ליחידה מסכמים את דמותו כשיעור לדורות הבאים של מפקדים: "סטס היה בן אדם שביטל את עצמו למען אחרים. הוא לא עשה דברים כדי שיסתכלו עליו או כדי לקבל שבחים, אלא כי הוא האמין בהם. האחריות שלנו עכשיו היא שעם ישראל ידע מי היה 'הגבר על' הזה - הלוחם, החבר והאדם".
סטניסלב קוסטרב ז"ל, המלאך השקט שהפך למגן המשפחה והמדינה, הותיר חלל עצום בליבותיהם של כל מי שהכירו אותו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
סטניסלב קוסטרב