"פחות דיבורים, יותר מעשים": פרידה מהגיבור סרן ידידיה לב ז"ל
סרן ידידיה לב ז"ל, סגן מפקד פלוגת החשיפה-תקיפה של גדוד "שקד" בחטיבת גבעתי, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-14 בנובמבר 2023, היה ילד סקרן שקרא הרבה ורצה לדעת איך דברים עובדים.
1 / 5
ידידיה, בנם הבכור של אורנה ונועם, נולד ביישוב נריה, ובגיל ארבע עבר עם משפחתו לטל מנשה שבצפון השומרון. אחריו נולדו טליה, אילת השחר, הדס, אחוה, מוריאל, מתניה ונחלה.
עם טליה, הצעירה ממנו בשנה וחצי בלבד, גדל כמעט כתאום. "היה בינינו חוזה לא כתוב", היא אומרת, "אתה מגן עליי, אני מגנה עליך".
הוא למד בישיבה התיכונית "שעלבים" ובישיבת "שבי חברון", ולפני הגיוס עשה את שביל ישראל וחצה את הארץ לאורכה ולרוחבה. במרץ 2019 התגייס לגבעתי.
בלי כותרות
יום אחד ניגשה המנקה של בית הספר למחנך של ידידיה, וסיפרה שכבר שבועיים איזה מלאך מנקה את הכיתה, ושאלה אם הוא יודע מי זה. כמה ימים אחר כך תפס המחנך את ידידיה מסדר את הכיסאות בסיום יום הלימודים.
"המורה, אני מסדר את הכיתה", אמר לו, וביקש רק דבר אחד: שלא יספר להוריו. "זה מאוד מאפיין את ידידיה", אומר אביו, נועם. "המעשים מדברים, ופחות דיבורים. הכול נעשה אצלו בשקט, בלי כותרות".
כיבוד הורים היה אצלו קודש הקודשים. מדי יום שישי נהג להתקשר לסבו וסבתו, ובכל חופשה מהצבא הגיע לבקרם. ובערבי שבת, כשהתפילה הסתיימה וכולם יצאו מבית הכנסת, ידידיה לא הצטרף לחבריו. הוא עמד ליד הכניסה וחיכה לאביו כדי ללכת איתו הביתה. מאז ומתמיד הקשר בין השניים היה קרוב במיוחד.
ערב אחד, כששיחקו השניים כדורגל, לבו של נועם נעצר. ידידיה הבין תוך שניות שמדובר באירוע רציני, הזעיק עזרה וחזר לעשות לאביו החייאה. "זו הייתה החייאה מורכבת", אומר נועם. "זה שאני כאן ויצאתי מזה שלם, זה נס גדול".
כמה שנים אחר כך, כשידידיה כבר היה בצבא, הוא קיבל טלפון מארגון "עזר מציון": נמצאה התאמה בינו לבין חולת סרטן שזקוקה באופן דחוף לתרומת מח עצם. הוא קפץ משמחה, התייצב בבית החולים - ותרם.
"במלחמה אני אצטרך להיות טוב"
כבר בטירונות ראו איך ידידיה מתייחס לשירות. הוא נשא את הפק"ל הכבד של הנגביסט, וגם כשהמפקד פטר את הנגביסטים מהאפוד המלא בשמירות, המשיך לעלות לשמירה עם כל הציוד. כשחבר שאל אותו למה, ענה: "במלחמה אני אהיה באמת עם הכוננות הזאת, ואני אצטרך להיות טוב".
באותה רצינות ניגש גם לתפקיד שקיבל אחרי קורס מ"כים וקורס קצינים: קצין הנמ"רים של הגדוד, תפקיד חדש שהוא היה הראשון למלא אותו. הוא הלך ללמוד אצל שריונרים, קרא ספרות מקצועית, ירד לפרטים הקטנים ביותר של הכלי, ובמשך שבועות ארגן את הנמ"רים מהיסוד.
כשהגיעו לגדוד צוותי ביקורת, הביא אותם המג"ד קודם כול לצוות של ידידיה, והבודק סיכם: "אני כבר חמש-עשרה שנה בתפקיד בודק, מעולם לא פגשתי כזו מצוינות, כזו חדוות עשייה".
אבל את המקצועיות הזאת לא ליוותה קשיחות. כמפקד היה ידידיה שקט, כזה שפורץ קדימה רק במסע ובאימון – "מנווט מטורף", מתאר אותו מיכאל שמעוני, קצין שפיקד תחתיו – ובעיקר מפקד שרואה את החייל. ברשימות שלו כתב לעצמו איך לנהל שיחה אישית: לתאם ציפיות, להתעניין, ובעיקר - "חשוב שהשיחה האישית לא תהיה רשמית, כדי שהחייל ירגיש שבאמת אתה מתעניין בו".
"הוא היה היחיד בפלוגה שאתה ניגש אליו, ולא משנה מה, הוא יקשיב לך ויבין אותך", אומר יובל דיולד, חברו מהפלוגה.
מסיבה זו, אבל לא רק, כשהגיע מועד שחרורו של ידידיה מהצבא - ביקשו ממנו מפקדיו להישאר. הוא נענה, והאריך את השירות כסגן מפקד הפלוגה.
היום השני לתמרון
כשפרצה המלחמה הוא יצא להילחם בגאווה גדולה. "הוא היה בתחושה שהוא שותף לאירוע גדול", מספר נועם.
אבל התפקיד שקיבל בתחילת דרכו, השאיר אותו מאחור: שבוע לפני נפילתו ידידיה הוציא נמ"ר מקולקל מהרצועה לתיקון, ומצא עצמו מטפל בעניינים המנהלתיים של הלחימה - במקום להילחם בעצמו, כפי שביקש לעשות. בשיחה שערך עם הוריו מהרצועה, לא הסתיר את האכזבה.
יום אחרי, בערב שבת, כשאמו כבר הדליקה נרות, התקשר שוב, והפעם נשמע מבסוט: "הכניסו אותי לתפקיד קצת יותר קדמי בלחימה". זו הייתה השיחה האחרונה שלו עם הוריו.
ביום שלישי, 14 בנובמבר 2023, ביומו השני של התמרון, פעל הגדוד בצפון הרצועה כחיפוי לכוח של שייטת 13 שהשתלט על בית החולים "א-רנתיסי". בבוקר הצמידה חוליית מחבלים מטען לאחד הטנקים, שני חיילים נפצעו, וידידיה פינה אותם בנמ"ר לנקודת החבירה בחוף.
אחר כך דווח על מחבלים במסגד במרחק מאתיים מטר, והמ"פ יצא להסתערות רגלית עם החיילים והשאיר את ידידיה בחיפוי. ואז נפתחה אש מהאגף. ידידיה, שעמד בכיפת המפקד של הנמ"ר, השיב אש לעבר המחבלים וניהל איתם קרב קצר, שאיפשר לחיילים בשטח לחזור אל הכלים שעליהם נסעו.
"אני רואה את ידידיה מוציא את הראש, עומד על כיפת המפקד, יורה", מספר מיכאל, שבאותו זמן היה בנמ"ר הסמוך. "הוא פעל בתעוזה ובאומץ לב מעוררי התפעלות".
כמה שניות לאחר מכן טיל נ"ט פגע בנמ"ר שבו היה ידידיה, והוא נפגע ונפל. "אומץ הלב של ידידיה הציל את החיים גם שלי וגם של הצוות שלי", אומר מיכאל, "וגם של כל מי שהיה איתנו שם".
מעיין בחורש
ידידיה הותיר אחריו את הוריו, אורנה ונועם, שש אחיות ואח. משפחתו תרמה את קרניות עיניו לשני חולים, ובחורש ליד טל מנשה, במקום שבו אהב לטייל, הקימו לזכרו מעיין; בבית הכנסת ביישוב עומד ארון קודש על שמו.
חבריו לשירות מספרים שבכל ערב פלוגה ובכל התקפה שיצאו אליה לאחר נפילתו, רוחו של ידידיה ליוותה אותם. "הזמן עובר אבל הכאב לא נעלם", אומרת טליה, אחותו הצעירה. "ההיפך, הוא רק מעמיק".
ידידיה עשה ב-26 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
סרן ידידיה לב ז"ל, חטיבת גבעתי, נפל בתאריך 14.11.2023, בן 26 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סרן
ידידיה לב