יוסי נפל בקרב אחרי שאחיו רועי נהרג: "שני פרחים קטפו לי"
ברגע אחד נגדעו חייו של יוסף יוסי חי טהר ז"ל, שהציל אנשים רבים בקרבות גבורה עם פתיחת המלחמה בשבעה באוקטובר.
יוסי שימש כסגן ראש יחידה באגף המבצעים של השב"כ והיה בן 39 בנופלו. הוא בנם של מזל ואלי וגדל במושב עזריקם. אח לשי, גיא, ארז, רועי ז"ל ובר. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
1 / 4
מדובר באסון השלישי שפוקד את משפחת טהר. בשנת 1981 נפל דודו של יוסי, סא"ל יוסי טהר, במהלך פעילות צה"ל בלבנון. אחיו של יוסי, רועי, נהרג בתאונת אופנוע בעת טיול עם חבריו כשהיה בן 20.
"יוסי היה ילד אהוב ואוהב", נזכרת אמו מזל. "ילד יפה תואר, ילד טוב. הייתי מחוברת אליו כמו לאינפוזיה. בכלל, עבור כל הילדים שלי אני אמא אווזה".
אביו אלי הוסיף: "יוסי היה תמיד כמו מגנט. נמשכו אליו אנשים ותמיד היו סביבו, תמיד הוא היה מסמר הערב או מסמר המקום. ספורטאי מעולה, כדורסל, כדורגל, ריצות. הדבר היחידי שהוא לא עשה זה שהוא לא למד. הוא היה הולך לבית הספר בלי תיק".
"התקדם באופן מטאורי"
למרות הטרגדיה הקשה שבה נהרג אחיו רועי בתאונה, יוסי החליט שהוא רוצה להתגייס לתפקיד קרבי ומשמעותי בצה"ל וביקש מהוריו לחתום לו על הסכמה לכך. "יוסי לקח את מותו של רועי באופן מאוד קשה וכעבור חודשיים הוא בא אלינו ואמר 'עברתי את הגיבוש לשייטת'", מספר אלי. "הוא התגייס לשייטת וגמר בקורס קצינים כקצין מצטיין. בשנת 2012 הוא עבר מהשייטת לשב"כ והתקדם באופן מטאורי. ביום שהוא נהרג, הוא כבר היה סגן מפקד היחידה הכי מבצעית של השב"כ".
"חרב עלינו עולמנו"
את היום המר והשחור שבו נפל יוסי הוריו לא ישכחו לעולם. "בסביבות השעה שתיים וחצי דפקו בדלת", מספרת אמו מזל. "פתחתי את הדלת ואני רואה שלושה אנשים עם מדים. אני עומדת בהלם ואומרת להם 'לכו מפה'. עולמי חרב עליי. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שלקחו לי את יוסי. כמה פעמים תדפקו לי בדלת? זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות. אלוהים, תגיד לי למה? למה לקחת לי את הנסיכים האלה? שני פרחים קטפו לי שהם אחד ליד השני. זו אבידה כבדה בשבילי, אני עדיין לא מאמינה שהוא הלך ממני".
אביו אלי מספר כי יומיים לפני נפילתו, ביום חמישי בשעה עשר בערב, יוסי שלח לו את ההודעה הבאה בטלפון: "אבא אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מעריך אותך, שאתה לצידי נותן לי כוח כשאני צריך. חושב בצורה שקולה, חמה, חברית, הגיונית ולא אנוכית. חשוב לי שתדע שאתה יקר לי מאוד, אתה יקר לי מאוד. אוהב, יוסי".
"בשבעה באוקטובר חרב עלינו עולמנו", אומר אלי. "בשבת בבוקר הזעיקו אותו ליחידה. הוא הגיע ליחידה ואז אמרו לו שאחד הלוחמים ביחידה נפצע, הוא שוכב בשטח ואי אפשר לפנות אותו. יוסי תקשר עם הלוחם הפצוע, שאמר לו 'יוסי, כנראה שאני לא אחזיק מעמד. שמור לי על האישה והילדה'. הוא טס מהיחידה, איתר את הפצוע, חילץ אותו למקום שקט יותר, טיפל בו ופינו אותו עם מסוק. הבחור חי היום".
אביו מוסיף: "משם, הוא הבין שמחבלים מנסים לעלות על קיבוץ מפלסים. נלחמו שם מול כמויות אדירות של מחבלים ובאמת במפלסים אף אחד לא נפגע ואף אחד לא נהרג. בשלב מסויים שני מחבלים חשבו שהוא משלהם וקראו לו. הוא דובר ערבית על בורייה. הוא הגיע אליהם, חיסל את שניהם ולקח מהם את מכשיר הקשר שלהם. בשלב מסויים המחבלים ברחו מאזור השער של מפלסים וניסו לעשות איגוף ולבוא מהצד. מחבל שהסתתר אחרי מיגונית, שהוא לא ראה, ירה בו כדור אחד בחזה וזהו".
"אני איוב בעצמי"
אלי מגדיר את עצמו כאיוב. "אני לא קללת איוב אלא אני איוב בעצמי. פעם אחת אח שלי, פעם אחת בן ועכשיו עוד פעם בן. כמה אפשר? תמיד כשאני מזכיר את יוסי אני מזכיר את רועי וכשאני מזכיר את רועי אני מזכיר את יוסי. הם הולכים איתי קבוע כל הזמן".
אלי מסב את תשומת ליבנו למשפט חשוב שכתב יוסי ללוחם שלו ב-23 בספטמבר, זמן קצר לפני המלחמה: "הארץ הזו, האדמה הקדושה הזו, נועדה למי שיילחם עליה ויהיה מוכן למות ולחיות למענה".
כעת מכהן אלי כיו"ר ארגון יד לבנים הארצי, תפקיד שנותן לו את המוטיבציה לקום בבוקר ולהמשיך הלאה למרות הקושי. "כל כולי בעשייה למען המשפחות השכולות. מה שנותן לי את הכוח להמשיך זה כשאני מצליח ומשתדל לעשות כדי שיהיה קצת יותר קל להורים שכולים. זה עושה לי בעצם את ההמשכיות של יוסי. אני רוצה לזכור את יוסי עם החיוך והחיבוק שלו".
יהי זכרו ברוך.
שב"כ
יוסי חי טהר