פרידה מהלוחם הגיבור אופק ברהנה ז"ל: "הוא תמיד דאג לכוון לטוב ולאהבת חינם"
בכל בית יש את הילד שהוא הציר המרכזי, זה שסביבו נעים הצחוק, השירים והביטחון. עבור משפחת ברהנה, האור הזה היה סמ"ר אופק ברהנה. לוחם חטיבת גבעתי שנפל ביום ו' בסיון תשפ"ה (2.6.2025) בפעילות מבצעית, והוא בן 20 בלבד. אופק לא היה רק חייל אמיץ; הוא היה אח דואג, בן מסור, ומנהיג טבעי שסחף אחריו את כולם בחיוך ובצניעות.
1 / 5
הילד ששר שירים בדרך מהגן
הזיכרונות הראשונים של אחותו, ליאן, מתחילים בפשטות של חיי יומיום מלאי אהבה. "אופק היה מיוחד, באמת כאילו... הוא היה ילד מדהים", מספר אביו, ממו. ליאן נזכרת איך אופק, למרות פער הגילים, היה חלק בלתי נפרד מעולמה: "יש בינינו הפרש של ארבע שנים. הוא היה אוסף אותי הרבה מהגן... הוא היה בא ושר לי שירים כל הדרך חזרה הביתה".
גם כשגדל והפך לנער עסוק בכדורסל, המשפחה תמיד הייתה לפני הכל. "אני זוכרת שהוא היה חוזר מהכדורסל גמור, הוא וחברים שלו", מספרת ליאן, "והוא היה משחק איתי... סתם בעיקר אני זוכרת צחוקים איתם, שהם מסתלבטים כאילו". מאחורי השובבות הזו הסתתר עומק רגשי יוצא דופן. "עם כל הצחוקים והכל, הוא תמיד ידע להיות רציני וכאילו ילד גדול ובוגר ולהבין סיטואציות".
חסד בסתר: המגן של החלשים
רק לאחר נפילתו, החלו להיחשף סיפורים על טוב לבו של אופק, דברים שעשה בלי לספר לאיש. אבא ממו משתף בסיפור מרגש ששמע מאחת מחברותיו ללימודים: "היא סיפרה לי שכל היסודי היא הייתה מקבלת התקפי אפילפסיה והייתה מפחדת ללכת הביתה לבד. אופק היה מלווה אותה הביתה, יושב איתה שעות עד שההורים שלה היו מגיעים מהעבודה, ככה יום-יום. אנחנו חשבנו שהוא סתם מסתובב ברחוב, לא ידענו מה הוא עושה. עכשיו מסתבר שהוא היה עוזר לחברים שלו. זה המיוחד, העזרה לזולת שהוא נתן".
האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו אפשרה לו להרגיש אחרים לפני שדיברו. "הוא היה קולט אם מישהו נפגע והיה לוקח את זה קשה", מתארת אחותו, אלין. "הוא תמיד דאג לכוון לטוב ולאהבת חינם. הוא היה בן אדם מטורף, הצד הכי טוב של מטורף".
מנהיג עם כומתה סגולה
הגיוס לחטיבת גבעתי באוגוסט 2023 היה רגע של גאווה גדולה. "הוא ממש התרגש בגיוס שלו", נזכרת אחותו. "כשהוא חזר מהטירונות, הוא נכנס לחדר ואמר 'יואו, תראו איזה מדהים'". חודשיים בלבד לאחר מכן פרצה מלחמת "חרבות ברזל", ואופק הפך מטירון צעיר ללוחם בעיצומה של המערכה.
בזמן המלחמה, בגרותו של אופק הלכה והעמיקה. "הוא השתנה כל כך הרבה מאז התיכון לצבא", מספרת אחותו. "בזמן המלחמה הוא יצא לחופשה, והלך לחלק מנות לחיילים. הוא חייל בעצמו, והוא יצא לחופשה רק". אביו מוסיף כי גם ברגעים הקשים ביותר, אופק תמיד הרגיע: "כל פעם שאני שואל אותו, הוא אומר 'אבא אל תדאג', דאג לאחיות שלי".
שבוע לפני נפילתו, הגיע אופק לבית הספר לקחת את התעודה. המפגש עם המחנכת שלו זיקק את דמותו: "הוא פשוט נכנס אליה וחיבק אותה. היא סיפרה מי זה אופק לכל התלמידים שלה. אבידה".
השבת האחרונה בחג השבועות
הבשורה המרה הגיעה בעיצומו של חג השבועות. שעות ספורות לפני כן, עוד הספיקו האב והבן לשוחח. "דיברתי איתו בבוקר, אמרתי לו 'תשמור על עצמך'", משחזר ממו בכאב. "הוא ענה: 'אל תדאג אבא, תשמור על האחיות שלי ואל תדאג כאילו'".
הדפיקה בדלת הגיעה בצהריים. תחילה היה זה אדם בלבוש אזרחי, ולאחר מכן הגיעו המבשרים. "אבא שלי פתח את הדלת, הוא התחיל לצרוח. מסתבר שהוא דיבר איתו כמה שעות לפני", מספרת אחותו על רגע השבר. "כמה שעות שפשוט ישבנו ואף אחד לא מדבר, כל אחד בוהה במקום אחר ולא מבינים מה קורה".
"הכל כבוי בלעדיו"
החלל שהותיר אופק בבית משפחת ברהנה הוא בלתי נתפס. "אני מרגישה ששישי של לפני זה היה שישי שמח, עם שירים, שכולם נהנים וצוחקים", אומרת אחותו. "ושישי שאחרי זה – מרגיש כאילו הכל כבוי. לא משנה כמה שירים תשימי, כמה תגבירי... הימים יותר כבויים לי".
הגעגוע מתמקד ברגעים הפשוטים של הביחד, אלו שכבר לא יחזרו. "אני הכי מתגעגעת לרגע הזה שאנחנו כולנו ביחד, כל האחים, יושבים בארוחת שישי וכולם מסתלבטים אחד על השני וצוחקים. זה מרגיש שמשהו חסר, שזה לא מושלם עד הסוף".
אופק ברהנה ז"ל נפל כשהוא מגן על הארץ שאהב כל כך. "הוא ידע כמה זה חשוב", מסכמת משפחתו, "וזה מה שמנחם אותנו - לזכור שהלוחמים תמיד רצו שהעם יישאר מאוחד. שתמיד נזכור להיות מאוחדים".
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
אופק ברהנה