נפש של אמן, לב של מפקד: סיפורו של רס"ן רומן ברונשטיין ז"ל
במילים שמתארות את רס"ן רומן ברונשטיין ז"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה ביום כ"ז בכסלו תשפ"ד (10.12.2023), חוזר ועולה מוטיב אחד מרכזי: שילוב נדיר בין עוצמה צבאית שקטה לאנושיות יוצאת דופן. רומן, בן 46 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים וקבוצת חברים מלוכדת שהייתה עבורו משפחה שנייה במשך שלושה עשורים. רומן הוא בנם של גלינה ובוריס. נולד ביום ז' באב תשל"ז (22.7.1977) בעיר פרטיזאנסק (בברית המועצות). אח לאינה. רומן נישא לאהובת ליבו, נטליה, השניים התגוררו בבת ים והביאו לעולם שלושה ילדים: דניאל הבכור, ושני התאומים הלן ודויד.
1 / 5
השתלב במהירות בארץ
רומן עלה ארצה והשתלב במהירות מעוררת השראה בחברה הישראלית ובצה"ל. חברו הקרוב, ויקטור גולוד, מספר כי הרקע הצבאי היה חלק בלתי נפרד מזהותו עוד לפני שהגיע לישראל: "לרומן יש רקע צבאי במשפחה. גם סבא שלו וגם אבא שלו שניהם קצינים בכירים בצבא האדום. אני חושב שזה משהו שהוטמע מראש, שככל הנראה הוא ימשיך בקריירה הזאת". ואכן, תוך פחות מארבע שנים בארץ, רומן כבר ענד דרגות קצין על כתפיו.
השילוב בין המורשת המשפחתית למציאות הישראלית יצר דמות של מפקד ייחודי. ויקטור נזכר במשפט מספר המחזור של חייליו ממרץ 1997, משפט שמלווה את זכרו עד היום: "רומן הוא קצין עם יכולת של שייטת וביצועים של צבא אדום". בן מורבצ'יק, חבר נוסף, מוסיף: "כל מה שאנחנו יכולים לדמיין במילה קצין מהספרים – זה הרומן. קצין עם כבוד מטורף לחיילים, והפוך. אנשים הלכו אחריו בלי לחשוב פעמיים".
חבריו מתארים מנהיגות שלא נזקקה למילים רבות או להפגנת סמכות חיצונית. שי ברוך מסביר: "רומן היה מפקד מהסוג שלא צריך להגיד שהוא מפקד. מהסוג שלא צריך להסביר מה צריך לעשות, והכל אצלו היה באמת מאוד מובן מאליו". עדות לכבוד שרחשו לו פקודיו ניתן למצוא בסיפור מרגש מתקופת המלחמה, כשרומן היה מוטרד מכך שיחמיץ את בר המצווה של בנו הבכור, דניאל. הרס"פ של הגדוד שלו לא היסס, רתם את המג"ד והרס"ר, והפיק אירוע בתוך הלחימה. "ללאף אחד לא הייתה שאלה למה, כי זה רומן. בשבילו – מה שתרצו", מספרים חבריו.
איש של אנשים ושל תרבות
למרות הקריירה הצבאית המפוארת והיותו עורך דין מצליח בחייו האזרחיים, רומן היה קודם כל איש של אנשים ושל תרבות. הוא סיים בית ספר למוזיקה ברוסיה, ניגן בגיטרה, ושיחק טניס וכדורסל. אהבתו הגדולה הייתה הטיולים בארץ. ויקטור נזכר במסורת שהנחיל לחבר'ה: "הוא תמיד גרם לנו 'תקומו בשבת, אל תשבו בבית, קחו את הילדים, בואו נצא לטייל'. הוא תמיד העדיף לנסוע ברכב ה-4X4 שלו, לנצל אותו כדי לראות עוד ועוד מהארץ".
בשבעה באוקטובר, רומן לא היסס. למרות שבשנים האחרונות היה ביחידת עתודה ולא נקרא בדרך כלל בצו 8, הפעם הוא התייצב. בשיחה אחרונה עם ויקטור, כשזה כתב לו בציניות חברית "עכשיו אתה יודע מה זה להיות בצו 8", ענה לו רומן תשובה שמשקפת את תחושת האחריות העמוקה שלו: "עכשיו אתה יודע מה זה להיות בבית בצו 8". הוא לא יכול היה לשבת בבית כשחבריו ומדינתו נלחמים.
חלל עצום
הבשורה המרה הגיעה בדצמבר. במהלך פשיטה על יעדי טרור, נכנס הכוח של רומן לסריקה בבית שנחשד כממולכד. פיצוץ עז של מטען גבה את חייהם של חמישה לוחמים, ורומן ביניהם. "בסוף האירוע כבר ידענו שרומן לא איתנו", מספר אחד מחבריו בכאב. האובדן הותיר חלל עצום בלבותיהם של חבריו מזה 30 שנה. "הוא פשוט היה. הוא תמיד היה. הוא היה לכולם", אומר חבר אחר. "אני לא מצליח למחוק את הטלפון שלו מהזיכרון של הפלאפון. חשבתי שאני יותר חזק, זה לא יצא לפועל". חבריו הקימו את פרויקט "כנפיים של רומן" כדי לתמוך בילדיו – דניאל (15) והתאומים אלן ודייויד (13).
"הילדים האלה הם השתקפות של רומן אחד אחד", אומרים החברים בגעגוע. הם ממשיכים לטייל עם משפחתו, לנסוע לחו"ל ולשמור על המורשת שהותיר. "אני לא חושב שהוא היה רוצה שנגיד עליו משהו שהוא לא באמת הוא", מסכם ויקטור. "גיבור זה משהו קצת לא אנושי, ורומן היה מאוד אנושי. ופשוט היה חבר טוב". רס"ן רומן ברונשטיין נפל כפי שחי – בשקט, בנחישות, מתוך דאגה עמוקה לסובבים אותו ומתוך אהבת הארץ שהפכה לביתו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ן
רומן ברונשטיין