שלוש טרגדיות: סמ"ר אור מזרחי ז"ל נפל אחרי שאחיו נהרג ואמו נפטרה
למרות שתי טרגדיות גדולות שפקדו את סמ"ר אור מזרחי ז"ל במהלך חייו, הוא החליט להתגייס לתפקיד לוחם בסיירת הנח"ל. למרבה הצער, אור נפל בשבת הארורה של השבעה באוקטובר והותיר אחריו את אביו אבי ואחותו סתיו.
1 / 5
אור מזרחי גדל בפתח תקוה ואמו מיכל נפטרה מסרטן כשהיה תינוק בן שנה וארבעה חודשים. אביו טיפל בו, באחותו ובאחיו שחר במסירות רבה. הוא למד בבית הספר היסודי "נווה עוז" בפתח תקוה, המשיך לחטיבת הביניים "אורט תעשייה אווירית" בעיר לוד, וחזר ללמוד בפתח תקוה בתיכון רב-תחומי "עמל א'".
אור בלט כילד שמח, טוב לב ומאיר פנים, שכולו אור ואהבה. מספרים כי היה חברותי מאוד, אוהב אדם ומלא בנתינה. כלפי חוץ נראה קשוח מעט, אבל בתוכו היה רגיש ומתחשב. תמיד חשב על הסובבים אותו ודאג לרווחתם לפני שחשב על עצמו.
"מאוד נהניתי לגדל אותו", נזכר אביו אבי. "הוא היה ילד מיוחד שנותן אור ואהבה בבית. ילד שמח, כדורגל, חברה, בנות, בנים. מאושר מכל הכיוונים ולא היה חסר לו שום דבר. הוא היה ילד שיודע לעמוד על שלו, כל מה שהוא רוצה השיג בדרכים שלו. זה היה הסיפוק שלי, שלכל הילדים שלי יהיה כל מה שצריך ולא ייחסר להם שום דבר. החוסר היחידי - שאין להם אמא".
אחותו סתיו מוסיפה: "הוא תמיד היה התינוק של הבית, תמיד היינו מציקים לו.. היינו אוהבים אותו ברמות, כאילו ממש תינוק שלנו. אנשים אהבו אותו בגלל השובבות שלו".
"אור היה באופי שלו לוחם"
ברבות השנים פיתח אור תחביב משותף יחד עם אחיו שחר, שהיה נערץ עליו - רכיבה על אופנועי שטח. הטרגדיה השנייה במשפחה התרחשה בתאריך 2.3.2020, אז יצאו אור ושחר לרכיבה. ליד מושב בית יהושע בשרון, כשעצר לרגע בגלל תקלה באופנועו, הוא ראה את אחיו ממשיך ברכיבה ונדרס על ידי רכבת חולפת. הטרגדיה שהתרחשה לנגד עיניו העיבה על חייו של אור.
"זה היה בשלב של לפני הצבא", מספר אביו אבי. "הוא נסע עם אח שלו לטיול אקסטרים על אופנועי שטח ואח שלו שחר נהרג בתאונת רכבת. אור היה שם, הוא ראה את המחזה הקשה במיוחד עבור ילד בסביבות גיל 17.5. היה שלב שהוא התלבט אם ללכת לצבא או לא כדי לא להשאיר אותי לבד. אמרתי לו 'אור, תקשיב, תעשה מה שטוב לך ואני איתך'. הוא עבר מבחנים, עשה הכל ולקחו אותו לסיירת של הנח"ל. אני כאבא הייתי אחריו, העיקר שיהיה לו טוב".
אחותו סתיו מוסיפה: "כששחר נהרג אמרנו: 'טוב, מה יש לנו? זה רק אני והוא'. אז התפקיד שלנו זה לשמור על אבא כדי שהוא לא יהיה לבד ותמיד יהיה מישהו איתו. אור היה באופי שלו לוחם, כמו שהוא נלחם עם החיים שהיו לו קשים. הוא ממש רצה את זה בפנים".
"אבא התקשר אליי בצרחות"
השבעה באוקטובר 2023 היה אמור להיות יום שבת מהנה עבור אור, שהתכונן לביקור נוסף של משפחתו בבסיס. חברתו אסנת הבטיחה להביא לו בשבת קציצות שאהב, ואחותו סתיו הכינה עוגת שוקולד וכדורי שוקולד. "כשאנחנו מביאים אוכל זה לא רק בשבילו אלא עבור כל הגדוד", מספר אבי. "בשש וחצי הוא התקשר ואמר 'אבא מה נשמע מה עניינים התחילו טילים'. אחר כך הבת שלי דיברה איתו. הגיע איזשהו רכב מוזר, הוא היה צריך לבדוק מה קורה ואז הוא אמר לה 'אני הולך למות'. ביום ראשון בבוקר הגיעו שני קצינים, ברגע שהם נכנסו אני כבר הבנתי ואפילו לא שאלתי אותם. אני פרצתי בצעקות".
"אבא שלי התקשר אליי בצרחות של החיים וצרח לי 'אור מת! אור מת! אור מת!' וניתק את הטלפון", מספרת סתיו על אותו יום מר. "אני לא ידעתי מה אני עושה, צרחתי בבית, לקחתי את האוטו ופשוט נסעתי על 200 קמ"ש לבית של אבא שלי. לא יודעת איך הגעתי לפה. אני רואה פה קצינים, אני רואה פה את כל השכנים, אני רואה שכולם בוכים, אבא שלי צורח".
בטלפון הנייד של אור ז"ל, שהתגלה בבסיס כשהוא מחורר מכדורים, נמצא סרטון וידאו של שתיים וחצי דקות. אור צילם תחילה את השמיים זוהרים ברקטות ויירוטים, ואז הניח את הטלפון לידו. המסך חשוך, אבל שומעים בסרטון את הכל: את היריות שירה על המחבלים, הזעקה "אימא, יורים עליי", וקול נפץ עז, שאחריו הסרטון נקטע. אור הרג שני מחבלים לפחות לפני שנורה. "הוא היה גיבור", אמרה אחותו.
"זה לא עוזב אותנו"
מאז נפילתו של אור ז"ל, מנסים אבי ובתו סתיו לתמוך אחד בשנייה. "זה כל יום עובר לנו בראש", אומר אבי. "זה לא עוזב אותנו. אתה פצוע בפנים, אף אחד לא יודע, אנחנו לא משתפים. קשה. יש ימים שאתה קם, רואה את התמונות ומתחיל לבכות. אתם יודעים מה קורה פה? הכאב הוא עצום. אין פה נחמה. פשוט לחיות עם זה".
"כמה אפשר? גם איבדתי אימא, גם שני אחים", אומרת סתיו. "נשארתי פה לבד, רק אני ואבא, ולא האמנתי, ועד היום, אני לא מאמינה שהוא לא פה".
סמ"ר אור מזרחי ז"ל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקוה, בן 21 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
אור מזרחי