"תמסור למשפחה שלי שאני אוהב אותם": פרידה מהגיבור סמל רועי טל ז"ל"
סמל רועי טל ז"ל, חובש קרבי בפלוגת החוד של גדוד דוכיפת בחטיבת כפיר, שנפל בקרב בחאן יונס ב-8 בינואר 2024, היה ילד שהכול הצחיק אותו. "יושב, רואה טלוויזיה, ואני לא מבינה ממה הוא צוחק", מספרת אמו, סמדר. "הכול מצחיק אותו".
1 / 4
רועי, בנם של סמדר ועמי, נולד וגדל במושב כפר יהושע שבעמק יזרעאל, הילד השלישי מתוך חמישה: אחרי מאיה ודריה, ולפני התאומים יהלי ויובל.
"הוא תמיד התחבר גם למעלה וגם למטה", אומר אביו. "התאומים גדלו כמעריצים שלו, והוא כמעריץ שלהם. המשחקים שלו, החדר שלו - הכול היה למען התאומים, בלי שום חשבון". סמדר זוכרת איך הייתה חוזרת הביתה ומגלה שרועי, אז בן 12 או 13, כבר הכין חביתות לאחים הקטנים, בני ארבע.
"צלם אירועים, שביום נמצא עם הילדים"
בבית הוא היה זה שיודע לעשות הכול לבד: לבנות, לתקן, לעבוד עם הטרקטור במשק. בילדותו הרכיב ערכות לגו של אלפי חלקים, בהמשך הרכיב רהיטים בקלות, בנה לעצמו מחשב מחלקים שקנה, ופתר קוביות הונגריות מכל הסוגים, שאותן אחסן בתיק מיוחד. בחוגים הוא עבר מספורט לסיף ומסיף לקיר טיפוס.
אבל התחום שבו נשאר היה הצילום. בבר המצווה קנה לעצמו מצלמה, ואז נרשם לקורס צילום עם חבר'ה מבוגרים ממנו. "הוא היה שם הכי צעיר", מספרת מאיה, אחותו הגדולה, "וממש התמקצע בזה ונורא אהב את זה".
תוך זמן קצר כבר צילם אירועים - בהתחלה בהתנדבות, ואחר כך בשכר: בר ובת מצווה, מסיבות סיום, חגים במושב. את חגיגות השבועות של כפר יהושע צילם ברחפן, והתושבים שקנו רחפנים משלהם באו אליו שילמד אותם להטיס.
סמדר מספרת על משימה שקיבל בכיתה ו', לקראת הבר מצווה: לכתוב איך הוא רואה את עצמו בעתיד. "הוא כתב: צלם אירועים. עובד בצילום בערב, ביום נמצא עם הילדים, ובערב אוכל באירוע".
"אבא, צריך לחלץ אותי, שקעתי"
כבר מילדות הצטרף רועי לאביו לטיסות במצנח ממונע, והשניים חלקו גם את האהבה לטרקטורים, לטרקטורונים ולרכבי שטח.
כשהוציא רישיון לטרקטור התחיל לנסוע בשטח, וחברים רבים רצו להצטרף אליו. הוא ניווט היטב בשדות ובטבע של האזור, ויחד נסעו למעיינות עם פק"ל קפה, טיילו ברגל וישנו בשטח. עם חבר אחד שיפץ רכב ישן שהם כינו "בן לאדן", והרעש שעשה ברחבי המושב היה עוצמתי עד כדי כך שהתושבים התריעו שרכב חשוד מסתובב באזור.
"הייתי שולח לו הודעה: 'רועי, בוא איתי לטיול שטח'", מספר בן דודו תומר. "הוא ישר היה עונה: 'יאללה, אני זורם, תבוא עכשיו'. לא היה אכפת לו אם יש בית ספר למחרת. מבחינתו, כולם צריכים ליהנות מהחיים במקסימום".
במיוחד הוא אהב בוץ. "יורד גשם, יש בוץ - זה הזמן לצאת לטיולי בוץ", אומרת סמדר. "וואי, אני לא סבלתי את זה", היא מוסיפה בחיוך.
עמי זוכר יום חורף אחד עם גשם רציני, שבו יצאו רועי והחברים עם הטרקטורונים. "ביום שישי, באחת בלילה, אני מקבל טלפון: 'אבא, צריך לחלץ אותי, שקעתי'".
בכיתה י"א, בנסיעה אחרת, רועי לא הבחין בגשר אירי שעמד בדרכו. הוא עף עם הטרקטורון, ונפצע. "הוא אמר לאבא שלי שהכול בסדר, הטרקטורון בסדר, רק צריך שיבואו לקחת אותו", מספרת מאיה. "אחרי זה היה ברור שלא הכול בסדר - הוא עבר ניתוח בברך".
אולם מה שהדאיג אותו בכל התקופה הזאת היה דבר אחד, "שלא יורידו לו פרופיל, ושזה לא יפגע לו בשירות הצבאי", מספר אביו, "הוא היה חדור מטרה לחלוטין".
ילד מבריק שלא אהב את ביה"ס
בבית הספר האזורי "ויצו" בנהלל למד רועי במגמת רובוטיקה, אבל עם המסגרת עצמה הוא לא כל כך הסתדר. "הוא היה ילד מבריק, אבל את בית הספר הוא לא אהב", אומרת אמו. "כשהוא סיים י"ב, הוא אמר: '12 שנה - זה חצי מאסר עולם'".
הוא אהב לעזור לכולם, זוכרים בני המשפחה, אבל לא אהב לעשות דברים רק כי "ככה צריך". "הוא היה מאוד נאמן לעצמו", אומרת מאיה. "אם משהו לא היה לו כיף והוא לא נהנה לעשות אותו, מיד היו מזהים את זה עליו".
לפני הגיוס עבר רועי את מבחן "מגשימים", המיועד לנוער מצטיין שמתמיין ליחידות הסייבר והטכנולוגיה של צה"ל. "היה לו ברור מההתחלה שהוא לא הולך לדבר כזה", אומר עמי. "הוא הולך להיות קרבי".
בדצמבר 2022 התגייס לגדוד "דוכיפת" בחטיבת כפיר, ובמהלך המסלול עבר קורס חובשים בן שלושה חודשים. "מתברר שגם את זה הוא ידע לעשות", אומרת סמדר.
בסרטון שצילם במהלך הטירונות, רועי סיפר כי "לפני ארבעה חודשים התגייסתי לחטיבת כפיר. במהלך הטירונות עשיתי גם קורס חובשים, ועוד מעט אני מתחיל אימון מתקדם".
בתום המסלול שובץ כחובש של פלוגת החוד, וחבריו במחלקה אמרו עליו שהיה החובש הטוב ביותר.
"ראינו שהוא עובר תקופה קשה"
את המסלול סיים רועי זמן קצר לפני 7 באוקטובר. בפרוץ המלחמה הייתה היחידה שלו בחווארה שליד שכם, ובסוף נובמבר 2023 הועברה דרומה, לרצועת עזה - הכניסה הראשונה של חטיבת כפיר לרצועה. הם לחמו תחילה בשג'אעייה, ובאמצע דצמבר יצאו להפוגה קצרה בכפר נופש באשקלון.
"קיבלנו טלפון ערב קודם", מספר עמי. "ב-15 בדצמבר נפגשנו איתו לשעתיים וחצי בערך. ראינו על הפנים שלו שעוברת עליו תקופה קשה. נפרדנו ממנו בחיבוק, וסמדר אמרה לו אפילו: 'בוא, תיכנס לאוטו, תחזור איתנו'".
רועי חזר ללחימה, הפעם בחאן יונס. את משפחתו הרגיע: כחובש, הוא תמיד האחרון בכוח.
ב-8 בינואר 2024 נכנס הכוח שלו לבניין במחנה הפליטים בני סוהילה. "הבית היה קצת חשוך", מספרת סמדר. "מחבל יצא מפינה חשוכה, הקדים אותו עם רימון וברח". הרימון חדר מאחורי האפוד הקרמי, ורועי נהרג כמעט במקום.
באותו ערב קבע עמי עם חברים צעידה במושב. "אני פותח את הדלת כדי לצאת, ואני רואה מולי קבוצה של חיילים". סמדר חשבה בהתחלה שהם עושים סיור כתובות, כדי לגייס את השכנים למילואים. "לא הבנתי שמדברים איתי בכלל. לא, לא יכול להיות שזה נכון מה שהם אומרים".
"סיטואציה כזאת, שבה כל החיים משתנים בשנייה", אומרת מאיה. "ואי אפשר להכיל".
"מכתב מביא מזל רע"
רועי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר יהושע, והועלה לאחר נפילתו לדרגת סמל. הוא הותיר אחריו את הוריו, סמדר ועמי, את אחיותיו מאיה ודריה ואת אחיו הקטנים, יהלי ויובל.
מכתב הוא לא השאיר. "כי זה מביא מזל רע", אמר לחבר מהפלוגה, באחד הערבים שבהם ישבו לדבר. במקום זה, סיפר החבר לסמדר, הוא ביקש ממנו: "אם יקרה לי משהו, תגיד למשפחה שלי שאני אוהב אותם, ושאני בחרתי בדרך הזאת, ושלא ייקחו את זה על עצמם".
"רועי היה אחד כזה שמקבל את כולם", אומר אביו, "לא שינה לו מאיפה האדם מגיע, מה הדת או האמונה שלו ובאיזה דעות פוליטיות הוא מחזיק. כולם היו שווים בעיניו, וזה משהו שאני לוקח איתי להמשך החיים.
מאיה, לקחה על עצמה משהו אחר: "לראות קודם כול מה עושה טוב לעצמי ולסביבה, ולא לפעול כי ככה כתוב בספר".
בני המשפחה הוציאו חולצות לזכרו, ועליהן כיתוב של המשפט שרועי נהג לומר: "יש רק דבר אחד שאף אחד לא יכול לקחת לך - את מה שנתת לאחרים".
"ובסופו של דבר", אומרת סמדר, "אפילו את החיים הוא נתן".
רועי עשה ב-19 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
סמל רועי טל ז"ל, חטיבת כפיר, נפל בתאריך 8.1.2024, בן 19 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמל
רועי טל