"עדיין לא מעכל שלא ניפגש יותר": פרידה מהגיבור סמ"ר תומר ברק ז"ל
סמ"ר תומר ברק ז"ל, מפקד כיתה בגדוד 13 של גולני, שנפל בקרב על מוצב פגה ב-7 באוקטובר 2023, היה, לדברי אביו איתי, "מאוד מאוד מצחיק, ומאוד מאוד שנון".
1 / 4
תומר, בנם הבכור של שרון ואיתי ואח גדול לטל, נולד במודיעין וגדל בפתח תקווה. פעוט עם תלתלים עד הכתפיים שהפך לילד סקרן, חובב קריאה ובעל כישרון לשפות. מורתו לאנגלית בתיכון אף העניקה לו ציון לשבח על כך שביצע כל משימה - "ועדיף כמה שיותר מאתגרת" - על הצד הטוב ביותר, ותמיד עוזר לאחרים.
"לגדול עם אח גדול זה לגדול תחת ההשפעה שלו", אומר טל. "כל תכונה טובה שיש בי, היא תוצאה ישירה של ההשפעה של תומר עליי".
והתכונה שהוא זוכר יותר מכול היא שמחת החיים של תומר. "אני לא זוכר אפילו רגע אחד שבו תומר היה עצוב. הוא פשוט היה אדם מאוד-מאוד שמח ואהב את החיים".
"כל מי שהיה קרוב לתומר, יספר על הסתלבט ועל הציניות שלו", אומר אחד מחבריו. "לא כולם הבינו אותו ואת ההומור שלו בהתחלה, אבל מי שלמד אותו ונפתח בפניו - התאהב. לא הייתה אופציה אחרת".
חבר אחר זוכר שיעור רועש שבו המורה איבד את הסבלנות וצעק שמי שרוצה שילך הביתה, הוא לא מכריח אף אחד להישאר. בכיתה השתררה דממה, כולם המשיכו לשבת מלבד תומר שלקח את התיק ויצא.
הוא היה מרכז החבורה ו"הדבק" שלה, עם עשרות חברים סביבו, וידע להפוך כל סיטואציה למצחיקה. גם בשירות הצבאי, כשכולם התלוננו שאין כוח וחם ושהאוכל מגעיל, תומר עשה מזה צחוק.
ובכל פעם שחזר הביתה אחרי 21 יום, הטלפון הראשון שהרים היה לחברים: "יאללה, מה עושים? לאן הולכים?", היה שואל בשמחה.
"הוא היה על קוצים מהשנייה הראשונה שהגיע הביתה ועד השנייה שחזר לצבא", מספר אחד מחבריו, "תומר ניצל את החיים עד הרגע האחרון".
גיגית עם 13 סירות
תומר היה ילד רזה מאוד, יש שיאמרו אפילו שדוף, והרכיב משקפי ראייה. כשהיה בן 15 החליט שהוא מתחיל להתאמן לקראת השירות הצבאי, והפתיע את אביו כשהודיע לו שהוא מתכנן להתגייס לשייטת 13.
"אמרתי לו: 'בוא, קח גיגית עם 13 סירות ושחק איתן. זו תהיה השייטת שלך", נזכר איתי.
אבל ברגע שתומר התחיל לדבר על הצבא, מספר טל, נדלק לו ניצוץ בעיניים. הוא התאמן, רץ, הצטרף לעמותת "אחריי!" ולמסלול כושר קרבי, ועבר גיבושים ליחידות עילית. וכשלא עבר אותם, סירב להתייאש ואמר: "אני אתאמן יותר חזק".
בדרך הביתה מאחד מהגיבושים, תומר החליט להירשם למכינה הקדם-צבאית "שחר" - ובחר בשלוחה ביישוב ניצן, בין אשדוד לאשקלון, כי היא הייתה הקרובה ביותר לים.
במהלך חודש ינואר עבר יום סיירות והגיע לגיבוש מטכ"ל, ממנו נפל ביום השלישי. "מכאן הדרך לגולני הייתה מאוד-מאוד קצרה", אומר איתי.
זה לא היה המקום שייחל לעצמו להיות בו, מודה טל, אבל כמו בכל מקום שאליו הגיע, תומר הצליח למצוא את מקומו. "מהרגע שהגיע לשם הוא אמר, 'אני אשים במקום הזה את המקסימום שלי'".
עשרה חלומות עד גיל 30
במהלך המכינה, התבקש תומר לכתוב עשרה חלומות שהוא רוצה להגשים עד גיל שלושים. בין השאר, תומר כתב שהוא רוצה ללמוד עוד שפה, להשתחרר כלוחם ביחידה מובחרת, להשפיע על קבוצה גדולה של אנשים, להציל חיי אדם, לעזור להורים שלא יצטרכו לעבוד קשה ולמצוא בת זוג לחיים.
ובתשובה לשאלה הבאה בדף - מה מניע אותו להגשים את כל אלה - כתב: "כל דקה ושנייה בחיים חשובה, וצריך לנצל את הזמן כמו שצריך".
באפריל 2022 הוא התגייס לגולני, סיים את ההכשרה בהצטיינות וקיבל את כומתת המ"פ בסוף מסע הכומתה. המוטו שלו, בצבא ובכלל, היה "No excuses ("בלי תירוצים").
וכך הוא גם חי את חייו: למשל כשחזר מהצבא בסופי שבוע, לא ויתר על חדר הכושר למרות העייפות. וגם כשהרגיש שהוא מגיע לקצה גבול היכולת הפיזית והמנטלית, לא ויתר לעצמו.
250 מטר מהגדר
אחרי שסיים קורס מ"כים תומר סופח לגדוד 13, עבר קורס מרגמות והוצב במוצב פגה, ליד קיבוץ נחל עוז. "גם כשהיה מתחיל תקופות עמוסות וקשות", מספר חברו, "הוא תמיד נשאר עם אותה גישה: לבוא בטוב, בקלילות, ולא להפוך דברים לכבדים".
בחודש האחרון, מספר איתי, הייתה תחושה באוויר שמשהו גדול עומד לקרות. באחת מהשיחות עם הוריו, תומר שיתף אותם במה שמתרחש מעבר לגבול ובחוסר השקט שעמו הם מתמודדים כחיילים בגבול עזה.
בסיום השיחה, איתי שאל את בנו אם הוא יכול לקבל את מספר הטלפון של המפקד או של דמות אחרת בבסיס, למקרה שיקרה משהו ותומר לא יהיה זמין. "אתה לא צריך", ענה תומר. "הכול בסדר".
בשישי בערב, 6 באוקטובר 23', תומר סגר שבת ובשיחת הטלפון עם הוריו הודיע להם שהוא חוזר הביתה בחמישי, ושבעוד חודש הגדוד יוצא לאימון.
אולם למחרת בבוקר, בשעה חמש וחצי, תומר כבר היה עם חייליו במתחם המרגמות שמחוץ למוצב, 250 מטרים מגדר הרצועה. כשמחבלי חמאס פרצו את הגדר, הכוח של תומר היה מהראשונים שנתקלו בהם.
טל: "המחבלים הגיעו בגלים, ולא הפסיקו להגיע. זו הייתה כמות עצומה".
תומר וחייליו החליטו לצאת מהכלים הממוגנים ולהילחם, ותומר לחם לבדו מול עשרות מחבלים עד שנפל. 14 מלוחמי גדוד 13 נפלו באותו בוקר בקרב על מוצב פגה.
בפתח תקווה לא הבינו בהתחלה את גודל האירוע. תומר, שתמיד עדכן בקבוצה המשפחתית על מצבו כשהיה בצבא, לא כתב דבר. איתי התקשר לקצין העיר והודיע שבנו מנותק קשר. וטל, שנתקף בפחד ובתחושה קשה, לא הצליח לאכול ולשתות.
בשעה אחת בלילה דפקו הקצינים על דלת המשפחה, ובפיהם הבשורה הנוראה על נפילתו של תומר.
"רק שלא ישכחו אותו"
תומר הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה, והותיר אחריו את הוריו ואת אחיו הצעיר טל.
"אמנם קברנו את תומר, ואפילו די מהר ביחס להרבה משפחות שכולות אחרות שהמתינו זמן רב עד שזכו לקבור את יקיריהן שנרצחו או נפלו בטבח", אומר איתי, "ולמרות זאת, מבחינתי תומר עדיין בצבא, במוצב ליד עזה. לא הצלחתי עדיין להתאבל עליו באמת, וההבנה שלא אראה אותו יותר עוד לא נקלטה אצלי".
גם חבריו של תומר מתקשים לקבל את העובדה שהוא לא ישוב יותר, וכמו איתי גם הם משכנעים את עצמם לפעמים שתומר לא בבית כי הוא פשוט סוגר שבת בבסיס. "אנחנו פשוט לא מסונכרנים עם היציאות, אבל עוד מעט זה יסתדר", הם אומרים.
טל מצדו, רוצה שיזכרו את אחיו הבכור כמי שרק רצה לעשות שמח בעולם. ואיתי הציב לעצמו משימה: "חשוב לי שבכל מקום שהשם 'תומר ברק' יעלה, אנשים יגידו: 'וואלה, אני מכיר אותו, הוא היה במוצב פגה, הוא היה בגדוד 13'. זה חלק מהמסע שלי, להבטיח שיזכרו אותו".
תומר עשה ב-20 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
סמ"ר תומר ברק ז"ל, חטיבת גולני, נפל בתאריך 7.10.2023, בן 20 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
תומר ברק