הצחיק את חבריו בלב בתופת: סמ"ר איתי יהודה נלחם בגבורה עד שנפל
ביום הולדתה ה-32 של רינת יהודה, היא קיבלה את המתנה היקרה מכל במשקל 938 גרם: בנה איתי. "הוא היה ילד חייכן, ילד שאוהב את החיים", היא מספרת בגעגוע. "תמיד העריץ אותי, תמיד אהב אותי, תמיד היה המאהב שלי. אהב לבלות, לצאת, להצחיק את כולם, לספר לכולם בדיחות". איתי גדל בראשון לציון והפך לנער שהאיר כל חדר אליו נכנס, אך בלב האישיות הקורנת שלו פעם לב של אמן ורוח של לוחם.
1 / 4
"שהעולם יהיה טוב ולא יהיו מלחמות"
כבר בכיתה ה', בסרטון בית ספרי תמים, ביטא איתי חזון שלום עמוק: "הייתי משנה את העולם שכולם יהיו אנשים טובים, שלא יריבו ולא יהיו מלחמות". המילים הללו מהדהדות היום בכאב מצמרר, כשמבינים שאותו ילד שביקש שלום נפל במלחמה הקשה ביותר שידעה המדינה.
לצד שאיפתו לעולם טוב יותר, איתי גילה את עולם האמנות. בתיכון הוא הפך לצייר מחונן. "גם אחרי שלושה שבועות שהוא חזר תשוש אחרי קו עמוס ופעילויות, הוא היה שם את הציוד שלו בצד ונוסע בשני אוטובוסים למורה לציור בתל אביב כדי לתרגל את זה", מספר אחיו.
"טיפה לפני המלחמה איתי צייר שלושה ציורים שאותנו הדהימו באופן אישי ושרימזו על פרוץ המלחמה ועל האסון שלנו. הציור הראשון זה פרפר עם שתי חרבות ברזל. בציור השני הוא צייר נמר, שזה הכלי שבו הוא נפל. לגבי הציור השלישי, שהוא לא סיים אותו - רק במהלך השבעה קלטנו שזה בן אדם מת".
בעקבות הכומתה הסגולה
איתי העריץ את אחיו הגדול עומר. הקשר ביניהם היה כה עמוק, שאיתי הקטן רצה להיות העתק של אחיו - מאותם הנעליים והבגדים, ועד למסלול הצבאי. עומר מספר: "הוא ראה אותי חוזר עם המדים והכומתה הסגולה של גבעתי ואמר: 'זה מה שאני הולך להיות'".
רגע השיא של הקשר הזה הגיע בסיום מסע הכומתה של איתי, כשהוא עומד חזק וגאה בסוף המסלול המפרך. עומר היה זה שהעניק לו את הכומתה הסגולה שלו, זו שעברה איתו את כל שירותו. הייתה זו העברת מקל של גבורה ומשפחתיות, רגע של גאווה שאי אפשר להסביר במילים.
נלחם בגבורה
ב-7 באוקטובר, איתי היה בחופשת "רגילה", אך לא היסס לרגע. הוא עלה על מדים עוד לפני שנקרא ליחידה. הוא נלחם בגבורה בכפר עזה, עבר בית-בית וטיהר אותם ממחבלים כדי להציל משפחות. בשיחה האחרונה עם אימו, רגע לפני הכניסה הקרקעית לעזה, הפגין את ההומור האופייני לו. כששאלה בחרדה אם הם נכנסים, צחק וענה: "אמא, אני נוסע לחו"ל, תביני לבד".
הוא נכנס לעזה חדור מטרה, כשהוא מבטיח לשמור על עצמו. ב-31 באוקטובר, בתוך נמ"ר בצפון הרצועה, ספג הכוח פגיעת טיל נ"ט. "הנמ"ר שלהם ספג פגיעה ישירה של טיל נ"ט", מספר עומר. "הנהג ששרד סיפר לנו ששניות לפני הפיצוץ, איתי עוד הספיק לספר בדיחה וכולם צחקו. ככה הוא מת - עם חיוך על השפתיים, כשהוא מצחיק את החברים שלו בתוך התופת. זה היה איתי. תמיד דאג שלאחרים יהיה טוב, שיהיה שמח".
המכתב החרוך שאותר בהריסות
בתוך הריסות הנמ"ר נמצא מכתב שכתב איתי דקות לפני הכניסה. למרות שהיה שרוף בחלקו, המילים שנותרו מספרות הכל: "אני לא מתחרט לרגע שהתגייסתי לקרבי וזה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי... תודה שגידלתם אותי וחינכתם אותי להיות מי שאני".
איתי נפל שבועיים וחצי לפני יום הולדתו ה-21. הוא הותיר מאות ציורים המנציחים את כישרונו. משפחתו מנציחה אותו בתערוכות של ציוריו, בפינת חברות בבית ספרו ובספר תורה שנכתב לזכרו.
”חשוב לי להגיד שכולם יידעו שאיתי נולד גיבור והוא גם נהרג גיבור", אומרת אמו רינת. "גיבור ישראל".
איתי יהודה, בן רינת ועופר, נפל ביום ט"ז בחשון תשפ"ד 31.10.2023. בן 21 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
איתי יהודה